נחלת יעקב לג

במה אדע וגו' התמי' גדולה שאברהם הוא ראש לכל המאמינים וישאל כזאת. וכבר פרשתי דרך אחר בפירושי לסדר הגדה. ועוד נראה לי לפרש כי רש"י פי' כי לשון ידיעה נאמר על ענין ריבוי וחשיבות כזה לידי ירושת ארץ לעולם ולעולמי עולמים. ולזה השיב לו הקב"ה בזכות הקרבנות כמ"ש רש"י בקרא בקר ועגל משולש ע"ש. ועוד נראה לי לפרש הא דא במה אדע שיתקיים הדבר בבל ישונה כי כל זמן שלא נעשה פועל דמיון אפשר שיתבטל הדבר עפ"י מעשה בני אדם כמ"ש הרמב"ן בפ' לך ע"ש ולזה עשה לו פועל דמיון וא"ל קחה לי עגלה וגו'

במה אדע כי אירשנה בש"ם וברכות ז' ע"ב) אמרינן מיום שברא הב"ה את העולם. לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ה' אלהים במה אדע. אמר רב אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם שנאמר וכו' והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני למען אברהם שקראו אדון. והקשו בתוס' שם אמאי לא מייתי הש"ס קרא דפ' ט"ו ה' אלהים מה תתן לי. שהוא כתוב קודם. ועיי' ברשב"א בעין יעקב מה שהקשה עוד בזה. ונראה לענ"ד דהנה מלבד מה שמורה שם אדני על האדנות. מורה ג"כ על הדין שניתן לרשע ברשעתו. ואותו הדין שנותן הב"ה בעצמו לרפואה יחשב וחייב לברך כמו על הטובה ולפעמים עושה דין יסורין בשביל מתנות טובות שרוצה ליתן והמה רחמים גדולים ולזה ההיכל של שם הויה הוא אדני ואנן שאין לנו רשות לקרוא השם ככתבו. קורין אותו בשם אדני. ודבר זה שיהיה קורין לשם הויה שהוא רחמים בשם אדני שהשריש שהיסורין לפעמים הן טובה לא למדנו אלא מאברהם שבשעת הבטחת ירושת ארץ ישראל שהוא רחמים גמורים אמר במה אדע כי אירשנה ועיי' בפירושי להגדה דאדע מלשון יסורין כדכתיב ויודע בהם אנשי סוכות והיינו שהיה יודע שמתנה טובה כזו דהיינו ירושת ארץ ישראל אי אפשר בלא יסורין כמאמרם שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן על ידי יסורין. וחשיב ארץ ישראל ולזה כיון בשעת ירושת ארץ ישראל שהיה נראה ודאי כזקן מלא רחמים ביקש במה אייסר. והשיב לו הקב"ה שיעבוד מלכיות. הרי שנתן היכל למדת הרחמים שם אדני וביקש בשם זה יסורין. וזה שאמר אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, כלומר שפיר' הכתוב הוא והאר פניך על מקדשך השמם כלומר שהמקדש נעשה שמם למען שהוא אדני שברחמיו עשה דין במקדש ושממו שברחמיו שפך חמתו על העצים ועל האבנים. ולמען אדני מוסב על מקדשך השמם, ומחמת שנתן שבח והודיה על היסורין לשם אדני. והא דקאמר למען אברהם היא מליצה מחמת שאברהם היה ראשון יר זה

כי גר יהיה זרעך וגו'. וקשה בכאן מה ענין גר דברים שאמר כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם שיורה שהן שלשה גזירות גירות ועבדים ועינוי ונראה שבגלות מצרים נמצאו אנשים שלא היה להם גלות ועבדום כי מצינו שבט לוי דהיו יוצאין ונכנסין שלא ברשות כמ"ש רש"י שאלו לא היה להם רק גירות וגם נמצאו אנשים שלא היה להם רק עבדות המלך לתת מס ולהיות ממונים על עבודת המלך על איש ואיש כענין השוערים שהיו בבני ישראל בעת ההוא, וגם היה שם שהיו בכלל עינוי בחומר ולבינים ולזה אמר הג' דברים גירות ועבדות ועינוי

חמסי עליך אנכי נתתי את שפחתי וגו'. ותרא כי הרתה וגו', והוא תמוה דמה חטא אברהם שאמרה חמסי עליך. ונראה דהנה מבואר בר"ן בנדרים דף צ"א בשם ירושלמי ששרה היתה טוענת על אברהם שמים ביני לבינך והיינו כיון שראה אברהם דהגר הרתה ושרה לפי דעתו לא היה לה בנים ממנו היה דומה לחטא שישמש עם שרה שאינה בת בנים ובאמת עיקר נתינת שפחתה לא היה רק משום ואבנה גם אנכי ממנה והיינו שחשבה שאברהם צריך עוד לאשה. שהזוהמא תצא ממנו ותוכל לילד מאברהם זרע קודש וכן הוא האמת ולזה אמרה חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך כלומר הלא אנכי בעצמי נתתי ובודאי לא נתתי רק משום הזוהמא ותרא כי הרתה ותרא הוא מלשון רואה אני את דברי אדמון והכא נמי כיוונה לומר ותרא כי הרתה לומר שהוכשר בעיניך הריון שלה אשר הוא ילד זוהמא ולכך ואקל בעיניך

ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד וגו' ויאמר אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך וגו'. המקראות הללו תמוהין מאוד. דהיה לו לבקש בחיי ישמעאל משעת הבטחה שהבטיח לו בלידת יצחק וגם ל"ל להזכיר זאת אצל השמחה דהלבן מאה שנה וגם מה שאמר הקב"ה ולישמעאל שמעתיך וגו' י"ב נשיאים וגו' ופרש"י נשיאים שיכלו כעננים דמה הבטחת הוא זה שיולד הרבה ויכלו. ולכן נראה דהנה לבסוף בשעת הגאולה נאמר ואשפוך רוחי על כל בשר ויתרבו גרים בישראל וידוע שגרים א"א להיות אם לא שיש להם ניצוץ קדושה. ולבסוף יכלה כל רע ולא יהיה שום רע בעולם. והנה דוד המלך ע"ה אמר הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי ולזה הזכיר אברהם אצל השמחה ואמר הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד וכוונת אברהם היה כעין שאמרו במדרש שאמר הקב"ה על יצחק קינמון אני מעמיד בעולם אחר שנצרר דמו ונקשור דמו ובטלו תאוותו וכו' ולזה כשחשב אברהם שהוא ואשתו ישארו בזקנים וממילא יכלו הזוהמא מכל וכל והגיע הזמן שיכלו הרע מן העולם ולזה הזכיר בשמחתו הלבן מאה שנה יולד ושרה הבת תשעים שנה כלומר שכלה התאווה משנינו אא היה חזק מאוד והגיע זמן עוה"ב ולזה ביקש מהקב"ה ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך היינו שלא ימות מכל וכל בכלות