נחלת אבות על אבות א:ב

ראוי לשאול במאמר הזה מה החלוקה הזאת שעשה זה הצדיק יסוד עולם מהתורה והעבודה והעבודה וגמילות חסדים בהיות התורה סוג כולל אותם. ואם היה העבודה הקרבנות כפירוש הרמב"ם, יקשה למה לא זכר גם כן שאר מצות התורה.

והנה מה שפירש הרמב"ם: התורה – על החכמה, וגמילות חסדים – על מעלות המדות. מבואר הוא שאין העולם בכללו עומד על זה. גם, כי מעלות המדות יש בהם דברים שאינם מגמילות חסדים כהנהגת האדם את עצמו. והנראה בזה הוא מה שאומר המאמר הזה הוא התחלת המסכתא להיותו שורש התורה וחלקיה כולם, וכדאי היה זה המאמר לאומר אותו שהיה שמעון הצדיק משיירי ואחרוני אנשי כנסת הגדולה. וכבר כתבתי שהיה כהן גדול חסיד וירא שמים, והיה נקרא גם כן חנניה כדברי יוסיפון 1 יוסף בן מתתיהו. , ואביו נקרא יהושע שבא עם זרובבל לבנות את הבית שהוא היה בן יהוצדק שהיה כהן גדול בימי צדקיהו מלך יהודה כשנחרב בית ראשון. ואותו יהוצדק היה אביו של עזרא הסופר. ושמעון הצדיק השלם הזה שמש בכהונה גדולה ארבעים שנה כמו שנזכר במסכת יומא בפרק טרף בכנפי (יומא לט, ע"א) נעשו לו ניסים גדולים בעבודת בית המקדש, גורל היה עולה בימין, ולשון של זהורית היה מלבין, ונר מערבי דולק, ואש של מערבה מתגבר. וברכה נשתלחה בעומר ובשתי הלחם, ובלחם הפנים שכל כהן שהיה אוכלו כזית – יש אוכל ונשבע, ויש אוכל ומותיר. וזה היה השלם בסוף בית דינו של עזרא. ובזמנו בא אלכסנדרוס מוקדון על ירושלים שיצא מארצו מוקדוניא להלחם בדריוש מלך פרס אויבו ולהחריב כל בני בריתו. וכאשר בא על ירושלים היה אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד 2 לפי אסתר ד, ג. פן יחריב את העיר ואת המקדש בכוחו וגבורתו ורוב חילו, כי בעלי ברית ונכנעים היו בני יהודה לדריוש מלך פרס ויצעקו אל יי' בצר להם 3 לפי תהילים קז, כח. , ובהגיע אלכסנדרוס אל פני ירושלים יצא אליו שמעון הצדיק מלובש בשמונה בגדים ועמו זקני ירושלים להתחנן לפניו, וכאשר ראה אלכסנדרוס את הכהן הגדול ירד מהמרכבה והשתחוה לפניו, ואמר למלכים ולשרים אשר אתו אל תתמהו ממה שאני עושה, כי ידוע תדעו