נחלת דוד בבא קמא נח

דשמעתין מהא דפריך מאדם לבהמה והיינו משום דהתוס' כתבו דהא דבהמה איבעי ליה לעיוני טפי היינו משום דשור עיניו למטה ובאדם הוא למעלה וזה לא שייך לחלק רק בתקלה המונחת על הארץ משא"כ כאן דמיירי בנושא על כתפיו א"כ גם באדם הוא כנגד עיניו ובמישור ולכך אין חילוק בזה בין אדם לבהמה ושפיר פריך הש"ס מזע"ז אבל להרשב"א והה"מ עיין בהה"מ בפ' י"ב מהל' נ"מ הל' י"ו שכתבו שם לחלק משום דאדם הוא בעל מחשבות כו' א"כ ודאי דקשה עליהו מסוגיין דמדמו להו להדדי ואפשר דאינהו נמי הכי קאמרי לפי שהאדם הוא בעל מחשבות אין דרכו להתבונן בדרכים ולהסתכל למטה לארץ אבל במה שהוא כנגד עיניו רואה והוא מסתכל אף מתוך ריבוי מחשבותיו וצ"ע ועוד נראה דטעמו של הרי"ף הוא משום דקיי"ל לקמן כהא דאמר רבא ואיתימא ר"פ דאמר בא' ברשות וא' שלא ברשות דברשות פטור אפי' בהיזק כל שהוא בלא כוונה ושלא ברשות חייב אפי' בהוזק בו א"כ ה"נ כיון דהרבוצה הוא שלא ברשות ודאי דחייבת אפי' בהוזקה מהלכת בה ולא אמרינן איבעי ליה לעיוני ולסגויי באידך גיסא ור"ל לפום מאי דבעי הגמ' לאוקמי דס"ל דאמרינן איבעי לך לסגויי באידך גיסא אם נאמר דגם לפי המסקנא סבר כן ע"כ דפליג עליה דרבא וס"ל כרב ושמואל ור"י דלעיל דמוקמי לה למתניתין דהמניח בממלא וק"ז ואפילה אבל בלא"ה איבעי ליה לעיוני ואינהו ג"כ ע"כ דפליגי עליה דרבא דלרבא הך דברשות פטור על היזקי דשלא ברשות ולא אמרינן איבעי ליה לעיוני אבל למאי דקיי"ל כרבא ליתא להך דר"ל ולא להא דרב ושמואל ור"י דלעיל ובזה יתבאר לנו ג"כ טעמו של הרי"ף שפסק לעיל כבני מערבא ולא כרב ושמואל ור"י והרא"ש נתקשה לעיל ליתן טעם ע"ז ובמש"כ הנה טעמו נגלה ומבואר משום דפסק כרבא דלקמן משום דבתראה הוא ועיין:

ודע דלשיטת הרי"ף יתיישבו כל מה שהקשו התוס' (ל"א א') ד"ה וקתני חייב שהקשו מאוקימתא דכשלדא עלה דר"נ בר יצחק והאריכו בזה בקושיות ותירוצים ולשיטת הרי"ף אין כאן מקום לקושייתם כלל דמי הוא המכריחנו לומר דר"נ ב"י סבר בהא מלתא כר"ל כיון דלפי האמת לא קיי"ל בהא כר"ל ועוד אפשר דר"ל גופא לא סבר לה אליבא דהמסקנא וכדכתיבנא וכל אלה הם דברים פשוטים וברורים לענ"ד ודו"ק:

