נחלת אבות על אבות ו:י

כתבו המפרשים של זאת הברייתא שיש בה גמגומים. ועם היות שלא פירשום, הנה הם מפורשים בה ואני אזכרם לך בדרך שאלות או ספקות.

ראשונה – למה זכר חמשה קנינים? והנה הנבראים כולם שהמציאם אחר ההעדר הם קנינים. והכתוב אמר (תהילים קד, כד): "מלאה הארץ קניניך 1 בכתוב: "קנינך". ". ויקשה אם כן למה פרט חמשת הדברים האלה בשם קנינים יותר מזולתם?

שנית – למה זכר השמים והארץ בקנין אחד? וידוע שבהם נכללים שאר הקנינים והנמצאות כולם. כי העולם העליון השמימיי והשפל כולם נכנסים בכדור העליון הכולל. ולמה אם כן פרט אומה אחת ואיש אחד ובית אחד?

שלישית – ואם רצה למנות כל אחד מהדברים קנין בפני עצמו, למה לא זכר השמים קנין אחד והארץ קנין אחר, כמו אברהם איש פרטי ובית המקדש. וזכר שניהם שמים וארץ קנין אחד.

רביעית – למה הביא פסוק (ישעיה סו, א) "השמים כסאי" שאין בו לשון קנין? והיה ראוי להוכיחו מ"אל עליון קונה 2 בכתוב: "קנה". שמים וארץ" (בראשית יד, יט).

חמישית – למה הביא בקנין 'השמים והארץ' פסוק (תהילים קד, כד) "מה רבו מעשיך יי' מלאה הארץ קניניך 3 בכתוב: "קנינך". "? וזה כולל לישראל ולאברהם ולבית המקדש ולשאר הקנינים כולם, ולמה ייחדו לשמים ולארץ?

ששית – למה זכר בקנינים אברהם ולא שאר האבות ומשה ודוד, אף כי הפסוק שהביא אינו מיוחס לאברהם "קונה שמים וארץ". כי הקנין על השמים והארץ אמרו לא על אברהם?

שביעית – למה בקנין ישראל לא נסתפק עם הראיה שהביא (שמות טו, טז) "עד יעבור 4 בכתוב: "יעבר". עם זו קנית", והוסיף לומר בו (תהילים טז, ג) "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם". והנה בפסוק ההוא לא נזכר קנין? ולא שהעולם מתקיים בשבילם כדברי המפרשים?

שמינית – למה הביא בקנין בית המקדש פסוק (שמות טו, יז) "מקדש יי' כוננו ידיך", שאין בו לשון קנין? והיה די בפסוק (תהילים עח, נד) אחר שהביא – "הר זה קנתה ימינו".

תשיעית – במה שאמר בסוף הברייתא "וכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו". וזה מורה שכל הדברים הם קנינו של הקב"ה לא בייחוד אלו שזכר פה? וגם מה ענין אומרו אחר זה (שמות טו, יח) "יי' ימלוך לעולם ועד"?

עשירית – שבזאת הברייתא נזכרו חמשה קנינים. ובמכילתא (שמות טו, טז) נאמר ארבעה נקראו קנין: ישראל; וארץ ישראל; ובית המקדש; והתורה. ובמסכת פסחים (דף פז, ע"ב) נזכרו שלושה בלבד: תורה שמים וארץ שהם – אחד וישראל. ובספרי זכרו גם כן שלושה, אבל הם ישראל ובית המקדש ותורה, עד שמפני זה כתבו שהברייתא הזאת לא נכתבה כתקנה.

