נחלת יעקב טז

והגבירו כח הדין שהוא מוחין דקטנות ובא משה לתקן זה ע"י נפילת אפים ומסר גרמי' למיתה להוציא הקדושה מעמקי הקליפות והבן). ועפ"ז יומתקו לנו דברי המ"ר פ' ברכה. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, מדבר במשה על שנתעלה מהכל כו' נח אמר למשה אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול א"ל משה אני נתעליתי יותר ממך אתה הצלת את עצמך ולא היה בו כח להציל דורך אבל אני הצלתי א"ע ואת דורי וכשנתחייבו כלי' בעגל כו'. אברהם אמר למשה אני גדול כו' לפיכך אמר שלמה רבות בנות עשו חיל זה נח ואברהם. ואת עלית על כולנה זה משה אמר הקב"ה הואיל ונתעלה מן הכל הוא יברך את ישראל – והדברים מובנים עפ"י הצעת דברינו הנזכרים כי מצינו לפנינו שני דרכים במעלת הצדיקים האחד אשר יחשוב בכל תועלת נפשו ועי"ז לא תמצא ידו להשקיף בעני עמו להודיעם דרך ה' וזהו היה מעלת נח שהציל א"ע וע"כ לא היה בו כח להציל דורו. ומעשה אברהם היה היפך מזה כי כל עבודתו היה ללמד דעת את העם ויפרסם שמו של הקב"ה בפי כל כמבואר במדרשות במאמר הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן ועי"ז לא היה בידו להשגיח על מעלת נפשו ותכלית עבודתו היתה להשפיע לזולתו, ואולם משה רבינו היה עולה על כולם בשני המעלות כי מעלות נפשו היה בתכלית השלימות מכל אשר לפניו ואחריו. ובכ"ז פקח עיניו להשלמת הדור והשליך נפשו מנגד בעמל ישראל. ולזה אמר אני הצלתי א"ע ואעפ"כ הצלתי את דורי כי ידו היה משגת לשניהם יחד ומזה ומזה לא הניח ידו והרי במעשה העגל שירדו ישראל ממעלתם ונתן נפשו עליהם להשיבם למעלתם כמ"ש בזה למעלה, וע"ז אמרו רבות בנות עשו חיל זה נח ואברהם שכ"א היה לו שלימות בפ"ע ואת עלית על כולנה זה משה שהיה שלם בשני השלימות וע"כ אמר הקב"ה הואיל ונתעלה מהכל בכל עניני השלימות ונתן נפשו על ישראל ע"כ יברך את ישראל וימשיך להם שפע ממקור העליון וע"ז רמזו רבותינו ז"ל במאמרם הנ"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות כי במלאכי מעלה נמצאים שני עניני השלימות הנזכרים כמ"ש הרב המורה ז"ל ח"ב פי"א כי מלבד שלימות עצמם ברבות השפע אלהי עליהם יוותר מהם עוד שלימות לזולתם ע"ש שהמשיל מלאכי מעלה למי שהתחכם הרבה עד כי בלעדי שלימות עצמו יוצא ממנו שלימות זולתו ובעודם מתנוענעים להשיג עילתם ולהשלים נפשם התחייב מטבעם ג"כ להאיר על הארץ ולהשפיע להתחתונים. ולזה אם הרב דומה בבחינה זו למלאך ה' צבאות שבעודו מחשב שלימות נפשו יריק מברכתו לאחרים תורה יבקשו מפיהו ואם לאו שאין בידו לשני השלימות הנ"ל אל יבקשו תורה מפיהו כי אם ישתדל בשלימות נפשו לא יוכל להשפיע לאחרים ואם לא ישים לבו רק למעלות העם אשר הוא בקרבם ירד אחורנית ממעלתו וכמו כן לא יהיה בידו להשפי' כל כך. וע"פ החזיון הזה תלך לבטח להבין דבריהם ז"ל במדרש בהעלתך מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה במשה אע"פ שאינו עבדי בעבדי אע"פ שאינו משה וק"ו בעבדי במשה, רמזו בזה לשני הענינים הנאמרים האחד במה שהיה גדול בשלימות נפשו ושמו מורה על מעלתו שהוא מקבל מיסוד אבא שהוא דעת דז"א והשני' שהיה בחינת עבד שהיה מוסר נפשו על בניו של מקום ובזה יתכן לכנותו בשם עבד כמאמר ריב"ז לאשתו בס"פ אין עומדין על רחב"ד שהוא דומה לעבד לפני המלך ואני כשר לפני מלך כי ר"ח הוה תמיד משתדל בשלימות ישראל וריב"ז היה תמיד עוסק בתיקון נפשו ולא היה מתראה לפני המלך לבקש כפעם בפעם בעד בניו ואהרן ומרים בדברם במשה אמרו הרק במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר. ודימו בנפשם אף כי משה פעל הרבה לטובת ישראל בתפלתו אין זה מגודל מעלתו מאתנו כי הלא גם בנו דבר ה' רק שהוא דומה כעבד לפני המלך ובא בכל עת לפניו לבקש צורכי בניו והם כשרים שאינן באים בכל עת והקב"ה אמר להם כי יש להם לירא מפני משה בשני המעלות אשר השכיל מהם ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי [במשה] במשה אף שאינו עבדי היינו מצד שלימות עצמו אף אם לא היה עבד מלך למסור א"ע לטובת בניו ובעבדי אף שאינו משה כי אף אם לא היה בתכלית השלימות כמשה רק במה שהוא מוסר נפשו לטובת ישראל מהראוי כי לבם יהגה אימה ופחד ממנו וק"ו במשה ובעבדו שנמצאו בו שני השלימות בהפלגה נפלאה יתירה לשבת

וע"פ החזון הזה אנו למדין להבין דברי הילקוט בפסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אם במשה האמינו בה' לא כל שכן א"כ מה ת"ל ובמשה אלא לומר לך כל המאמין בעבד ה' כאלו מאמין בה' רבים תמהו בזה דהו"ל לומר א"כ מה ת"ל בה'. והענין יבואר לך כאשר נקדים המ"ר סוף פ' תשא כתב לך את הדברים האלה התחילו מה"ש אומרים לפני הקב"ה אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה אני הוא שכתבתי אמר להם ח"ו שמשה עושה הדבר הזה ואפי' עושה נאמן הוא שנאמר לא כן עבדי משה כו' והבנת דבריהם ז"ל יתבאר היטב עפ"י מ"ש הר"ן ז"ל בדרשותיו כי התורה נמסרה לחכמי הדור לדון כפי הכרעתם עפ"י שכל האנושי ואף אם לא יהיה מוסכם מהשכל אלהי הקב"ה מסכים על ידם ולזה בסוגיא דב"מ שנחלקו במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמה לשיער לבן אם טהור אמרו רבה בר נחמני יכריע כי התורה ניתנה עפ"י הכרעת שכל האנושי וע"כ אמרו רבה בר נחמיני יכריע לאן נוטה שכל האנושי ולכן באותן