נחלת אבות על אבות ה:ד

כבר התבאר, שהיתה צדקתו של אברהם וחיבתו אל המקום, כל כך עד שזכה לשני מיני השכר. האחד – מה שנעשה לזרעו להוציאם מגלות מצרים בשנותו סדרי בראשית בעדם, להזיק ולהעניש את אויביהם. ועם היותם גזירות כוללות שינצלו המה מהיזיקם. והמין השני – בהיותם במדבר והוסיפו לחטוא ונתכפר להם העון בזכות אביהם אברהם ומפני שבועתו.

והנה העשר המכות שהביא הברוך הוא על מצרים במצרים, כבר זכרם שהם: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חשך, מכת בכורות. ועליהם נתן רבי יהודה סמנין – דצ"ך, עד"ש, באח"ב. והנה לא נזכר בכללם נס ההפך המטה נחש אשר עשה משה לפני פרעה, ולא גם כן ההפך היד הקדושה מצורעת כשלג שעשה לפני העם. לפי שבשני אלה הנסים לא היה מכה ולא עונש למצריים. ואנחנו לא באנו לזכור כי אם המכות שהוכו בהם מצרים.

ואמנם למה היו המכות אשר הוכו בהם מצרים עשר? ואותם שנזכרו בתורה? ולא היו אחרות או יותר מאלה? כבר חקרתי עליו במאמר 'זבח הפסח' אשר עשיתי. ושם ביארתי שבאו כפי ארבעת היסודות שמהם הורכבו הדברים השפלים. כי ההפך המים דם היתה מכה במים שלא יוכלו לשתות מים מן היאור, ושתיית המים הכרחית להשקיט תגבורת החום הטבעי אשר מבפנים, וכדי לדקדק את המזון ולהעבירו במעברים הצרים. ונס הצפרדעים היה גם כן במים, שהבעלי חיים הימיים המועילים נפסדו, כמו שאמר (שמות ז, יח): "והדגה אשר ביאור 1 בכתוב: "ביאר". מתה". והבעלי חיים המזיקים אשר היו במים חיים עצמו עתקו גם גברו חיל 2 לפי איוב כא, ז. לצערם בקולם בצאתם אל היבשה. וביסוד הארץ עשה שלוש מכות שהם: הכנים, והערוב, והדבר, לפי שכל עפר הארץ היה כנים. ומהבעלי חיים המזיקים אשר בארץ בא הערוב כל מיני מזיקי שרצים וחיות טורפות והבעלי חיים המועילים הטובים הנולדים בארץ המית הדבר.

הרי לך בזה חמש מכות: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שנעשו בשני היסודות הכבדים שהם המים והארץ.

וכן עשה בשני יסודות הקלים חמש מכות אחרות. כי הנה השחין נעשה באויר, שנאמר (שמות ט, י): "ויזרוק אותו משה השמימה ויהי שחין אבעבעות" 3 בשינויי כתיב בודדים. . והברד היה ביסוד האש, שנאמר (שמות ט, כג): "ויי' נתן קולות 4 בכתוב: "קלת". וברד ותהלך אש ארצה". והארבה גם כן היה מכה באויר מהבעלי חיים המעופפים. והחושך היה גם כן מכה באויר שנתחדש בו עובי כפול ומכופל, באופן שלא היה עובר בו ניצוץ השמש על הארץ. וכן מכת בכורות היה שורף מתיך ומכלה הרוחות פתע פתאום 5 לפי במדבר ו, ט. . הנה התבאר מזה שהיו עשר מכות בד' היסודות ובאמצעיתם.