והנראה לי בזה ששם הקנין יגזור שלושה דברים: האחד – שיקנה אותו הקונה בעצמו לא על ידי זולתו. כי אם היה על ידי זולתו לא יהיה הוא הקונה, ולא יאמר על דבר שהוא קנינו. נאמר באברהם 5 קניית השדה מאת עפרון החיתי. (בראשית כה, י) "אשר קנה אברהם"; "מקנת כספו" (שם יז, כג); "אשר קניתי 6 בכתוב: "לקחתי". מיד האמורי" (שם מח, כב). והשני – הוא שיגזור הקיום וההתמדה עם הקונה. וכבר זכר הפלוסוף בספר מאמרו' שזהו ההפרש אשר בין קנין לענין, כי הענין הוא קל ההסרה, והקנין הוא מתמיד קשה ההסרה. ומפני זה קרא אדם הראשון בחכמתו בנו הראשון קין, לפי שראה שיתמיד ויתקיים, ואת הבן השני שצפה קוצר חייו ושהיה ענין ולא קנין קראו הבל, כי הבל יהיו ימיו 7 עפ"י איוב ז, טז בשינוי קל. על הארץ. והשלישי – שהקנין יגזור דבר אהוב ונחמד לקונה – קנין כספו – "כי אתה קנית כליותי 8 בכתוב: "כליתי". " (תהילים קלט, יג). לכן טובות האדם יקרא קניניו להדבק בהם מחשבתו תמיד. וכאשר נבחין הדברים אצלו יתברך יתואר הדבר בקנינו מג' הבחינות האלה אשר זכרתי. אם מהראשונה – שהדברים שלא נעשו בדרך הטבע ומפעל הגרמים השמיימים, אבל הקב"ה עשאם ברצונו הפשוט המוחלט. ועל דרך הפליאה מזולת המנהג הטבעי המסודר, נאמר שהקב"ה קנה אותם, לפי שהוא בעצמו עשאם ולא על ידי אמצעי. גם שלא יאמר אצלו קנין על הדבר הנפסד ובלתי עומד שבין לילה היה ובין לילה אבד, כי אם על הדברים המתמידים עומדים וקיימים בעצמם, שלקחו הקיום והנצחיות מהפועל אותם יתברך. וגם כפי הבחינה השלישית והיא שמלבד היות עשיית הקנינים ההם מעשה ידיו של הקב"ה ברצון מוחלט מבלי אמצעי, עוד אחרי עשייתם נדבקה בהם שכינתו והשגחתו הפרטית המופלית תמיד. ומפאת דבקות השכינה בהם, אינם תחת הסדור הטבעי ופעולת המערכת, אבל היתה התמדתם בעשייתם הכל כפי הרצון הפשוט למעלה מהמנהג הטבעי. הנה בהתחבר שלושת הבחינות האלה יחד בדבר מהדברים נקרא ויכונה בשם קנינו של הקב"ה, כי הוא עומד בלתי משתנה. ולכן זכרו בברייתא חמשת הקנינים האלה, לפי שהתחברו בהם ובכל אחד מהם שלושת הבחינות אשר זכרתי, ולא ימצאו כן בנמצא בנמצא אחר מכל הנמצאים. ובזה הותרה השאלה הראשונה .

והנה הקנין האחד אשר זכר הוא "התורה". כי כן אמר שלמה מדבר בשמה (משלי ח, כב): "יי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז". ואמרו בתנחומא (בראשית א'), שהקב"ה נתיעץ בתורה וברא את העולם. וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה ח, ב) שאלפים שנה קדמה התורה לעולם. והקדימה הזאת אשר זכרו אינה זמנית, כי הם לא יאמינו זמן קודם בריאת העולם, כי הזמן מכלל הנבראים להיותו נמשך אחר תנועת הגלגל. אבל כוונו על קדימת הסיבה, לפי שקבלו שהעולם השפל היה בעבור מין האדם והתורה היא תכליתו שבעבורו נברא. ולכן אמרו שקדמה תורה לעולם, לפי שהתכלית שהוא הנכבדת שבכל הד' סיבות הוא הקודם במחשבת הפועל לפעוליה. כי הנה הנגר יעלה במחשבתו תכלית הכסא ראשונה, ובציירו ענין הישיבה יפעל הכסא, וכמו שאמר הפילוסוף 'ראשית המחשבה סוף המעשה'. הנה אם כן, קדימת התורה היתה במחשבתו יתברך כקדימת הסיבה למסובב. ואומרם שקדמה אלפים שנה הוא מענין הפלגה על דרך – "ואלו חיה האדם אלף שנים פעמים" (קהלת ו, ו). ואיפשר לומר שלא היתה הקדימה לבריאת העולם, אלא לעולם. וביאור זה שלא נקרא העולם בשלימותו כי אם אחרי שזרח אורו של אברהם, כי אז הכירו את בוראם. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו בפרק חלק (סנהדרין צז, ע"א): ששיתא אלפי שנין הוי עלמא. ואמרו שהיו מהם שני אלפים תוהו ושני אלפים תורה. הנה אם כן אלפים שנה הראשונים אחרי הבריאה היו – תוהו. והתורה כל אותם אלפים שנה היה בדעתו יתברך לתתה לאברהם שבא בסופם, ולזרעו אחריו. ובזה הדרך קדמה 9 התורה. לעולם אברהם אותם האלפים שנה. הנה אם כן התורה האלהית אינה פעל טבעי ולא שמיימי, אבל היא פעל אלהי מסודר מרצונו הפשוט, ומאותה בחינה שהקב"ה בכבודו ובעצמו עשאה הכינה וגם חקרה נקראה קנינו. גם כי אחרי עשייתה נדבקה בה תמיד זהרת שכינתו ואהבתו. ולכן בנתינתה שכן "כבוד יי' על הר סיני" (שמות כד, טז), והעוסק בתורה שכינה שרויה עליו שהיא הבחינה השנית. גם התורה קנתה נצחיות ממנו יתברך לנו לבננו עד עולם 10 לפי דברים כט, כח. . ומשלושת הבחינות האלו היתה קנינו של הקב"ה.

