נחלת דוד בבא בתרא ב

חדושים על מסכת בבא בתרא מכבוד מור"ח הגאון האמתי וכו' מוהר"ר דוד טעביל זצוק"ל מד"א דפ"ק

מינסק

(דף ב') בגויל זה נותן כו'. דעת התוס' דאם נהגו בפחות אזלינן בתרי'. והביאו ראיה דאפי' בהוצא ודפנא אם נהגו אזלינן בתרי' כדאמרינן לקמן בשמעתין. ותוכן כוונתם בראייתם זו דודאי לא נעלם מהם דיש לחלק בין עיקר המחיצות דבזה הוא דאזלינן בתר מנהגא אבל בהך מחיצה גופיה דגויל וגזית אימא דלא אזלינן בתר מנהגא כמו דלא אזלינן בזה בתר מנהגא אם נהגו ביותר גם לדעת התוס' ובעיקר המחיצות ודאי דאזלינן אף לגויל אם נהגו בו כדתנן במתניתין. וכן כתב הרא"ש. אלא דעיקר ראייתם הוא משום דטעמא דהך מילתא דאינו רוצה חבירו במחיצה פחותה הוא או משום שמא יפול ויצטרך להתעצם עמו בדין ובין כך וכך יהיה היזק ראיה או משום שאינו רוצה לעשות מעותיו אנפרות לחזור ולבנות בכל פעם וכמש"כ הרא"ש הך סברא. וע"ז הביאו התוס' שפיר ראיה מהו"ד דחזינן דהנך טענות אינם כלום לשנות מנהגא דהא גם בהו"ד איכא להנך תרי טעמי ואפ"ה אזלינן בתר מנהגא וא"כ הוא הדין לגויל וגזית אם נהגו בפחות. והראיות שהביא הרא"ש לדחות דעת התוס' אינם מוכרחות כלל. דמה שהביא ראיה מהא דלמימרא דכל פחות מה' בגזית לא קאי יפה השיב ע"ז במהרש"א דהתוס' אזלי לשיטתם שכתב לקמן דלא קאי כמשפט גזית אבל שפיר קאי כמה ימים ושנים. וכיון שכן אין לו שום טענה ע"ז רק הנך תרי טענתא דלעיל. וע"ז כבר הוכיחו התוס' דאינם טענות כלל נגד המנהג. ומה שהביא ראיה מהן וסידן ודאי דיש לומר כיון דגם לדעת התוס' אם נהגו ביותר מו' בגויל לא אזלינן בתרי' א"כ שפיר קמבעי' לי' אי הן וסידן תנן ואם נהגו בהן ולא סידן לא אזלינן בתרי' אך הראיה שהביא מהא דכל ביני אורבי טפח היא ראיה חזקה. כיון דלדעת התוס' ע"כ צ"ל דהנך שיעורים דתנן במתניתין המה עצהיו"ט עד שאין להוסיף עליהן אף אם נהגו ביותר משום דכ"כ קאי כותל של ו' טפחים בגויל כמו כותל רחב הרבה אבל לפחות מהן שפיר דמי משום דגם זה כותל מקרי א"כ מנ"ל לומר דבמו"מ אם קיבל עליו לעשות כותל סתם שמחוייב לעשות עצהיו"ט ואדרבה נראה דיכול לעשות הפחות שבכתלים כדאמרינן לקמן (צ"ח ב') במקבל עליו לבנות בית סתם דבונה בית קטן רק שיהא שם בית עליו. אך מ"מ אינה קושיא כ"כ לדעת התוס' והיינו משום דלענין ביני אורבי נראה דאין לחלק בין פחות ויתר דאי ס"ד דסגי בפחות א"כ אין ביתרון דביני אורבי שום מעלה ואדרבה מצד הסברא נראה שהיא גריעותא דאם ירחיב הרבה ודאי דיפול הכותל וא"כ מדהצריכו במתניתין טפח ש"מ שאין לפחות מזה כנ"ל פשוט לדעת התוס'

ושיטת הרא"ש היא דאף אם נהגו בפחות נמי לא אזלינן בתרי' דשיעורי דעובי המחיצות דתנן במתניתין דווקא הן עליהן אין להוסיף ומהן אין לגרוע. וכבר כתבנו דאין ראיותיו מוכרחות כ"כ. וצ"ל לדעתו דודאי אין כוונתו דפחות מזה לא קאי כלל דא"כ מי פתי ינהוג כן אלא ע"כ דהוא מודה להתוס' בזה רק דאעפ"כ ס"ל להרא"ש דבשלמא בהו"ד שנעשה בדמים קלים שפיר לא מצי למטען הנך טענתא דאמרן נגד המנהג אבל בגויל וגזית כיון שהוא בדמים יקרים ובמעט הוספה יהיה דבר המתקיים לכך אם נהגו בפחות ה"ל מנהג גרוע. ולישנא דמתני' משמע טפי כהרא"ש וכן כתב הנ"י וכ"נ דעת הרמב"ם. ועיין

והיכא שהמנהג הוא בגויל וגזית והאחד רוצה לעשות משלו ולכנוס בשלו ולבנות בהו"ד כתב הרא"ש דשפיר דמי דאי משום שלא יצטרך להתעצם עמו בדין אינה טענה כלל דהלא יש שופטים בארץ ורק היכא שבונים על הוצאות שניהם בהא הוא דאינו יכול לבנות בהו"ד נגד המנהג משום דאינו רוצה לעשות מעותיו אנפרות. אבל היכא דרוצה לכנוס בשלו רשאי. ובט"ז הקשה על הרא"ש דא"כ אמאי בנפל הכותל אינו נאמן לטעון האחד לומר דהוא שלו אף דיש לו מיגו לשיטת התוס' ד"ה לפיכך משום דהוי כמיגו במקום עדים ונימא דחבירו לא רצה לבנות רק בהו"ד ולכנוס בשלו ומשום כך בנאה הוא עצמו בגויל וגזית. והניח בצ"ע. ודבריו תמוהים חדא דמאי אולמא הך קושיא מהא דהקשה הרא"ש בעצמו בסי' ו' בחצר דאין בו דין חלוקה דאמאי לא מצי למטען לא רציתי לחלוק עד שאבנה משלו. והך קושיא הוא לא לבד לשיטת הרא"ש דגם לשיטת הנ"י שיתבאר לקמן אי"ה תקשה הך קושיא בסוגיין ובתירוצו של הרא"ש מתורץ גם קושייתו דמסתמא