וכנגדם נעשו עשרה נסים לישראל. והמה במה שניצולו מהעשר מכות ההם. וכפי מה שכתב הרמב"ם מלות הכתוב מורים עליהם. כי הנה אמר (שמות ז, כא): "בדם ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור 6 בכתוב: "יאר". ". וזה מורה שהמכה היה למצרים בלבד. ובצפרדעים נאמר (שם ז, כט): "ובך 7 בכתוב: "ובכה". ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים". רוצה לומר אבל לא לישראל. ובכנים לא נתבאר בתורה בפירוש, אבל קבלה היתה ביד חכמים שניצולו ישראל מהם. ובערוב פסוק מלא הוא: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן" (שם ח, יח). וכן נאמר בדבר – "וממקנה בני ישראל לא מת אחד" (שם ט, ה). ואמר בשחין (שם שם, יא): "כי היה השחין בחרטומים ובכל ארץ מצרים" מורה שלא היה כן בישראל. ובברד נאמר (שם שם, כו): "רק בארץ גושן 8 בכתוב: "גשן". אשר שם בני ישראל לא היה ברד". ואמר בארבה (שם י, יד): "ויעל הארבה על כל ארץ מצרים", ובזה מיעט לארץ גושן. ואמר בחשך (שם שם, כג): "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם 9 בכתוב: "במושבתם". ". ובמכת בכורות הוא ידוע.

ואמנם העשר המכות שהוכו המצריים על הים רש"י פירש בשם מכילתא. שהם כנגד עשר נפילות שהיו להם שנזכרו בפרשת ויושע 10 פרשת: "וישלח" – שירת הים. . א' – רמה בים. ב' – ירה בים. ג' – טבעו בים סוף. ד' – תהומות יכסיומו. ה' – ירדו במצולות. ו' – תרעץ אויב. ז' – תהרוס קמיך. ח' – יאכלמו כקש. ט' – כסמו ים. י' – צללו כעופרת. ואמנם תבלעמו ארץ לא נחשב למכה, כי טובה היה להם שזכו לקבורה.

ובאבות דרבי נתן : האחד – מצרים הרעימו להם קולם על הים – "ירעם מן שמים יי'" (שמואל ב' כב, יד). הב' – מצרים באו עליהם בקשת וחצים, הקב"ה בא עליהם בקשת, שנאמר (חבקוק ג, ט): "עריה תעור קשתך". הג' – מצרים באו עליהם בחרבות ורמחים והקב"ה "וישלח חצים ויפיצם" (שמואל ב' כב, טו). הד' – הקב"ה בא עליהם בחרב, שנאמר (תהילים יח, טו): "וברקים רב" ואין ברק אלא חרב, שנאמר (יחזקאל כא, יד): "הוחדה וגם מרוטה". וכתיב (שם שם, טו): "למען היה להם ברק מורטה 11 בכתוב: "מרטה". ". הה' – מצרים באו עליהם במגן וצנה. והקב"ה כן, שנאמר (תהילים לה, ב): "החזק מגן וצנה". ו' – מצרים באו עליהם באבנים וקולות, אף הקב"ה בא עליהם כן, שנאמר: "וקומה לעזרתי 12 בכתוב: "בעזרתי". " (שם). ז' – מצרים באו עליהם בחניתות, אף הקב"ה בא עליהם כן, שנאמר (חבקוק ג, יא): "לנגה ברק חניתך". ח' – מצרים באו עליהם באבנים אף הקב"ה בא עליהם כן, שנאמר (שמואל ב' כב, יד): "ירעם מן השמים". ט' – מצרים באו עליהם בקולות אף הקב"ה בא עליהם כן, שנאמר: "ועליון יתן קולו". י' – מצרים באו עליהם באבני ברד ואבני אש, אף הקב"ה כן שנאמר (תהילים יח, יג): "עביו עברו ברד וגחלי אש".