הקנין השני הוא – "שמים וארץ". ואין הכונה בזה על כללות הגשמים העליונים ותחתונים כי אם כפי מה שפירשתי במשנת "בעשרה מאמרות נברא העולם". רוצה לומר, שבתחלת הבריאה ברא הקב"ה מלא דבר בעצמו מבלי אמצעי חומר אחד עליון שממנו נתהוה כל מה שבשמים, והיה ממנו הגלגל המקיף בכל וחומר אחד תחתון שממנו נתהוה כל אשר בארץ 11 לפי בראשית ו, יז. , ועליהם אמרה תורה (שם א, א): "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". ומה טוב אומרם זכרונם לברכה (חגיגה יב, ע"א) שנבראו שניהם כאחד, שנאמר (ישעיה מח, יג): קורא אני אליהם יעמדו יחד, לפי שהשמים הם המקיף המתנועע בסבוב, והארץ היא המרכז נח שעליו יסבוב ואי איפשר שימצא מקיף מבלי מרכז ומרכז מבלי מקיף. הנה אם כן מזה הצד מההתאחדות נבראו כאחד, ונקראו שניהם קנין אחד ולא היו כוללים אל הנמצאים השפלים כי אם לאותם שני החומרים אשר נבראו בראשונה. הותרו בזה השאלות שנית ושלישית .

והנה היו השמים והארץ קנין הקב"ה, אם מפאת בריאתם שבראם מלא דבר ברצונו יתברך מבלי אמצעי. אמנם שאר הנמצאים נעשו אלו מאלו, גם כי המתנועע הראשון שכינת השם דבקה עמו, כי הוא המניע אותו תמיד מבלי אמצעי. וכמו שאמר משה (דברים לג, כו): "רוכב 12 בכתוב: "רכב". שמים בעזרך" ותרגם אונקלוס – 'דשכינתיה בשמיא מלעילא'. וכן אמר (שם ג, כד): "אשר מי אל בשמים ובארץ" – 'דמאן הוא אלהא דשכינתיה בשמיא מלעילא', שהשכינה שמה היא ענין ההנעה שהשם יתברך מניעו מבלי אמצעי. ועליו אמר המשורר (תהילים סח, ה): "סולו לרוכב 13 בכתוב: "סלו לרכב". בערבות ביה שמו" וכו'. ולא יוחדה הנעתו יתברך לגלגל העליון כי אם להיותו נצחי קיים ועומד. ולכן הברייתא הזאת הביאה בקנין שמים וארץ שני פסוקים האחד – "כה אמר יי' השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (ישעיה סו, א) – שהוא המורה ההנעה ודבוק השכינה כמו שתרגם אונקולוס על (שמות יז, טז) "כי יד על כס יה" – 'בשבועה אמירא דא מן קדם דחילא דשכינתיה על כורסיה יקריה'. וכנגד בריאת השמים והארץ שהיו ממנו יתברך מבלי אמצעי הביא פסוק (תהילים קד, כד) "מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך", כי אמר מעשיך על המקיף ומרכזו שעשאם בחכמה גדולה בעצמו מבלי אמצעי ולכן היו קנינו. וכבר העיר המשורר על זה באומרו (תהילים קמח, ה-ו): "כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם". והותרו בזה השאלות רביעית וחמישית.