וראיתי בפ"י שהקשה על מאי דאמרינן איבעי לך לסגויי באידך גיסא ממתניתין בריש פירקין דאמרינן הניח כד בר"ה והוזק בו אחר חייב בנזקין ולא אמרינן איבעי לך לסגויי באידך גיסא עיי"ש בדבריו שהאריך קצת בזה ולפ"ד כל דבריו תמוהים בזה דמש"כ וז"ל וכדומה שראיתי באיזה ספר לחלק בין תקלה שהי' למטה מרגליו ובין תקלה למעלה ממנו אבל זהו נראה דוחק גדול עכ"ל ולפ"ד הדבר מוכרח לומר כן לפי שיטת התוס' לעיל דשור דרכו לעיוני טפי מאדם וא"כ קשה לכאורה מאי מקשה הגמ' מאדם אשור ומאי דוחקי' לאוקמי כשלדא וע"כ דצריך לחלק בין תקלה שהיא למטה מרגליו ובין תקלה שלמעלה. תקלה שהיא למטה מרגליו הוא דאמרינן דשור דרכו לעיוני טפי מאדם אבל תקלה שהיא למעלה בזה גם האדם דרכו לעיוני כמו שור וכ"כ התוס' להדיא בד"ה דרמיא כשלדא עיי"ש שמחלקין בין תקלה לתקלה ומש"כ עוד שם וז"ל ולענ"ד נראה דלק"מ דהא דאמר לעיל אין דרכן היינו משום הא גופא דכיון שאין רשות לשום אדם להניח דבר תקלה בר"ה ממילא לא הטריחוהו לבני אדם לעיין בדרכים ולשמור עצמו מתקלה כיון דלא שכיחא אבל הכא שייך שפיר איבעי לסגויי אפי' באדם כיון שרשות לבני אדם לילך בר"ה עם אנשים שפעמים שעומדים שם לכתף א"כ יש להם לעיין במי שהולך לפניהם ולילך באידך גיסא כשרואה שעומד לכך מוקי לה דרמי כשלדא דלא ברשות הוא וא"ש עכ"ל ולפ"ד דבריו תמוהים דהא ע"כ מיירי כאן שעומד לפוש שהוא שינוי דאלת"ה לא הוי מייתי הש"ס סייעתא על ר"ל וע"כ דעתה מוקי לה כשעמד ע"י שינוי וא"כ הדק"ל ועוד דגם לדבריו קשה דהא גבי בהמה ודאי דהוי משונה מה שרבצה בר"ה סוף דבר כל דבריו בזה תמוהים וע"כ צ"ל כמו שכתבנו לחלק בין תקלה לתקלה:

שם מתני' שנים שהיו מהלכין בר"ה אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין והזיקו זא"ז שניהם פטורין רש"י כ' לקמן ד' מ"ח דהאי היזיקו לאו דווקא והאי הזיקו הוזקו היא ולא דק בלשנא עיי"ש אבל המפרשים פירשו דמתני' מיירי דבאו זה כנגד זה והזיקו זה את זה דנמצא דתרווייהו קא עבדי בהדדי והיכא דתרווייהו עבדי מעשה הוי דינו כמו הוזק דפטור עיין ביש"ש ובהגהות הגר"א ועיין:

כתב הרשב"א בחידושיו למס' בבא קמא דף (קי"ד ע"ב) וז"ל מכאן יצא נחיל זה ירושלמי ובפורח ובלבד על אתר אבל אם יצאו וחזרו אני אומר לא אמרו אלא מפני היראה ומפני הפיתוי ונראה פי' פורח תינוק פורח אבל קודם שהגיע לכלל פורח אינו נאמן עכ"ל הרשב"א הביאו הרב בעל קצה"ח לפסק הלכה ומאוד אני תמה מקדושת כבוד תורתו של הרשב"א ז"ל שנעלם ממנו לפי שעה דברי הירושלמי דמס' כתובות סוף פ"ב ה' י' דגרסינן שם תמן תנינן נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל מהלך לתוך שדהו ונוטל את נחילו כו' תני רב אושעיא ובלבד במפריח אבל בשוכו לא ופירש שם המפרש ובלבד במפריח הא דנאמן בנחיל של דבורים דווקא שעדיין מפריחות הן ולא נחו על שוכו של חבירו ועל ענפי אילן שלו אבל בשוכו אם כבר נחו על ענפי אילן של חבירו לא דכבר מוחזק הוא ואינן נאמנין להוציא אפי' במילי דרבנן ופירושו מוכרח שם כמבואר לכל מעיין ומעתה גם הך מימרא דירושלמי דמס' ב"ק דקאמר ובפורח נמי ע"כ מתפרשא על הנחיל שהוא פורח ולא נח עדיין וכההיא דכתובות ולא על קטן פורח וכמו שהבין הרשב"א דהא שני המאמרים דהירושלמי דכתובות ודב"ק שווים הם ונ"מ רבתא לדינא בין שני הפירושים וצ"ע:

סליק מסכת בבא קמא