והרב מתתיה הביא גם כן בזה דרך אחרת במכות הים. האחד – "ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה" (שמות יד, כ). ופירש אור לישראל וחושך למצריים. הב' והג' – "וישקף יי' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן" (שם שם, כד). ומפרש במכילתא (שמות יד, כד): "ענן" – עושה אותו כטיט, וה"אש" – מרתיחו וטלפי סוסיהם משתמטות. הד' – "ויסר את אופן מרכבותיו 13 בכתוב: "אפן מרכבתיו". " (שם שם, כה), שהסיר את האופנים מהעגלות והמצרים נופלים ומשתברים. הה' – "וינהגהו בכבדות 14 בכתוב: "בכבדת". " (שם), שלא היו יכולין להתנועע. ו' – "ויאמר מצרים אנוסה" (שם) כלומר, ולא יכלו "כי יי' נלחם להם" (שם). הז' – "וינער יי' את מצרים בתוך הים" (שמות יד, כז) – כמנער הקערה שהופכה מלמעלה למטה. הח' – שלא מתו פתאום, כי אם בצער ובגלגול, והוא אומרו (שם טו, ז): "יאכלמו כקש" כמו הקש הצפה על המים שמתנועעת ומתגלגלת. התשיעי – שאחר כן "צללו כעופרת" (שם שם, י) לעמקי ים. העשירי – שנפלטו משם ליבשה שנאמר (שם יד, ל): "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים".

ולי נראה שחכמינו זכרונם לברכה לא כיונו לדבר מכל הדרכים האלה. אבל היה דעתם, שהמכות שנלקו בהם המצריים על הים היו ממין עשרה מכות שנלקו במצרים. וכן פירשו הרמב"ם. ודבר נכון הוא, לפי שכל החכמים עשו יחס וערך גדול בין מכות מצרים למכות הים, באומרם שבעד כל אחת ואחת ממכות מצרים נעשו חמש על הים, כמו שבא בהגדת פסח כמה לקו באצבע וכו'. היעלה על הדעת שלא יעשו היחס והערך הזה כי אם במספר, שהוא דבר מקרי בהם ולא בהתדמותם בעצמם. אין ספק שלא עשו אותו ערך ויחס כי אם להיותם מתיחסים מכות הים עם מכות מצרים בכמותם ואיכותם, כמו שיתייחס האצבע עם היד, שאינה כי אם קבוץ חמש אצבעות.

ונראה שהיה דמויים כן. כי במכות מצרים נהפך המים דם, וגם בים סוף כולו נהפך דם המצרים. אם במצרים נעשו הכנים בעפר האדמה, גם כן צבא פרעה בבואו בדרך לרדוף אחרי בני ישראל העלו עפר על ראשם מאבק הדרכים והיו לכנים. אם במצרים באו הבעלי חיים מעורבים להזיק בהם ולאוכלם, גם בים יותר ויותר מהמה באו כי שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות 15 לפי תהילים קד, כה. . אם במצרים יד יי' הויה 16 לפי שמות ט, ג. בסוסים בגמלים ובחמורים, והוא מכת הדבר, כל שכן שבא עליהם בים שמתו כל סוס וכל רכב גמלים וחמורים לא נשאר עד אחד 17 לפי שופטים ד, טז. . אם במצרים באה מכת שחין פורח אבעבועות ונפיחה במצרים כל שכן בים, שהמתים שמה נפוחים ובעלי אבעבועות. ואם במצרים באו הברד והקולות גם בים המים נעשו כאבנים והיו נופלים עליהם כמו שאמרו (תהילים עד, יג): "שברת ראשי תנינים על המים", שהם היו המצריים. אם במצרים בא הארבה והם העופות היורדים לאכול כנשר יטוש עלי אוכל 18 לפי איוב ט, כו. , כל שכן שהיה זה בים שבהיותם שמה כל כך מתים צפים על המים היה יורד העיט על הפגרים 19 לפי בראשית טו, יא. . אם במצרים היה מכת חושך, כן היה על הים שנאמר (שמות יד, כ): "ויהי הענן והחשך". אם במצרים היה בכורות, הנה על הים נלקו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו כקטון כגדול ספו תמו מן בלהות.

הנה התבאר מזה שמכות הים היו ממין מכות מצרים. אם לא שנתרבו בהם בתוספת ההיזק והרוע בבגד אחד מאצבעות היד את כל היד. ועליהם נאמר במשנתנו: "עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים במצרים ועשר על הים", כי שיערה מיני ההזק והרעה במצרים ועל הים. ולכן היה המספר שווה בשניהם כפי המינים, והיו עשרה כנגד העשרה מאמרות שבהם נברא העולם.