והקנין השלישי זכרו "אברהם". לפי שעם היותו פרט מהמין האינושי בחר בו השם יתעלה תחלת האומה ושורשיה, והוציאו מאצטגגנות שלו ומתחת המערכת השמימיית, ושנה הסדר הטבעי בעבורו באור כשדים. והנה הבחירה והלקיחה הזאת היא קנין השם יתברך, לפי שלא היתה בדרך המנהג הטבעי ולא כפי סדור המערכה. אבל בא האלהים בעצמו ובכבודו להפליא חסיד לו 14 עפ"י תהילים ד, ד. . וכמו שברא בתחלת הבריאה חומר אחד מבלי אמצעי, ממנו נעשו השמים כולם, ממנו יצא השמש על הארץ, והירח ממנו נעשו י"ב מזלות ברקיע ככה הוא יתברך בעצמו ובכבודו מבלי אמצעי, קנה את אברהם לא מפאת עצמו בלבד כי אם להיותו "אב המון גוים" (בראשית יז, ה), ולהביא ממנו יצחק – "כאור בקר יזרח שמש" (שמואל ב' כג, ד), ויעקב – "כירח יכון לעד" (תהילים פט, לח), ושנים עשר נשיאים שבטי יה – כמספר מזלות הרקיע. ולהיות אברהם אבינו נעשה מידו כחומר השמיימי העליון ההוא ושאר בניו נמשכו ממנו, כמו שנעשו שאר הנבראים מאותם ההתחלות הראשונות. לכן מנו בברייתא את אברהם קנין אחד ולא אחד משאר האבות, כמו שמנו השמים והארץ קנין אחד ולא שאר הנבראים שנעשו מהם. ואמרו במדרש (בראשית רבה יב, ט) קנינו של אברהם מדכתיב (בראשית ב, ד): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" – אל תקרי בהבראם אלא באברהם 15 ראה גם זוהר פר' "לך לך" דף פו ע"ב. . ולהעיר על הדמוי הנפלא הזה אמרו בברייתא הזאת ראיה עליו: "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" (שם יד, יט). רוצה לומר, שכמו שקנה השמים והארץ ברצון פשוט ושלא בדרך המנהג הטבעי, כן ברך את אברהם באותו דרך שקנה שמים וארץ. ולכן הובא הכתוב הזה עליו שעם היות שלא נזכרה הקנייה כי אם על השמים והארץ, הנה סמיכותו לאברהם מורה שהיה קנינו כקנינם. ומלבד היות קנין אברהם ברצון פשוט, הנה עוד נדבקה בו ההשגחה האלהית, וכמו שאמרו בבראשית רבה (פר' מז): "ויעל אלהים מעל אברהם" (שם מז, כב) – האבות הם הם המרכבה – "ויעל אלהים מעל אברהם"; "ויעל מעליו אלהים" (שם לה, יג); "והנה יי' נצב עליו" (שם כח, יג). רצו בזה שכמו שנדבקה השגחת השם יתברך בגלגל העליון כמאמר אדון הנביאים (דברים לג, כו): "רוכב שמים בעזרך". וכמאמר המשורר (תהילים סח, ה-לד): "לרוכב בערבות" ו"לרוכב בשמי שמי קדם", כן באותה בחינה שהיה הגלגל מרכבת השם והוא יתברך רוכב עליו ומניעו היה גם כן אברהם ויצחק ויעקב מרכבת השם יתברך, והוא רוכב עליהם ומניעם שהוא דבקות שכינתו והשגחתו תמיד עליהם. אבל היה אברהם בלבד הקנין, לפי שעשהו השם בעצמו. ואמנם שאר האבות נעשו אלו מאלו וכולם ממנו עליו השלום. ועם היות שאברהם בחומרו מת, הנה זכותו וצדקתו עומדת לעד 16 לפי תהילים קיא, ג. . וכמאמר הנביא (ישעיה נא, ב): "הביטו אל אברהם אביכם וגו' ואברכהו וארבהו". והותרה בזה השאלה הששית .

