נחלת אבות על אבות א:ד

שני השלמים האלה היו ראשי הדור השני מחכמי המשנה כמו שביארתי. יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה, ולא ידעו עוון מנעוריו עד יום מותו. ולכן אמרו (סוטה מז, ע"א): משמת יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בטל האשכולות. ופירושו שהוא היה מקבץ חכמי ישראל חבילות חבילות ללמוד תורה כאשכולות. וכן דרשו "אשכול הכופר דודי לי" (שיר השירים א, יד) – אלו תלמידי חכמים שמתקבצים כענבים באשכולות. ויש מי שפירש בזה שהוא היה מגין על דורו כאשכול המגין על הענבים אשר בו. אבל בגמרא דסוטה (דף מז, ע"ב) "מאי אשכולות אמר רב יהודה אמר שמואל איש שהכל בו". וכבר זכרתי ששניהם באו גם כן לבאר דברי שמעון הצדיק, כי אחר שביאר אנטיגנוס ענין העבודה, ביארו גם כן הם ב' העמודים האחרים ואמרו בשניהם "קבלו מהם". אם שכיון לאנטיגנוס ובית דינו, ואם שכיון אל שמעון הצדיק ואל אנטיגנוס, שיוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן לא לבד קבלו מאנטיגנוס, אבל גם כן קבלו משמעון הצדיק רבו.

והנה יוסי בן יועזר ביאר איך יזכה האדם לקנין התורה והשגת שלמותה, ואמר שהדרך הנאות אליו הוא שיעשה ביתו "בית ועד לחכמים". רוצה לומר, בית מוכן ומיועד להתקבץ שמה החכמים לדרוש וללמוד בתורה. כי בהיות ביתו אכסנית התורה אין ספק שיזכה ללימודה, אבל התנה בזה שני התנאים שמבלתם לא יתכן אליו קנין השלמות: האחד – שלא יתגאה על החכמים בהיותו בעל הבית והם כאורח נטה ללון 1 לפי ירמיה יד, ח. , אבל יתאבק בעפר רגליהם בהכנעה ושפלות כאילו הם בעלי הבית והוא האורח המתאכסן בתוכם. והתנאי השני – שלא יקוץ דעתו ברבוי התורה ולא תקל לימודה בעיניו להתמדתה יום יום, אבל תמיד ישתה בצמא רבה את דברי החכמים ההם. רוצה לומר, שישמע דבריהם כל יום בתאוה נמרצת כאילו הם חדשים אצלו, וכמים קרים על נפש עיפה 2 לפי משלי כה, כה. כן יהיו דברי תורה בנפשו. ולפי זה אין ראוי לומר והוי שותה בצמא בפתח, כי אם בשבא שתמיד ישתה דבריהם כאילו הוא בצמא מהם לא כאדם השבע שנפש שבעה תבוז נפת 3 לפי משלי כז, ז. .

ומזה המאמר הנכבד למדנו דברים: האחד – שלא כל המקומות שוים לתלמוד תורה כי אם הבית הידוע טהור ונקי ומיוחד לזה. וכמו שאמרה התורה (שמות כ, כא) : "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא 4 בכתוב: "אבוא". אליך". כי הנה המדרש הוא מקדש מעט והוא דוגמת בית המקדש שנאמר בו (דברים יב, יג): "השמר לך פן תעלה עולתיך 5 בכתוב: "עלתיך". בכל מקום אשר תראה", ולכן אמרה השונמית לבעלה: "איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה והיה בבואו אלינו יסור שמה" 6 בשינויים בודדים. (מלכים ב' ד, ט), כי שיערה האשה הגדולה שהעיון וכל שכן הנבואה תצטרך למקום פנוי טהור וקדוש מיוחד אליה.

הלמוד הב' – שהנה מה טוב ומה נעים 7 לפי תהילים קלג, א. , אשרי ואשריו מי שיהיה ביתו מוכן ומיועד לקדושה ולתורה. ולכן נעלתה מעלת הר סיני ההר חמד אלהים 8 לפי תהילים סח, יז. לשבתו מכל שאר הדברים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה 9 ראה בראשית רבה ויחי פר' צט. "למה תרצדון הרים גבנונים 10 בכתוב: "גבננים". " וכו' (תהילים סח, יז). הלא ראית מה הועילה השונמית מהיות ביתה בית ועד לאלישע הנביא, ומה שברך השם בית עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים אשר ישב שם, והאשה הצרפתית בהיות אליהו בביתה היתה ברכת יי' בכל אשר לה ברעב פדאה ממוות, ואף בנה אשר מת מאליו החייהו השם לכבוד הנביא האורח.

