נחלת דוד בבא בתרא לג

שדה ושדה בפ"ע. ועיקר מה שהקשו התוספות דהא גם בביה"ש נמי פעמים שזה לוקה בשדפון אינה קושיא כ"כ כמש"כ הרא"ש בתשובה דזה לא שכיח עיי"ש. ושיטת התוס' דבלא שום סברא מצי למימר מעלינן לך כנכסי דבר מריון. והנה מדברי התוס' היה נראה דבלא שום צד סברא יכול לומר כן. והרא"ש נתן קצת טעם לזה. דזהו גופיה צד זכות שיש לו שאם תפול בגורלו יוכל לקחת בעדה יותר משוויה בעבור שהיא חביבה עליו שהיא סמוכה למצר שלו. וכן כתב הנ"י וברש"א העמיס זה גם בכוונת התוס' ואינו מוכרח ואדרבא מסוף לשונם נראה דלא כוונו לזה ודו"ק. ולשיטתם זאת הוכרחו לפרש הא דתרתי ארעתא אתרי נגרי ואחד נגרא דלא מיירי בזבין אמצרא. וכבר כ' הרא"ש שהוא דוחק. ובהא דאחד נגרא פירשו התוס' דהנגר הוא באמצע. וביאר ברש"א כוונתם בזה דאל"כ ה"ל שדה אחת ולכ"ע אין חולקין אותה לחלקים קטנים דהא חלק פשוט לכו"ע יהבינן אחד מצרא עכ"פ בשדה אחת דהא הך קרא דדרשי' מיניה בכור הכי קדריש מקיש חלק בכור לפשוט. ש"מ דפשוט נוטל חלקו עכ"פ בשדה א' ביחד. ולכך הוכרחו התוס' לפרש שהנגר מפסיק ביניהם דה"ל ב' שדות. ולפ"ז הא דאמר אביי בעינן אפושי אריסי ע"כ דלא מפרשי כפירש"י ששדהו יהיה באמצע רק שע"י ריבוי אריסין ישתמר שדהו יותר אף שלא תהיה באמצע. וכן ביאר ברש"א כוונת התוס' והוא מוכרח בדבריהם. זולתי מה שהוסיף במהרש"א להקשות לפ"ז על הרא"ש ונ"י דמפרשי כהתוס' ואפ"ה כתבו כפירש"י בהא דאביי ונדחק בזה הרבה והניח בצ"ע. ובאמת אינה קושיא כלל דנהי דהתוס' מפרשי דהנגר באמצע אבל מ"מ אין דבריה' מוכרחין בזה גם לפי שיטתם דאי משום דבלא"ה יהיה הכל שדה א' כמש"כ רש"א. הנה גם זולת הנגר איכא הרבה דברים המפסיקין בין השדות דלא להוי שדה א' לענין פיאה ונכסי הגר המצר והחצב כו' כדאמרי' פ' חזקת (דף נ"ו) עיי"ש. ולשיטת התוס' דדינא דאורייתא לחלק כל שדה בפ"ע א"כ מסתמא כל הני דמפסיקין לפיאה ונכסי הגר מפסיקין נמי לענין זה. וא"כ שפיר נוכל לומר שהנגר אינו באמצע רק שהוא אצל ב' השדות בסופן ואיכא הפסק אחר בין ב' השדות מצר או חצב וכדומה דמעתה שפיר יוכל להיות שיקר מקרהו חלקת השדה באמצע ולק"מ על הנ"י והרא"ש. הן אמת דמלישנא דהנ"י משמע קצת דמפרש ג"כ כהתוס' שהנגר באמצע אבל מ"מ אינו מוכרח זה בדבריו ועיין. מיהו קשה לפ"ז דא"כ למאי איצטריך הגמ' כלל לומר תרתי ארעתא אחד נגרא ובשלמא לפי' רש"י ניחא דדוקא איירי בחד נגרא שאין זו מתברכת יותר מזו אבל לפי' התוס' קשה. ולפמש"כ רש"א בדברי התוס' דנגרא דנקיט הוא משום הפסק שע"י הנגרא נעשין לב' שדות ניחא קצת דנקיט נגרא ולא הפסק אחר משום דלעיל מיניה איירי בתרי נגרי נקיט הכא חד נגרא אבל לפמש"כ לפרש בדברי הרא"ש ונ"י קשה. דא"כ למה נקיט כלל נגרא ולא קאמר תרתי ארעתא אחד מצרא ובבית הבעל. וזהו כוונת רש"א שהניח דברי הרא"ש בקושיא ולא רצה לפרש כפי מש"כ. אך אינו קושיא כ"כ וגם לפמש"כ נוכל לומר דנקיט ביה"ש משום דלעיל מיניה איירי בתרי נגרי דהיינו ביה"ש נקיט הכא חד נגרא. דביה"ש שוה אי אפשר להיות רק אחד נגרא. דבתרי נגרי זימנין דהאי מדוויל. וגם לפי' התוספות וכמש"כ רש"א ג"כ אינו מיושב כ"כ כמבואר לכל מעיין והעיקר כפי' רש"י ועיין. ולענין הלכה פסקינן בכולה סוגיין הלכה כרב יוסף והוא שמעתתא דשדה ענין ומחצה. ודברי הרמב"ם בזה אינם מובנים שנראה מדבריו דפוסק כרבה. וכבר תמה ע"ז בהגמ"י. ועיין בכ"מ ובב"י מש"כ בביאור דבריו. ואפשר דהרמב"ם היה גורס בהיפוך אר"י מתקיף לה רבה. ואין זה מהתימא דרבה יהיה מקשה לר"י דכה"ג מצינו בפ' הכונס בפלוגתא דשומר אבידה עיי"ש אלא דמסתפינא להחליט כן בדבריו מפני שכתב הה"מ דשיטתו בזה הוא כשיטת רבו. וספרו אינו מצוי ת' כעת ועיין:

סליק חדושי בבא בתרא מרבינו הגאון מו"ה דוד טעביל זצוק"ל