והקנין הד' הוא – "ישראל". לפי שעם היות שיצאו מחלצי אברהם ישמעאל וזרעו ומבני הפילגשים שבא ודדן אשורים ולטושים ולאומים ובני עשיו, הנה הקדוש ברוך הוא בחר בישראל ועזב את כל שאר זרעו. וגם הבחירה הזאת לא היתה בטבע ולא מפעל המערכה השמיימית, כי אם מרצונו הפשוט יתעלה. וכמאמר הנביא (מלאכי א, ב-ג): "אהבתי אתכם אמר יי' ואמרתם במה אהבתנו הלא 17 בכתוב: "הלוא". אח עשו ליעקב נאם יי' ואוהב 18 בכתוב: "ואהב". את יעקב ואת עשו שנאתי". והנה הבחירה הזאת באומה היתה בהיותם במצרים בשנוי הטבע והמערכות העליונות, וכמאמר אדוננו משה (דברים ד, לד): "או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם יי' אלהיכם במצרים לעיניך" 19 בשינוי כתיב. . ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: "ובמוראים גדולים" (דברים ד, לג) – זה גילוי השכינה 20 עיין בהגדה של פסח 'במורא גדול'. , לפי שמלבד בחירתם עוד דבקה בהם שכינתו, וכמו שאמר (שמות כט, מה): "ושכנתי בתוך בני ישראל" ותרגם אונקלוס – 'ואשרי שכינתי בגו בני ישראל'. ולהיות דבקות השכינה תנאי עצמי בעם, לכן הפציר משה עליו באומרו (שם לג, טו): "אם אין פניך הולכים 21 בכתוב: "הלכים". " – 'אם לית שכינתך מהלכא ביננא'.

עוד נמצא באומה סגולת הקיום והנצחיות וגם דבקות השכינה עמהם בגלותם. כי הנה אמר (מלאכי ג, ו): "אני יי' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם" 22 בכתוב: "בני יעקב". . ובספרי 23 במדבר ה, ג. ראה גם יומא נז, ע"א. אמרו חביבין ישראל שאף אל פי שהם טמאים שכינה עמהם, שנאמר (ויקרא טז, טז): השוכן אתם בתוך טומאתם. עד שבעבור זה אמרו גלו לבבל שכינה עמהם (מגילה כט, ע"א). ועל גלות בכלל דרשו 24 ראה גם שמות רבה פר' ב. (תענית טז, ע"א): "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג, ט).

הנה מפאת שלושת הבחינות היו ישראל קנינו של הקדוש ברוך הוא. ולפי שיובחנו בישראל שתי בחינות בחינת העם בכללו ששכינה שרויה בתוכם, ובחינת הנביאים הקדושים ומשה אדוננו בראשם, ביחוד שהשכינה היתה דבקה בהם תמיד. לכן הביא בענינו שני פסוקים האחד בבחינת האומה עד ש"יעבור עמך יי' עד יעבור עם זו קנית" (שמות טו, טז). והב' בבחינת היחידים והנביאים שבהם, ועליו אמר (תהילים טז, ג): "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם". והותרה אם כן השאלה הז'.

והקנין החמישי הוא "בית המקדש". כי הנה בחר בו השם וייחדו בהשגחתו והוציאו מתחת מערכת השמים, וכמו שאמר הוא יתברך עליו (מלכים א' ט, ג): "והיו עיני ולבי שם כל הימים". גם שכינתו היתה בבית המקדש תמיד. תרגם אונקולוס "בכל מקום 25 בכתוב: "המקום". אשר אזכיר את שמי" (שמות כ, כא) – 'בכל אתר דאשרי שכינתי'. ותרגם (דברים יב, יא) "והיה המקום אשר יבחר יי' לשכן שמו שם" – 'לאשראה שכינתיה תמן'. ועם היות שנחרב בית המקדש כבר אמרו חכמינו זכרונם 26 ראה רמב"ם משנה תורה הל' בית הבחירה פרק ז'. לברכה שגם בהיותו נחרב בקדושתו הוא עומד. אמרו בתנחומא 27 תנחומא בובר שמות סימן י'. אמר רבי שמעון בר נחמני עד שלא חרב בית המקדש היתה שכינה נתונה בהיכל, שנאמר (חבקוק ב, כ): "יי' בהיכל קדשו". משחרב בית המקדש – "יי' בשמים כסאו" (תהילים יא, ד) – סלק שכינתו לשמים. אמר רבי אלעזר בן פדת בין חרב ובין לא חרב אינו זז ממקומו, שנאמר (מלכים א' ט, ג): "והיו עיני ולבי שם כל הימים". וכן הוא אומר (תהילים ג, ה): "קולי אל יי' אקרא ויענני מהר קדשו סלה", שאפילו שהוא הר, הרי הוא בקדושתו. ראה מה כתוב (דברי הימים ב' לג, טז): "ויבן את מזבח יי'" – הוא האלהים אשר בירושלים. אמר רבי אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי של בית המקדש, שנאמר (שיר השירים ב, ט): "הנה זה עומד אחר כתלנו". וכן אמרו בירושלמי דמקום שנהגו (פסחים). אמר רבי סימון מה כתיב (מיכה ד, י): "כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה". ו'שכנתי' כתיב אף על פי שחרב בית המקדש ונעשה שדה, אף על פי כן שכינתי עומדת שם 28 ראה מדרש תהילים מזמור יא; תנחומא וישלח סי' ט'. . זו המורה על נצחיותו ושעתיד להבנה, כי היה קנינו של הקדוש ברוך הוא מקיים עומד. והנה הובאו בברייתא על בית המקדש שני פסוקים להעיר על מה שזכרתי שהוא קנין הקדוש ברוך הוא ומקום שכינתו, בין בהיותו בנוי ועל זה אמר (שמות טו, יז): "מקדש יי' כוננו ידיך". ואף בהיותו חרב – ועל זה אמר (תהילים עח, נד): "ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו". רוצה לומר, שאף בהיותו הר – הוא קנינו. ויש מי שפירש בצורך שני אלה הפסוקים שהביא "מקדש יי' כוננו ידיך", שנאמר בפירוש על בית המקדש. ולפי שעדיין לא מצינו בו קנין הביא – "ויביאם אל גבול קדשו". וילפינן קדש ממקדש מה מקדש שאמר "כוננו ידיך" – הוא בית המקדש, אף גבול קדשו הוא בית המקדש. והותרה השאלה השמינית כפי פירושי, ואם כפי פירושו.

