נחלת יעקב סא

לפועל, ולזה אמר ג"כ ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה פי' שעשה אותן רשעים וחטאים יותר ממה שקצפו במלכם ובאלהיהם והצל לא הצלת את עמך היינו שעמך הוא עם ה' היינו הצדיקים לא הצלת ולזה השיב לו הקב"ה עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו פי' כי הקב"ה אמר על ידי נביאו ואתם אומרים היו נהי' כגוים בית ישראל הי' לא תהי' אמר ה' אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם וזהו שאמר ג"כ למשה כי הצדיקים ביד חזקה ישלחם לחפשי והם מעצמם ילכו וירצו לדבק בהקב"ה והרשעים אשר אמרו טוב לנו עבוד את מצרים ביד חזקה יגרשם ולא ידח ממנו נדח ועל רשעתן יקבלו ענשם ולבסוף גם אותן אקבל ואתן להם לב בשר

פרשת וארא

וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם וגם הקימותי את בריתי אתם וגם אני שמעתי וגו', והנה ראוי לשית לב. א' למה לו לומר הרבה טעמים. ב' מה שכתב רש"י שלא נכרתי במדת אמיתית שלי שהרי הבטחתי ולא קיימתי והוא תמוה ממ"נ אם הגיע הזמן כבר וכי צריך הקב"ה ליתן טעם לקיום הבטחתו הלא בלאו הכי ההוא אמר ולא יעשה ואי עדיין לא הגיע הזמן אין צריך לקיים הבטחתו. ועוד כמה פעמים הבטיח הקב"ה לאברהם ושרה וקיים הבטחתו וכבר הוכר במדת אמיתות שלו, ג' המדרש תמוה במה שאמר חבל על דאבדין ולא משתכחין הא משה הנבחר מכל נולד. ועוד מה חטא הוא זה ששאל לשמו ולא נחשב בשום מקום לחטא ולתרץ נראה דהנה עיקר יצירת ישראל הוא לטעם שאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו והיינו שע"י זה יהי' ניכר השגחתו לעולם וידוע ששם הוי"ה מורה על רחמים גמורים והנה האבות בזרוע כוחם ובכח מעשיהם כענין שאמר הם בזרוע באי עדיך. וידוע שיש ג' תקוות. תקוות הכבוד תקוות הבטחה ותקוות החסד וממדת הקב"ה להודיע ממדת טובו בעולם וזהו כבודו יתברך וזהו אמרו וארא אל האבות באל שדי ושמי ה' לא נודעתי וגו' כלומר שבשם מדת הרחמים לא נכרתי להם לצרכם כי תיבת להם נאמר ג"כ על לצרכם כמ"ש רש"י לי ולו ולהם וכו' עיי"ש ואף שעשה להם חסדים טובים כענין שעשה לאברהם ושרה שהיו עקרים והולידו וכן יעקב להצילו מעשו ולבן ושאר מלכים הבאים עליהם מ"מ לא היו צריכים רחמים רק בשם שדי המשדד מזלות ובשם אל תקיף ובעל היכולת ולכן עתה הגיע הזמן להודיע שם הוי"ה שהוא מדת הרחמים כענין שאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה'. וגם יש תקוות הבטחה ולזה אמר וגם הקימותי וגו' וגם יש תקוות החסד כמו שאמר וגם אני שמעתי וגו' וכל זה השיב למשה שאמר מה זכות יש לישראל ליגאל וכך השיב לו כל הטעמים הללו וזהו כוונת המדרש שאמר הקב"ה תבל על דאבדין ולא משתכחין כלומר שהם לא היו צריכין לשום מדה של רחמים וישראל עתה צריכין לישאל באיזה מדה יוכל לגאול אותם

הן בני ישראל לא שמעו אלי. ואף שהקרא העיד שלא שמעו מקוצר רוח נראה דמשה חשד לישראל שאינם ראוים ליגאל ולזה אמר ואיך ישמעני פרעה

ועלו ובאו בביתך. בפסחים פ"ד אמרינן מפני מה מסרו עצמן חנניא מישאל ועזרי' לכבשן האש ופרש"י הא כתיב וחי בהם, משום שאמרו ק"ו מצפרדעים מה צפרדעים שלא נצטוו על קדושת השם כתיב גבייהו ועלו ובאו בביתך וגו' ובתנורך ובמשארותיך וכו' והקשה המהרש"א מאי ק"ו הוא הא גבי צפרדעים לא כתיב וחי בהם. ועוד קשה אטו הצפרדעים משום קידוש השם עשו זאת הא ע"פ נס הטביע הקב"ה בהם כן ולכן נראה דנבוכדנצר הי' כופר בהשגחת השי"ת וכענין שאמרו גבי פרעה שעשה עצמו אלוה שהוא חמוה היאך אפשר לשום אדם להאמין שטות כזה. שאדם שנראים חסרונותיו יאמרו עליו שהוא אלוה. בוודאי שאין שים אדם כופר בסיבה ראשונה. כענין שנאמר מי לא יראך מלך הגוים. אך נראה שהכחשת פרעה לא הי' רק בהשגחה והי' מאמין בדעת הקדמות והעולם כמנהגו נוהג וכן הי' דעת נבוכדנצר ונמצא לפי דעתו החסרה כיון שהוא מלך וכבש כל העולם ומושל על כל העולם לעשות בהם כרצונו ושם אלקים נאמר על המושל ובעל היכולת ולזה חשב עצמו כי הוא אלקי עולם ובאמת אין המלך מושל על שום דבר כי לב מלכים ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו ולכך עשה אנדרטא למלך והסיר לב העולם מאחרי ה' לומר שאין שום משגיח אחר בארץ רק המלך המושל בכל העולם ורוב המשתחווים לאנדרטא הי' דעתם כן שאין לירא משום אלוה רק ממלך שהשיא לב רוב העולם לזה. אמנם מי שהאמין בה' ולא השתחווה רק לכבוד צורת המלך לא פעל עון ולזה חנניא וחביריו רצו להעביר דעת העם מהכפירה הזא והיו מובטחין שיעשה להם נס בכדי שעי"ז יתברר להם אמונה אמיתית שהשי"ת משדד הטבע. זז יתברר אמונת אלקות ולזה למדו מק"ו מצפרדעים דהנה מה שנעשה נס זה בצפרדעים כי לא עביד רחמנא ניסא למגנא ובפרט שידוד הטבע בזה שיכנסו לאש חיים ויצאו חיים אך כיון שבכל המכות הראה לפרעה שהקב"ה משדד המזל והטבע ובצפרדעים לא ניכר שום נס כי כל חוברי חבר יכולין לעשות כן משא"כ כשנכנסו לאש חיים ויצאו חיים ניכר לכל שידוד הטבע ונתפרסם אלקותו וזהו מה שלמדו מק"ו אם השי"ת עשה נס כזה בכדי שיוכר האמונה האמיתית, וכיון שע"י אותן שאינם מאמינים בה