שצורת האיש הזה אני רואה תמיד לפני במלחמות שאני נוצח, וגם הלילה הזאת ראיתי תמונתו לנגד עיני בחלום חזיון לילה 4 לפי איוב לג, טו. וציוה אותי בחלומי לעשות כן. ואז שאל ממנו הכהן הגדול שלא יחריב את ירושלים ושיהיו בני יהודה בשלותו ובעלי בריתו, ויואל המלך אלכסנדר לעשות כן. ויבא עם שמעון הכהן הצדיק ועם זקני יהודה אל ירושלים, וירא את בית יי' ויתמה מאד ויברך את אלהי הבית ההוא. ויבקש משמעון הצדיק שיעשו לזכרונו צלם זהב בדמותו ובצלמו והוא יתן הזהב לרוב אל האומנים ויתן שכרם, ושישמו אותו בין האולם והמזבח זכרון לבני ישראל על ביאתו שמה. וישיבהו הכהן הצדיק שהדבר ההוא היה אסור מאת האלהים לעשות שום צורה בביתו, אבל שיעשו ב' דברים אחרים יותר רשומים לזכרונו: האחד – שכל בני הכהנים הנולדים בשנה ההיא יקראו אלכסנדרוס על שמו. והשני – שמהיום ההוא והלאה יעשו מספר השנים מביאתו שמה והוא מנין השטרות שעשו. והיה זה בזמן אלף ליציאתם מארץ מצרים שהיא היתה שנת ג' אלפים ותמ"ח לבריאת העולם. וייטב הדבר בעיני אלכסנדר. יישאל עוד אלכסנדר משמעון הצדיק, שישאל באורים ותומים מה יהיה סוף מלחמותיו עם דריוש אויבו. וישבהו שמיום החריב נבוכדנאצר בית המקדש נסתלקה תשובת האורים ותומים, אולם ידרוש אל אל 5 לפי איוב ה, ח. ויודיעהו מה יאמר לו. ואחרי כן בא אליו הכהן הצדיק ויוריהו ספר דניאל ויקרא באזניו המראה אשר ראה דניאל בשנת שלוש לבלשאצר מהאיל בעל הקרנים וצפיר העזים שירמסהו ויהרגהו ויקח את ארצו. וישמח אלכסנדר בדבריו מאד וילך לדרכו. וכמו שכתב כל זה יוסף בן גוריון עם היות שכנה את שמעון הצדיק בשם אחר וקראו חנניה, כי כן היה מנהג בבית שני לקרוא לשלמים בשמות רבים בבחינות שונות. וכבר נמצא באגרת שכתב אריסטו הפילוסוף שהיה רבו של אלכסנדר והיה הולך עמו שאמר שדבר שמה עם שמעון הצדיק בדברי חכמה טבעית, ושכאשר דברו בחכמת האלהות הגדיל עצה הפליא תושיה 6 לפי ישעיה כח, כט. , ושהשתומם אריסטו ממעלת חכמתו באלהיות. ונמצאו בדבריו שכתב באגרותיו בענינים מיוחדים שאמר 'וזה ממה שהשיבני השמעוני'. זהו ענין השלם הזה וספורו.

