נחלת יעקב קט

הי' לו יראת ה' כאברהם שהי' ירא את ה' אף שלא קבל את התורה משא"כ ישראל שהיו עובדי ע"ז עד שקיבלו התורה ושפיר אמרו כיון דלגבי משה מלתא זוטרתי הוא היראה יותר מכל הני' שהגיע לה קודם ולכך חשבה קודם והא שחשיב יראה ולא אהבה. וכן באברהם לא כתיב רק עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא כתיב אוהב אלהים משמע דיראה חשובה טפי וגבי תשובה אמרו דמאהבה תשובה יותר מיראה ד מיראה נעשו לו כשגגות ומאהבה כזכיות וידוע שיש שני מיני יראות יראת הרוממות ויראת העונש ויראות הרוממות חשוב יותר מאהבה. וכן כתבו המפרשים בהא דעתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. דהיינו שאפי' המניעה מלשחוט בנו לא היה כי אם מאהבה ולכאורה קצת קשה להשיג זאת שמניעת הבן מלשחוט לא יעשה כ"א מחמת יראת הרוממת רק הכוונה שכל מצוה שהיה עושה לא הי' עושה כ"א בהתפשטות הגשמיות ונתבטלו חושיו ולא הי' שום הרגש גשמי כלל וכעין זה הוא במתן תורה כשאמרו חז"ל שהיו רואין את הנשמע ושומעין את הנראה שהוא מחמת התפשטות הגשמיות ובנפש עצמו אין ש חילוק וסיבת ביטול חושים הגשמיים הוא רק מחמת יראה כעין העומד לפני המלך שמחמת יראה נתבטלו חושיו ולכך כל הנביאים בשעה שהי' שופע עליהם רוה"ק הי' ביטול חושים גבם וכן אברהם כשהי' עושה מצות השם הי' שופע עליו רוה"ק כמו בנביאים ולזה מאהבה כי כשאדם עושה מאהבה יש לו ג"כ הנאת עצמו כמו שהאב עושה לכן דבר מה מחמת אהבה שיש בו ג"כ הנאת עצמו והא דתשובה מאהבה עדיף מתשובה מיראה היינו מיראת העונש וגם כי אין כל כך יראת הרוממות ברשע שנתרחק כבר מפני המלך כמ"ש השל"ה שאינו דומה היראה למי שעומד בבית המלך ממי שעומד בחצר המלך ולהעומד בחוץ וגם כי כבר נתעבה חומרו וא"א להיות לו התפשטות הגשמיות

האל הגדול הגבור והנורא. בש"ס (יומא ס"ט) אמרינן למה נקרא שמן אנשי כנה"ג שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמי' ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו אמר איה נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל וכו' אי' גבורותיו. לא אמר גבור אתי אינהו ואמרו אדרבא זהו גבורותיו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים לכאורה תמוה. וכי בשביל זה אין ראוי לכנותו בשם נורא וגבור. ונראה דהרמב"ם כתב דכל התוארים שאנו אומרים על השי"ת אין הכוונה על תוארים עצמיים ח"ו רק על תוארי הפעולות. כלומר שהפעולות שאנו רואין אצלינו השי"ת הוא הפועל וזהו כוונת הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה וכו' כי כל בשמים ובארץ כלומר כל השבחים שאנו משבחין אין כוונתינו על תוארו עצמיות ח"ו רק על שהוא בעל הכוחות כולם אשר בשמים ובארץ כי אין לתאר לו תואר עצמו כלל ולזה כיון ששם גבור לא נאמר רק לומר שפעולות הגבורות שאנו רואין השי"ת הוא העושה וכיון שאינו פועל עכשיו גבורות ונוראות אסור לומר שם גבור מחמת שא"י לומר שם גבור על הפעולות רק מורה זה השם על תאר עצמי שאסור לומר על השי"ת ואנשי כנה"ג החזירו הדבר ליושנה באמרם שגם עכשיו ניכרין פעולות גבורותיו ונוראותיו ושוב נופל שם גבור על תוארי הפעולות ובזה יתפרש מאמרם ז"ל בפ"ק דכתובות (ח' ע"ב) קום אימא מלתא כנגד שבחו של הקב"ה פתח ואמר האל הגדול ברוב גדלו וכו' והדברים כפולין. ועוד נפלא מה חידוש בשבת זה הלא כל אדם יכול להעריך שבח של הקב"ה ואדרבא במגילה אמרו באחד שרצה לומר האדיר וכו' ואמרי לי' סיימתינהו לכולא שבתי דמרך שנאמר ולו דומי' תהלה. לכן ד דהכוונה עפ"י שהקדמנו דאין לתאר הקב"ה בשום תאר כ"א על תוארי הפעולות ובכבישת כעסו ניכרין פעולותיו וגבורותיו והנה כשהצדיק מת בחטאינו דומה כאלו אנחנו הרגנוהו וידוע ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו ולולא כבישת כעסו היו ח"ו חייבין כלי' והקב"ה כובש כעסו ומקרר כעסו בנטילת הצדיק והן הן גבורותיו וכן במיתת הצדיק מתעוררין כל הכיתות הדינים לולא גבורותיו נמצא במיתת הצדיק ניכרין גבורות ונוראות הבורא ית"ש אמנם לעתיד כשיחיו המתים ניכרין ניסיו ונפלאותיו במעשים כי עכשיו אינם ניכרין רק בהעדר המעשה וזהו שאמר האל וכו' כלומר עכשיו במיתת הצדיק ניכר רוב גדלך ורוב נוראותך בכבישת כעסך ולעתיד כשיהי' תחיית המתים אז תהי' עשיית הגדולות כלו' ואז יהי' ניכר הגדולות והנוראות בנפלאות שתעשה ולזה מסיים מחי' מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר

עיני ה' אלהיך בה (אמרינן בר"ה י"ז) עתים לטובה עתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהי' ישראל רשעים גמורים בר"ה ופסקו להן גשמים מועטים וכו' הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן. עתים לרעה כיצד הי' ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להן מרובין וכו' הקב"ה מורידן עליהן על הארץ שאינה צריכה להן ופרש"י ביערות ובמדברות. ונראה דזהו פירושא דקרא (איוב כ"ד) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו היינו צי' פי' מדבר גם חם היינו ימות החמה יגזלו מימי שלג שהיו ראוין לירד בימות הגשמים הטעם לזה שאול חטאו ושאול הוא לשון בקשה כלומר שמעיקרא בקשו על הגשמים בר"ה ופסקו להם גשמים ואח"כ חטאו ולכך מורידם הקב"ה במדבר ובימות החמה

ולעבדו בכל לבבכם בש"ס (תענית פ"ק) ולעבדו אמרינן מנ"ל דמדכר גשמים בתפלה