נחלת יעקב קיא

הקב"ה הוא חיי הנשמות ולכך ממשיל שפע הקב"ה לגשם ואמרו חז"ל במדרש כשישראל עושין רצונו של מקום הגשם יורד מן השמים ואם לאו יורד מן הים. וידוע כשהשפע יורד, מן השמים משפיע לזרעים ע"י שפע קדוש עד שמוליד להאוכלין שפע קדושה משא"כ כשיורד מן הים בלבד שאין בהם שום שפע קדושה וידוע כשהקב"ה רוצה להשפיע מדת טובו לעולם אף שישראל עושין רצונו מ"מ צריך לזה מדת נצח וגבורה לנצח מדת הדין כי לעולם מדה"ד מקטרג כי אין צדיק וכו' ולזה קראו אותו גבורות גשמים ולזה מזכיר אותו בברכת אתה גבור שיש בו מדת גבורה ואח"כ שואלין על המטר ואומר שאם ח"ו חטאינו רבו כל כך עד שאין אנו ראוין ח"ו לגבורת גשמים מבקשין שעכ"פ לא יגרום חטאינו ממניעת המטר מכל וכל שלא והיה ח"ו כליה בעולם ולזה אמר שואלין מטר ולא אמר גבורות גשמים

והנה בש"ס שם אמרו דמ"ט תני גבורות גשמים משום דכתיב מכין הרים בכוחו נאזר בגבורה והקשו בתוס' שם דלתני כח גשמים או גדולות גשמים. ולענ"ד נראה ליישב דהנה לכאורה קשה להבין דמה נ"מ דהגשמים נקראין גבורות וגם מה ענין גבורה יש בהגשמים ונראה שרצה להורות לנו שלא נאמר שהגשמים באין בשיעור ובזמן שהיוצר הטביע בשעת בריאת העולם ונוכל לחשוב זמן הגשמים כחשבון הילוך החמה ולבנה והמזלות. ולזה אמר שאף שבאמת יכולין לחשוב זמן הגשמים כמ"ש רש"י בשבת גבי היודע לחשוב תקופות ומזלות מ"מ יש גשמים שאין באין לכי חשבון. כי יש ב' מיני גשמים גשמים שבאין מן הים וגשמים באין מן השמים כמש"ל וכמו שמחלק הש"ס גבי טל של ברכה וטל שאינו של ברכה ה"ל יש גשמי ברכה ושאינם של ברכה ואותן של ברכה יורדין מהשמים ושאינן של ברכה באין מהים. והנה הגשמים הבאין מהים הם עפ"י הילוך המזלות החמה אבל גשמי ברכות הבאין מהשמים הן באין מרצון הבורא ולא, עפ"י חשבון הילוך המזלות ולזה בא הכתוב לומר אין חקר כלומר שאין יכול לחקור זמנים עפ"י החקירה הטבעיית ויליף חקר חקר מבריאות בראשית וכמו שבריאת עולם נעשה ברצון השי"ת ולא בהכרת כמו כן הגשמים היורדין מן השמים אין יורדין רק ברצון ולא בהכרח וכבר כתבנו כשהקב"ה רוצה להשפיע מדת טובו בעולם בא ממדת נצח וגבורה כנ"ל ובזה מיושב קושיות התוס' דמש"ה לא נאמר לשון כח וגדולה דזה מורה על כח טבעי ולכן אמר לשון גבורה להורות שבא מרצונו עפ"י ניצוח מדת הדין

ואספת דגנך בש"ם וברכות ל"ה) אמרינן אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשות ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך וכבר תמה מהרש"א הא כתיב אצל והי' אם שמוע קרא זה ולפי ענ"ד נראה לפרש בזה דהעולם נידון אחר רובו וכשרובן צדיקים יש ברכה על כל העולם. ואפילו אותן שאין עושין רצונו של מקום נהנין מאותו ברכה וזהו כוונת הש"ס דהא דכתיב והי' אם שמוע היינו הרוב והא דכתוב ואספת דגנך היינו אפילו אותן שאינן עושין רצונו של מקום

למען ירבו ימיכם בש"ס (ברכות ה') אמרינן אמרו לי' לר"י איכא סבי בבבל תמה אמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרי לי' דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו הא דלא אמר שאר מצות ותורה נראה דס"ל כמ"ד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולמען יאריכון ימיך ליום שכולו ארוך אלא דלפ"ז תקשו קרא דלמען ירבו ימיכם על האדמה וזה ראי' למה שכתבנו בפ' תשא דהא דאמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו ליחיד שאין הקב"ה משדד המזל בשביל זכותי' דיחיד אבל לרבים הקב"ה משדד המזל בעבורם ואמנם ר' יוחנן הוכיח מקרא דאפילו בצבור ליכא שכר מצוה אלא בארץ ישראל דלמען ירבו ימיכם על האדמה כתיב דאף דכתיב בלשון רבים ימיכם, אפילו הכי כתיב על האדמה דוקא. ולכן הוצרך לו לומר דבתי כנסיות כארץ ישראל דמיא ועוד תפלה חשובה מכל המצות כמאמרם משה לא נענה אלא בתפלה

פרשת ראה

וזה דבר השמטה וגו' כי קרא שמטה אל ה' וגו' אפס כי לא יהיה בך אביון. והלשון כי קרא שמטה אל ה' הוא תמוה. וגם לשון אפס הוא תמוה. ונראה לפרש כי ענין השמיטה אשר צוותה התורה הוא כי כל הדברים אשר עושה הקב"ה עמנו צריכין אנחנו להקדים לעשות מדה כזו כמו שאמרו חז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים ואנחנו חייבין הרבה להקב"ה ואנחנו מכונין בשם לוה והקב"ה מלוה כמ"ש חז"ל בפ"ג דאבות וכל הרוצה ללות יבא וילוה ע"ש ולזה כשאנו משמיטין אנחנו חובות שלנו גם הקב"ה נוהג במדה זו עמנו ומשמע חובות שיש לו עלינו וזהו שאמר הכתוב שמוט כל בעל משה ידו כי קרא שמטה אל ה' כלומר מזה שאתה משמט חובתך אתה קורא שמטה ג"כ אל ה' שהקב"ה ישמט ג"כ חובותיו

את הנכרי תגש וגו' אף שכופל הדברים ממה שכבר אמר כל בעל משה ידו ונראה שבא להזהיר על קודם שנת השמיטה שאם יראה אחד