ואמנם העשרה נסים שנעשו לאבותינו על הים, דעתי הוא שהם היותם ניצולים מאותם המכות שבאו שם על המצרים. כי כמו שהנסים שנעשו להם במצרים לא היו דבר אחר כי אם ההצלה ממכות המצריים אשר שם ככה הנסים שנעשו אליהם על הים לא היו כי אם היותם ניצולים מכל אותם המכות והרעות שחלו על המצריים שמה. כי מאחר שאלו ואלו נכנסו בים והמצריים נלקו בטביעה ובשאר הרעות, היה הנס לישראל שלא יקרם כן. וכמו שנתדמו מכות הים למכות מצרים, כך נתדמו גם כן הנסים שנעשו לישראל שם בהצלתם למה שנעשו להם במצרים. זה מה שיגזור פשט המאמרים כפי אמתתם.

האמנם חכמינו זכרונם לברכה זכרו העשרה נסים שנעשו לאבותינו על הים באופן אחר, והביאו הרמב"ם. הראשון – שהובקעו המים כפשוטו של כתוב (שמות יד, עא) "ויבקעו המים". השני – שאחרי שנבקעו נעשו כקובה עד ששב כדמות גג ולא מנוקב ולא משופע, והיה הדרך כאילו היה נקב בים והמים מימין ומשמאל וממעל, הוא מאמר חבקוק (חבקוק ג, יד): "נקבת במטיו ראש פרזיו " . הג' – שקרקע הים נתקשה ונקפא להם שנאמר ( שמות יד, כט): "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים", ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר הנהרות. הד' – שדרכי מצרים היו בחומר מדובק והוא אומרו (חבקוק ג, טו): "חומר 20 בכתוב: "חמר" מים רבים". והה' – שנבקע הים לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשת עגול והוא אומרו (תהילים קלו, יג): "לגוזר 21 בכתוב: "לגזר" ים סוף לגזרים". הו' – שנקפאו המים ונתקשו כאבנים, שנאמר (תהילים עד, יג): "שברת ראשי תנינים". רוצה לומר, שנתקשו המים עד ששבו חזקים בענין שישברו ראשים עליהם. והז' – שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים. רוצה לומר חתיכה אחת אבל היה חתיכות רבות כאלו הם אבנים מסודרים קצתם על קצתם, והוא אומרו: אתה פוררת בעוזך ים (שם). הח' – שנקפאו כזכוכית או כשהם, רוצה לומר בהיר עד שיראו קצתם לקצתם בעוברם בו. והוא אומרו (תהילים יח, יב): "חשכת מים עבי שחקים". רוצה לומר, כנוס המים היה כעצם השמים לטוהר בבהירות. והט' – שהיו נוזלים מהם מים מתוקים והיו שותים אותם. והי' – שהיו נקפים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו, עד שלא היו יורדין לארץ, והוא אומרו (שמות טו, ח): "נצבו כמו נד נוזלים 22 בכתוב: "נזלים". ". רוצה לומר הדבר הנוזל היה נקפא בלב הים. זהו דרכם זכרונם לברכה ואין ספק שהוא דרך דרש. ובזה השלים התנא לבאר מה שעשה השם לכבוד אברהם, כדי לגאול את בניו אם במצרים. ואם על הים אם בהצלתם ואם בהזקת אויביהם.

