נחלת אבות על אבות ב:ח

ראוי לעיין במאמרים האלה דברים:

ראשונה – למה זכר התלמידים שהיו לרבן יוחנן בן זכאי ושבחיהם, ולא עשה כן בהלל שהיו לו שמונים תלמידים, וקטן שבכולם היה רבן יוחנן בן זכאי זה? ושאר החכמים שנזכרו עד כה ויבא זכרונם אחרי זה תלמידים רבים היו להם ומגדולי חכמי ישראל, ולא נזכר בהם כן. וגם לרבן יוחנן בן זכאי היו תלמידים אחרים מלבד אלה הה' ולא נזכרו פה?

ושנית – כי התלמידים האלה פעמים יקראו במשנה כל אחד פעמים בשם 'רבי' ופעמים בשמו. והבלתי סדור כזה אין ספק שיש לו סיבה.

שלישית – מה ענין אומרו ברבי יהושע בן חנניה בלבד "אשרי יולדתו". כי הנה המאמר הזה אין ספק שיצדק גם כן על כל אחד מהם של חכמתו ושלימותו "אשרי יולדתו". והיה ראוי לרשום בו מעלה מיוחדת כמו שעשה באחרים.

הרביעית – בסתירה שנמצא בנתינת המעלה לאחד מהם. כי הנה אמר ראשונה אם היו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כלם. וימשך מזה שהיה אליעזר בן הורקנוס גדול מאלעזר בן ערך, שהוא היה נכלל עם כל חכמי ישראל בכף מאזנים. וסותר לזה אבא שאול משמו של רבן יוחנן בן זכאי, שאם היו כל חכמי ישראל ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם בכף מאזנים ויהא אלעזר בן ערך בכף שניה יכריע את כולם. ולפי זה יהיה בן ערך גדול מבן הורקנוס. וקשיא אם כן מדידיה לדידיה.

והנראה בזה שלא נזכרו התלמידים האלה כאן להודיע מעלתן. וגם לא להודיע מעלת רבן יוחנן בן זכאי שלמדם, אבל הביא זכרונם מסדר המשנה להקשות מדבריהם ולומר שלא 1 אולי צריך להיות: 'שהיה'. היה דעתם ודעת כל אחד מהם נוטה אל דעת רבן גמליאל בנו של רבי ולא לדברי אביו. והנה אם כן בדעותיהם בלתי מסכימים עם רבן יוחנן בן זכאי רבם, ולא גם כן עם הלל ושמאי רבותיו. ולכן אמר שהיו חמישה תלמידים לרבן יוחנן בן זכאי, והמה חכמים מחוכמים 2 לפי משלי ל, כד. , והראיה על חכמתם ושלימותם, כי רבן יוחנן בן זכאי היה מונה שבחם. והמה בדבריהם שהשיבו על מה ששאל להם הרב. וגם כן במאמרים שכל אחד מהם אמר בפני עצמו אינם מסכימים לדעת רבן יוחנן בן זכאי ולא לדעת הלל ושמאי. ולכן יש להקשות מדבריהם לדעת רבי והם כולם סיוע גדול לרבן גמליאל בנו. ולכן מתלמידיו נזכרו אלה לבד כפי מה שהביא צורך דבריהם.

והנה נזכרו כאן כל אחד פעמים בשם 'רבי' ופעמים בשמו, לפי שכאשר מסדר המשנה זוכר אותם יכנה כל אחד מהם בשם רבי לחכמתם ושלימותם. אמנם בזוכרו דברי יוחנן בן זכאי רבם כשהיה זוכר אותם היה קוראם כל אחד בשמו, כי אין ראוי לרב שיקרא את תלמידו 'רבי'. דוק ותשכח שלא נקראו 'רבי' שום פעם בדברי רבן יוחנן בן זכאי כי אם בשמם, ולא נקראו בדברי מסדר המשנה שום פעם בשמם אלא בשם 'רבי'.