ולפי שנזכרו בברייתא הזאת חמשה קנינים, לכן הוצרכה הברייתא לומר עוד, שלא אלו לבד ברא הקדוש ברוך הוא לכבודו, כי גם כל שאר הנבראים מעשה ידיו כולם וכולם בראם לכבודו. האמנם יוחדו אלו החמשה קנינים בברייתא מזולתם, לפי שהתחברו בהם שלוש הבחינות הנזכרות. רוצה לומר היותם ממנו יתברך בלי אמצעי ודבקות שכינתו בהם תמיד, וקיומם ונצחיותם לפניו יתברך. ולפי שאולי יאמר האומר, ואם כל הנמצאים ברא הקדוש ברוך הוא לכבודו, מה היה שמכל האומות לא הכירו אלהותו את כבודו ואת גדלו כי אם ישראל בלבד, לזה הובא בברייתא עוד (שמות טו, יח) "יי' ימלוך לעולם ועד". רוצה לומר, שהנה ימים באים שיהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם יי' ולעובדו שכם אחד 29 לפי בראשית מח, כב. , ויקבלו כולם את עול מלכותו ויתקיים מאמר הנביא שאמר (ישעיה מג, ז): "לכבודי בראתיו". והותרה בזה השאלה התשיעית .

האמנם מה שמצאנו הקנינים האלה בשאר המקומות בחלוף זה המספר, לא מפני זה ראוי לחשוב שהברייתא הזאת בלתי מתוקנת. אבל הברייתא הזאת כיונה לבאר הדברים אשר נמצאו בהם השלוש בחינות אשר זכרתי, שמפניהם היו הדברים הקנינים מיוחדים אליו יתברך, ובשאר המקומות כוונו ענינים אחרים. כי הנה במכילתא (שמות טו, טז) אמרו ארבעה נקראו 'קנין', לפי ששם כוונו לבאר מעלת בית המקדש. ואמרו שהדבקות הנמצא שמה היה שלם בד' סיבותיו. ולכן זכרו ראשונה – 'ישראל', שנאמר (שמות טו, טז): "עם זו קנית" שהוא הפועל. ואחריו – 'ארץ ישראל' שהוא החומר הנושא, שנאמר (בראשית יד, יט): "קונה שמים וארץ". ג' – 'בית המקדש' שהיא הצורה, שנאמר (תהילים עח, נד): "הר זה קנתה ימינו". ובאחרונה זכרו התכלית שהוא 'התורה', כי הוא הבא בסוף המעשה, אף על פי שהוא קודם במחשבה, שנאמר (משלי ח, כב): "יי' קנני ראשית דרכו". וכאילו אמר שהיתה קדושת הבית האלהית בד' סיבותיה, והוא אומרם שמה יבואו ישראל שנקראו קנין. הביטה וראה בדבריהם שכוונו אל ארבעת הסיבות אשר זכרתי.