עתה תבאר המשנה, בזכות אברהם נתכפר להם, לזרעו הנסיונות שנסו להקדוש ברוך הוא במדבר. וכולם מפורשים בכתוב, וכמו שאמרו במסכת ערכין (דף טו, א), והם אלו: הא' – על ים סוף, שאמרו אל משה (שמות יד, יא): "המבלי אין קברים במצרים" וגו'. הב' – במרה על המים, שנאמר (שם טו, כד): "וילונו 23 בכתוב: "וילנו". העם על משה לאמר מה נשתה". כי עם היות שאלת המים נכונה, הנה התלונה היתה מהנסיון וקוטן אמונה. הג' – במדבר סין, שאמרו (שם טז, ג): "מי יתן מותנו ביד יי'... בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע", וניתן להם המן. הד' – בהניחם המן עד הבוקר, שנאמר (שם טז, כ): "ויותירו 24 בכתוב: "ויותרו". אנשים ממנו עד בקר", והיה זה הפך מה שציוה משה. והה' – שאמר משה (שם שם, כה-כז): "היום לא תמצאוהו 25 בכתוב: "תמצאהו". בשדה", והם לא האמינו שנאמר: "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו". הו' – ברפידים על המים, שנאמר (שמות יז, ב-ד): "וירב העם עם משה", והוא עליו השלום אמר: "עוד מעט וסקלוני 26 בכתוב: "סקלני". ". הז' – בחרב על מעשה העגל אשר עשו. והח' – בתבערה, שנאמר (במדבר יא, א): "ויהי העם כמתאוננים 27 בכתוב: "כמתאננים". רע באזני יי'". והט' – בקברות התאוה שנאמר: (שם שם, ד): "והאספסוף 28 בכתוב: "והאספסף". אשר בקרבו התאוו תאוה" וגו'. הי' – במדבר פארן בשליחות המרגלים. זהו דרך חכמינו זכרונם לברכה במספר הנסיונות האלה והוא דרך אמתי.

האמנם ראוי שנדע בזה שני דברים: האחד – למה קראום נסיונות, כי רובם לא היו על צד הנסיון כי אם על צד הרשע והפשע. והיה ראוי יותר לקוראם עוונות. והב' – למה לא זכרו בכלל הנסיונות או העונות האלה ענין מי מריבה אשר רבו בני ישראל את יי', וענין קרח ובעל פעור, ודבור העם באלהים ובמשה. ואתה רואה שבעשרה נסיונות אשר זכרתי יש עוונות דומים לאלו באיכותיהם. ומה שראוי שיאמר בזה הוא שהנסיון הנאמר במשנה הזאת, היא מהדרך הראשון משלושה דרכי הנסיון שזכרתי למעלה, שהוא המנסה מקטני אמונה, ומסתפק בדעתו ואמונתו יעשה או יאמר הדברים ההם, והם יקראו נסיון בערך קוטן האמונה וספיקה. וגם כן כפי היוצא ממנו לפעל כאילו השם יתברך הוא המנוסה ויעמוד בנסיונו.

כי 29 הנסיון הראשון. הנה כשהיו על הים אמרו למשה (שמות יד, י-יג): "המבלי אין קברים במצרים", ועם כל זה אמר הכתוב: "ויראו 30 בכתוב: "וייראו". מאד ויצעקו בני ישראל אל יי'". הרי לך שהיו מספיקין בדבר. ולכן השיבם משה רבינו עליו השלום: "התיצבו וראו את ישועת יי'", והאל יתברך המנוסה עמד בנסיונו וקרע להם את הים ונטבעו בו אויביהם.

ובנסיון הב' – שלא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וילונו על משה, לפי שלא היו שלמי האמונה ביכולת האלהי שישנה הטבעים בדבר שאין בו צורך ולא הכרח גדול, ועמד הקב"ה בנסיונו ויורם עץ "וימתקו המים" (שמות טו, כה). שהיה העץ מר ונמתקו המים המרים עם המר, עד שמפני זה למדם שאם ישמעו בקולו גם כל חולי וכל מכה לא יחול בהם, כי הוא הרופא האמתי ומפליא לעשות 31 לפי תפלת יח'. .

ואמנם הנסיון השלישי – שהיה במדבר סין אמרו (שמות טז, ג): "מי יתן מותנו ביד יי'" וגו' בשבתו "על סיר הבשר". בחשבם שאף על פי שהמתיק את המים, הנה הלחם שהוא דבר מורכב לא יוכל לעשותו, וכמאמר המשורר (תהילים עח, יח-כ): "וינסו אל בלבבם לשאול אוכל 32 בכתוב : לשאל אכל". לנפשם" ואמר: "הגם לחם יוכל תת". ועמד הקב"ה בנסיונו ונתן להם את המן.