והנה שבח רבן יוחנן בן זכאי את תלמידיו לעורר לבות בני אדם שישתדלו להשיג מעלתם. ושבח את רבי אליעזר בן הורקנוס והוא הנקרא 'רבי אליעזר הגדול' פעמים בתלמוד ב"בור סיד שאינו מאבד טפה". רוצה לומר, שהיה בקצה האחרון מהכוח הזוכר כמו הבור שיסדו אותו בסיד שכל המים הנכנסים בו שומר אותם ואינו מאבד טפה מהם. אמרו עליו בפרק השני שעירי (יומא סו, ע"ב) ובפרק הישן (סוכה כז, ע"ב): שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לגודל כוחו הזוכר. ואין ספק שריבוי השקידה והישיבה תסייע אל זה. ושבח את יהושע בן חנניה באומרו: "אשרי יולדתו", אשר הכונה בו שיהיה רצוי לאחיו וחביריו ודובר שלום 3 לפי זכריה ט, י. לאוהביו. ולכן כל רואיו יאמרו עליו אשרי שזה ילד אשרי שזה גידל. והמפרשים פירשוהו על רוב חכמתו שעליו אמר שלמה (משלי כג, כה): "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". ואמר (שם כז, יא): "חכם בני וישמח 4 בכתוב: "ושמח". לבי". ואמרו במדרש 5 תלמוד ירושלמי. (יבמות א, ע"ב), שכאשר היתה אמו מעוברת ממנו היתה חוזרת על בתי מדרשות ומתפללת שתלד בן חכם, ושלכן אמרו עליו "אשרי יולדתו", שנתן לה השם שאלתה ובקשתה. ושבח את רבי יוסי הכהן שהיה "חסיד". רוצה לומר, שמעשיו במצוות ובגמילות חסדים היו כולם לפנים משורת הדין, ויפול השם הזה במצוות עשה. וכבר ביאר החבר לכוזר שה'חסיד' הוא המושל בחושיו וכוחותיו הנפשיים והגופיים, ומנהיגם על פי השכל מבלי מותר, בהספיקו להם די מחסורם על דרך ההשוות ומדריך איבריו להשתמשות נפשו בעבודת האלהים על פי המצוה שציותה התורה, וכמו שהאריך בספור תואריו ועניניו שתכלית השתדלותו הוא להדבק באלהים בימיו ואף אחרי מותו. ואחשוב אני שרבי יוסי הכהן הוא היה יוסף בן גוריון שהיה כהן ומתלמידי רבי יוחנן בן זכאי בסוף בית שני. ושבח את שמעון בן נתנאל שהיה "ירא חטא", כלומר שהיה נזהר מכל העבירות ומרוחק מכל התאוות הגשמיות. והוא הירא וחרד מחטוא, וכמו שיוחסה האהבה לחסידות ומצוות עשה, כן יוחסה מדת היראה לענין מצוות לא תעשה, ויראת החטא אינה כי אם האזהרה בלא תעשה. ושבח את אלעזר בן ערך שהיה "מעין המתגבר", והוא מפולפל בחדוד שכלו מוציא דבר מתוך דבר מתוך רוחב לבו.

ואין ספק שכלם היו חכמים נבונים יודעים את התורה וכלם היו חסידי עליון 6 לפי תפילת 'נחם'. ויראי שמים, אבל היה השבח לכל אחד מהם במדה שהיה בה גובר על חביריו. שעם היותה נמצאת גם כן בתלמידים אחרים, לא היתה באחד מהם באותו שלימות שהיתה בו, כי הראשון – היה יותר בקי מכלם. והשני – היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות מכלם. והשלישי – היה גובר במדת החסידות בעשיית מצות עשה לפנים משורת הדין מכלם. והרביעי – היה נזהר בלא תעשה ויראת חטא יותר מכלם. והאחרון – היה יותר מפולפל ועוקר הרים מכלם. ולכן שבח את רבי אליעזר בן הורקנוס על כל חכמי ישראל באומרו שיכריע את כלם מפני בקיאותו להיות הבקיאות, והקפת האמתיות אוצר השלימות ומקורו. ואבא שאול אמר בשמו שהיה רבי אלעזר בן ערך מכריע את חכמי ישראל ואף את בן הורקנוס עמהם. וכתב רבינו יונה שאין בזה סתירה, לפי שבן הורקנוס היה יותר בבקיאות ובזכרנות, ורבי אלעזר בן ערך היה יותר שלם בסברא וחדוד השכל. ולהיות הנושאים מתחלפים 7 שונים. אין סתירה בשני המאמרים. וכתב רבי מתתיה היצהרי 8 פירוש מסכת אבות לרבי מתתיה היצהרי. ששמע מפי רבי חסדאי, שלזה כיון שלמה עליו השלום באומרו (משלי ד, ז): "ראשית חכמה קנה חכמה", כי באומרו: "ראשית חכמה קנה חכמה" – הוא הבקיאות, ואומרו: "ובכל קנינך קנה בינה" והוא כנגד החדוד והפלפול.

ולפי דעתי כשאמר רבן יוחנן בן זכאי "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים", לא היה מכוין לכלול בזה תלמידיו, כי לא יקראם חכמי ישראל, אבל שאר חכמי ישראל אמר שאפילו שיהיו כולם "בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שנייה יכריע את כלם", מפני בקיאותו והקפתו, כי ידע יותר מהם. ולא היה נכנס במאמר הזה רבי אלעזר בן ערך ושאר תלמידיו כי אם שאר חכמי ישראל בלבד. ולכן אמר אבא שאול בשמו ש"אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים" ואליעזר בן הורקנוס שלא היה מכללם עם כל בקיאותו יהיה עמהם, שרבי אלעזר בן ערך יכריע את כולם לרוחב שכלו וחדוד פלפולו. לפי שענין הבקיאות הוא מטבע החכמה, וענין החדוד הפלפול הוא מעין הנבואה, ולכן היתה למעלה מהחכמה. והנה לא דבר משאר התלמידים וערכם, לפי שהיה שלימותם הגובר בם על חבריהם במדות לא בדעות, ולא בא השלם להעריכם פה כי אם אני בעניני החכמה. ולזה אמר: "אם יהיו כל חכמי ישראל", ולא אמר מהחסידים או מיראי חטא.

והתבונן שמחמשת התלמידים האלה שנים מהם היו בענין התורה גוברים על אחיהם שהם: רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי אלעזר בן ערך. ושנים מהם היתה מעלת בעבודה במצוות עשה – רבי יוסי הכהן, ובלא תעשה – רבי שמעון בן נתנאל. והאחר שהוא רבי יהושע בן חנניה היתה מעלתו בגמילות חסדים. והותרו בזה השאלות .