הלמוד הג' – שכבוד חכמים ינחלו, ואף שיהיו אורחים ראוי שיתאבק בעל הבית בעפר רגליהם, והם יהיו לראש. ואין ראוי לבעל הבית שיתגאה עליהם לפי שהוא מהנה אותם כההיא דאמרינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין נב, ע"ב) "למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ וכו'. כי הנה ההנאה שעושין החכמים בחכמת דבריהם לבעל הבית, גדולה לאין שיעור מההנאה הגשמית שהם מקבלים ממנו. הלא תראה אברהם אבינו בבא שלושת המלאכים לאכסניא שלו, שהוא עם כל מעלתו ומחלתו היה עובד אליהם, שנאמר (בראשית יח, ז-ח): "ואל הבקר רץ אברהם וגו' ויקח חמאה וחלב וגו' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". ומפני זה תמצא שכאשר הלך אליהו אל בית הצרפתית ושאל מאתה לחם והיא השיבתו שלא היה לה כי אם "מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת". השיבה הנביא: עשה לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה (מלכים א' יז, יב), שלמדה שתעבוד ראשונה אותו ואחר כך תעשה הצריך לה ולבנה, לפי שכבוד החכם האורח ראוי שיקדם על כבוד בעל הבית.

הלמוד הד' – שתמיד ישמע אדם דברי תורה בערבות גדול וחפץ נמרץ כאדם השותה מים בצמא רבה. וכבר בה זה בתורה שנאמר (דברים כו, טז): "היום הזה יי' אלהיך מצוך לעשות את החוקים 11 בכתוב: "החקים". האלה" וגו' ודרשו חכמינו זכרונם 12 פירוש רש"י על הפסוק. לברכה 'בכל יום ויום בעינך דברי תורה חדשים' כאילו בו ביום נצטוית עליהם. ועל זה אמר שלמה (משלי ח, כב-לא) מדבר בשם התורה בפר' "יי' קנני ראשית דרכו", אמר "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים 13 בכתוב: "שעשעים". יום יום משחקת לפניו בכל עת. משחקת בתבל ארצו ושעשועי 14 בכתוב: "ושעשעי". אל בני אדם". רצה לומר עם היותי אצלו יתברך מקודם שנברא העולם אמונה אצלו לא קץ עמי, אבל תמיד הייתה לפניו שעשועים יום יום, ואף בכל עת ועת הייתה משחקת לפניו כדבר חדש ונכסף מאד. ואם כך לפניו יתברך כל שכן וכל שכן, שראוי שיהיה משחקת בתבל ארצו. וראוי אם כן שיהיו שעשועי אל בני אדם ולא יקוצו בי, אבל שתמיד ישתעשעו בי כמו שעושה הקדוש ברוך הוא. וזהו שסמך "ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמרו" (שם שם, לב). זהו פירוש מאמר יוסי בן יועזר על פי פשוטו.

ואיפשר לפרש בו עוד, שהוא לימוד והדרגה אל המעיין בתורה שלא יסמוך על דעתו, ולא ישען על מחשבותיו. אבל שיהיה ביתו שהוא כינוי לדעתו וסברתו על דרך מה שפירש הרמב"ם בפסוק (קהלת ד, יז) "שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים" – יהיו בתי הנפש ההם וחדרי המחשבות ועד לחכמים. רוצה לומר, שיקבל סברותיהם וכאשר יתחדשו אליו ספקות ילך ללמוד מהם ויתאבק בעפר רגליהם וישתה מימיהם בצמא רבה, שהוא משל לעולם השאלות והספקות. וכיון גם כן באמרו: "והוי שותה בצמא את דבריהם" – שיקח דברי החכמים בהדרגה כמו איש השותה מעט מעט לא שיגיע ירדן אל פיהו ויחנק. כי הלמוד בזולת ההדרגה והקדמות הוא סיבת הפסד הדעות וכמו שהזהיר עליו שלמה (משלי כב, יז): "הט אזניך ושמע דברי חכמים". ואמר (שם ד, כו): "פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו". רוצה לומר, שלא יפסיע האדם פסיעה גסה, כי ילאה ולא יגיע אל תכלית הדרך, אבל יפלס מעגליו מעט מעט שהוא אזהרה רבה בלמוד התורה ועיון סודותיה. וגם זה מן התורה נלקח שהזהיר במעמד הר סיני והכהנים והעם "אל יהרסו לעלות 15 בכתוב: "לעלת". אל יי' פן יפרץ בם" (שמות יט, כד). ואמר בפרשת החכמים (דברים יז, יא): "על פי הדבר אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" וגו'.