והנסיון הד' – שאמר משה אליהם (שמות טז, יט): "איש אל יותר ממנו עד בקר". להודיעם שהיה זה דבר נברא לשעתו לצורך מאכלם וברוך יי' יום יום לא יחסר להם דבר. והם ספקו בדבר אולי היה דבר טבעי יורד במדבר ההוא בבוקר, ולכן לא היה מצומצם כדברי משה (שמות טז, כ): "ויותירו אנשים ממנו עד בקר". והקב"ה עמד בנסיונו "וירם המן תולעים ויבאש". ומצד אחר ציוה: קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר והנח אותו לפני יי' למשמרת לדורותיכם (שם לג), כדי שיכירו וידעו שלא היה במן טבע אחר כי אם כפי רצונו יתברך הפרטי.

והה' – שהודיעם משה שביום הששי ילקטו לחם משנה, ויניחו אותו עד הבקר, ולא יבאיש, ורמה לא תהיה בו מפני כבוד השבת וצורכו, כי לא ירד ביום השבת. והמה ספקו בדבר שאולי היתה ירידת המן בארץ ההיא טבעית, ותהיה ירידתו בכל הימים שווה. ולכן ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט. והקב"ה עמד בנסיונו ולא מצאו המן. ובזה הודיעם קדושם השבת ואזהרת שמירתו.

והנסיון הו' – היה ברפידים על המים שאמרו אל משה (שמות יז, ב) : "תנה 33 בכתוב: "תנו". לנו מים ונשתה". כי הנה במרה אמרו (שם טו, כד): "מה נשתה" כאילו היה הדבר נמנע התקון אצלם. אמנם ברפידים לא היה הנסיון בזה, כי אם חשבו שהיה יכולת במשה ואהרן לתת להם מים בחכמתם, ואולי שלא היה זה מפעל השם. ולכן "וירב העם עם משה ויאמרו תנה 34 בכתוב: "תנו". לנו מים" ולא צעקו אל השם ולא שאלו ממנו, עד שהשיבם משה: "מה תריבון עמדי מה תנסון את יי'" (שמות יז, ב-ז). כי היה הנסיון, אם היה זה פעל השם וכמו שאמר: "ועל נסותם את יי' לאמר היש יי' בקרבני אם אין". ועמד השם בנסיונו והודיעם שמידו הכל כמו שאמר: "הנני עומד לפניך שם על הצור... ויצאו מים ושתה העם".

והנסיון הז' – היה בחורב במעשה העגל, באומרם אל אהרן (שמות לב, א) : "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". והיה הנסיון בזה ממה שחשבו שמשה היה נמשך עליו שפע עליון מאי זה כוכב ומזל, ובו היה עושה האותות והמופתים. ולכן שאלו לאהרן שיעשה להם טלסם 35 קמיע. , לשיקבל רוחניות הכוכב והמזל ההוא באופן שיעמד להם במקום משה. ולכן אמרו (שמות לב, ד): "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". רוצה לומר, שהיה על אותו כלי וצורת עגל השפע העליון שהוציאם ממצרים. ועמד השם יתברך בנסיונו, ושרף משה את העגל "ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל" (שמות לב, כ), להודיע להם שלא היה בעגל שפע עליון ולא רוחניות כלל, ושאין ראוי לזבוח בלתי ליי' לבדו שידבק בהם השגחתו.

והנסיון הח' – היה בתבערה שהיו "העם כמתאוננים 36 בכתוב: "כמתאננים". רע באזני יי'" (במדבר יא, א). רוצה לומר, שהיו מספקין בהשגחתו אם היה שומע הדברים אשר בכאן אם לא. וזהו אומרו: "רע באזני יי'" (שם), כלומר שבאזניו ובשמיעתו היה כבדות או העדר השגה, ועמד הקב"ה בנסיונו לפי אותם הדברים שהיו אומרים, והענישם עליהם פתאום באש בוערה. והוא: "וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם" וגו' (שם). ונתאמתה עוד השגחתו ממה שהתפלל "משה אל יי' ותשקע האש" (שם). הנה מציאות העונש וסלוקו לתפלת הנביא אמתו הנסיון.