אמנם אמנם במסכת פסחים (דף פז, ע"ב) זכרו שלושה קנינים: 'תורה' – באחד; 'שמים וארץ' – באחד, 'ישראל' – באחד, להעיר שהבדיל הקדוש ברוך הוא בשלושת העולמות שלושה חלקים מהם מיוחדים להנהגתו מבין שאר כל הנמצאים, והם הציור המושכל הנבדל מכל גשמיות, וכנה אותו בשם תורה רומז אל העלול הראשון הנאצל ממנו ראשונה. ובעולם האמצעי הגלגל העליון המקיף בכל שהוא המתנועע ממנו יתברך מבלי אמצעי. ובעולם השפל האומה הישראלית, שהיא גם כן מושגחת ממנו מבלי אמצעי. והנה לא זכרו אברהם ולא בית המקדש, לפי שהיו בכלל ישראל. וכבר זכרתי במאמר 'עטרת זקנים' 30 פרק טז. ששלושה אלה יוחדו בהיותם מושגחים בלי אמצעי.

אמנם בספרי על הפסוק (דברים לב, ו) "הלא 31 בכתוב: "הלוא". הוא אביך קנך" מנו אותם שלושה קנינים: 'ישראל'; 'תורה'; ו'בית המקדש'. 'ישראל', שנאמר: "הלא הוא אביך קנך". 'בית המקדש', שנאמר (תהילים עח, נד): "הר זה קנתה ימינו". ה'תורה', שנאמר (משלי ח, כב): "יי' קנני ראשית דרכו". יבואו ישראל שנקראו קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכות התורה שנקראת קנין. וגם זאת הדרשה הולכת בדרך שדרשוה במכילתא, אם לא שבספרי זכרו 'ישראל' שהוא הפועל, ו'בית המקדש' שהיא הפעולה, וה'תורה' שהיא תכליתה. ולא חששו לזכור ארץ ישראל, לפי שענינה בכלל בית המקדש, גם כי הסיבה החומרית פחותה מכל הסיבות. הנה אם כן הדרשות חלוקות כפי חלוף הכוונות ואלו ואלו דברי אלהים חיים 32 לפי ירמיה כג, לו. אין בהם נפתל ועקש 33 לפי משלי ח, ח. . ובזה הותרה השאלה העשירית . וידענו פירוש הברייתא על בוריה.

ופה נשלם מה שראיתי לבארו מהפרק הנכבד הזה אשר כוונו החכמים לבאר בו מעלות התורה האלהית ושלימותיה, דבוק ומצרן וסמוך למסכת אבות אשר ביארתי.

אהללה שם אלהים 34 לפי תהילים סט, לא. בפי ואגדלנו בתודה, אשר החזיק בידי ונתן לי טוב טעם ודעת 35 לפי תהילים קיט, סו. בביאור המשניות והברייתות האלו. כי הם באמת מקור מים חיים 36 לפי ירמיה ב, יג. , ובאר עמוק כולל האמונות האמתיות וסתרי תורה. ואתה המעיין דע את אלהי אביך ועבדהו 37 לפי דברי הימים א' כח, ט. , אל יזילו מעיניך דברי השלמים האלה, החזק במוסריהם אל תרף "לא ימוש הספר הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח), כי שם תמצא עץ חיים ועץ דעת. יתן לראשך ולוית חן ויראת מאלהיך 38 לפי ויקרא יט, יד;לב. והלכת בדרכיו 39 לפי דברים כח, ט. . מאל אביך יעזרך 40 לפי בראשית מט, כה. לעיין בו תדיר, ואל שדי ויברכך 41 לפי שם. ברכות לראש צדיק 42 לפי משלי י, ו. .

והיתה השלמת הפירוש הזה בעיר מאנופ"ולי אשר במחוז הפ"וליא ממלכות נאפ"וליש אשר באנו להתגורר שם מפני זעלפות הגרוש, אשר נגזר על גלות ירושלים אשר בספרד. והמלכות הזה קבלנו ראשונה בסבר פנים יפות ונהפך לאויב. והוא אשר כלנו ואשר דמה לנו 43 לפי שמואל ב' כא, ה. . והיה היום הזה אחד עשר יום מחרב הוא חדש תמוז קצין וראש 44 לפי שופטים יא, יא. לצרותינו. שנת רנ"ו שמים כי עשה יי' מהאלף הששי ליצירה. ברוך יי' לעולם אמן ואמן.