והט' – היה בקברות התאוה, ששם אמרו (במדבר יא, ד): "מי יאכילנו 37 בכתוב: "יאכלנו". בשר". כי הנה לא שאלו מיי' בשר לאכול, אבל אמרו: "מי יאכילנו בשר" כמספקים ביכולתו. שעם היות שנתן להם מים ומן שהיה מתגשם באויר, הנה בשר היה רחוק אצלם, שיספיק בחוקו לתתו להיותו מורכב בעל נפש חיונית, וכמו שאמר המשורר (תהילים עח, כ): "אם יכין שאר לעמו". ועמד הקב"ה בנסיונו ותאוותם הביא להם לא יום אחד ולא יומיים עד אשר יצא מאפם והיה למארה במעיהם.

והנסיון העשירי – היה במדבר פארן בשליחות המרגלים שאמרו (דברים א, כב): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהם" 38 בשינוי כתיב. . ובזה היה מהנסיון הגדול שהיה להם לבטוח בדברו. והנה לדעת הדרכים היה עמוד הענן הולך לפניהם, ולדעת הערים אשר יבואו אליהם היה מלאך השם ונביאיו עמהם. ומה להם במרגלים האם בכוחם יירשו ארץ 39 לפי ישעיה ס, כא. . אבל היה אמתת הענין מה שאמר להם (דברים א, לב) :"ובדבר הזה אינכם מאמינים ביי' אלהיכם". כי להיותם קטני אמונה בייעודיו שלחו מרגלים לראות את הארץ אם היתה זבת חלב ודבש כמו שייעדם. ועמד הקב"ה בנסיונו. כי הנה המרגלים הלכו שמה ואמתו את דברו באומרם (במדבר יד, ז-ח): "טובה הארץ מאד מאד" וגם "זבת חלב ודבש היא 40 בכתוב: "הוא". וזה פריה". אבל לחולשת הדבר אמרו (שם יג, כח): "כי עז העם... והערים בצורות" ואת פעל יי' לא הביטו ואל נפלאותיו לא נתנו לב. ולכן מתו במדבר ובניהם אשר קמו אחריהם המה יירשו ארץ 41 לפי ישעיה ס, כא. .

הרי לך מבואר, שכל העשרה האלה היו בדרך נסיון. ולכן אמר אליהם משה (דברים ו, טז): "לא תנסו את יי' אלהיכם כאשר נסיתם" וגו', כי היו ישראל המנסים לקוטן אמונתם. והקב"ה עמד בנסיונו בכולם. ועל אלה העשרה אמר יתברך בסיפור המרגלים (במדבר יד, כב-כג): "כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם" 42 בשינוי כתיב. וגו'. רוצה לומר, כמו שנברא העולם בעשרה מאמרות והאריך אפו לרשעים עשרה דורות עד המבול ועד אברהם, ככה האריך להם לאנשי המדבר עד עשרה נסיונות האלו שנסו את השם ואחריהם נענשו. ומפני זכות אברהם ושבועתו זכו בניהם לירש את הארץ.

ואמנם שאר העוונות שעשו אחרי כן לא, ראו חכמינו לזוכרם בכלל הנסיונות האלה, לפי שהיו אחרי זה הענין מהמרגלים, והמה לא דרשו כי אם הפסוק הנאמר במרגלים (במדבר יד, כב): "וינסו אותי 43 בכתוב: "אתי". זה עשר פעמים". ומפני כן הוצרכו למנות בהם הקודמים לאותו מאמר, לא מה שנעשו אחרי כן. וכאילו ביארו שעד אותו מנין של עשרה נסיונות האריך אפו להם ואז הענישם.