ואמנם בפירוש דבריו אלה שפירש רבינו יונה, שבשביל שלושה דברים נברא העולם בכללו בשביל התורה דכתיב (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי", וכן השאר. ויש מי שפירש ששמעון הצדיק אמר שלושה דברים הללו כנגד – השלשה שנזכרו למעלה, כי אמר על התורה כנגד – "והעמידו תלמידים הרבה", ואמר על העבודה כנגד – "ועשו סייג לתורה". וכנגד – "הוו מתונין בדין" אמר "גמילות חסדים".

ונראה שהמפרשים לא דקדקו כראוי בלשון המשנה. והנראה לי בה הוא שאם נפרש והם אמרו ג' דברים – על הנביאים כמו שפירשתי למעלה, שבסוף זמנם שנעתקה מהם הקבלה לכת אנשי כנסת הגדולה, אמרו להם זה להישרתם. ראוי לפרש ששמעון הצדיק, לפי שהיה משיירי כנסת הגדולה, רוצה לומר מהאחרונים שבהם, עשה גם כן ככה שצפה ברוחו וחכמתו שחכמי ישראל היו עתידין לבא בגלות ומלכה ושריה בגוים אין תורה 7 לפי איכה ב, ט. , גם תבטל עבודת הבית המקודש. וצפה גם כן ענין הפריצים ופושעי ישראל 8 לפי עמוס ב, ו. שיהיו בגלות. ולכן השתדל להזהירם על כל זה בתתו למוד נאה ומוסר הכרחי לחכמי המשנה הבאים אחריו כמו שעשו אחרוני הנביאים לאנשי כנסת הגדולה הבאים אחריהם. וכמו שהנביאים הזהירו לאנשי כנסת הגדולה על שלושה ענינים, שהם: "הוו מתונין בדין" וכו'. ככה שמעון הצדיק להיותו מאחרוני אנשי כנסת הגדולה הזהיר לחכמי המשנה הבאים אחריו בג' דברים אחרים – "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", כאילו אמר הזהרו בשמירת התורה – פן תבואו לידי מינות ואפיקורסות וכפירת קבלת התורה שבעל פה. הזהרו בעבודת בית המקדש – פן יבואו האויבים ויבטלוה. הזהרו בגמילות חסדים – פן יקומו הפריצים ויהרגו איש ברעהו 9 לפי שופטים ז, כב. במכת חרב והרג ואובדן 10 לפי אסתר ט, ה. . והיתה אזהרותו על שלושת הדברים האלה כצופה מביט עד סוף כל הדורות 11 לפי ברכת הכלה. שבשלושתם יכשלו בסוף בית שני. ואפשר לומר עוד, שהזהיר על שלושת הדברים האלה בחכמה רבה. וענין זה המאמר, שהעולם בכללו נחלק לג' חלקים מהנמצאים אל הנמצא רוחני, שהם השכלים הנבדלים מחומר שפעולתם היא לבד ההשכלה תמיד מבלי שיהיה בהם שום גשם ולא שום תנועה. ואל הנמצא הגשמי השמימיי המתנועע תמיד בציור הנבדל ותשוקתו ולא לתכלית אחר. ואל העולם הנפסד הגשמי המתנועע בכל מיני תנועות. אבל מכוח העליונים. וחומר זה השלם שכנגדם ימצאו באדם שהוא עולם קטן שלושה מיני פעולות. כי הנה הכוח השכלי העיוני והמדעי אשר בו הוא כנגד העולם הרוחני השכלי העליון. ולכן תהיה פעולתו התוריית בעיונה וידיעת פנותיה ואמתת סודותיה כפעל השכלים הנבדלים שהיא ההשכלה. והשכל המעשי אשר בו הוא כנגד עולם הגלגלים שיתנועע בתשוקת נפשו אל הנבדל העליון יתברך. ולכן היו פעולותיו של זה השכל סדור המצוות שיעבוד בהם האדם לבוראו כקרבנות והתפלות ושביתת החגים והמועדים ושבתות יי', ובכלל כל המצוות שבין אדם למקום, כי בזה יתדמה האדם אל הנמצאים השמימיים משרתיו עושי רצונו ועל זה אמר: "ועל העבודה". והחלק האחר הוא מהמעשי גם כן והוא במה שבין אדם לחבירו, ופעולתו גמילות החסדים ולעשות האדם צורכי חבירו, כדי שחבירו יעשה גם כן צרכיו, כי זהו ענין הכרחי למלאת חסרון היישוב המדיני מצד שהוא הווה נפסד. כי כאשר ישמרו ג' הענינים האלה בשלימותם בין האנשים יהיה העולם עומד על תלו כבנין והמגדל החזק היושב על העמודים ואינו רחוק, שיאמר העולם עומד על האדם הנקרא עולם קטן, כי עולם שלימותו נכלל בשלושה אלה. אם בתורה שהוא המדרש והעיון והמצוות השמעיות. ואם במעשה שהם המצוות המעשיות, ואלו יחלקו אם למצוות שבין אדם למקום שקרא עבודה, ואם למצוות שבין אדם לחבירו שקרא 'גמילות חסדים'. ומזאת הבחינה היתה החלוקה הזאת הכרחית וכוללת בעניינה.

האמנם אם נפרש מאמר "הם אמרו שלשה דברים הוו מתונין בדין" וגו', על אנשי כנסת הגדולה שהמה בכללותם היו אומרים זה ראוי נפרש "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה הוא היה אומר" וכו'. שהשלם הזה אף על פי היה משיירי כנסת הגדולה ונכלל במאמרם הראשון, הנה הוא בייחוד היה אומר ומצוה על שלושה דברים אחרים, שהם: "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". כי הנה לא נחה דעתו עם המאמר הכנסיה, לפי שהם הזהירו על התורה במתינות הדין וריבוי התלמידים, ולא הזהירו על דברים אחרים נכללים והכרחים בשלימות התורה, כאילו תאמר ההגייה בה תמיד. ולכן אמר שהעולם עומד על התורה, רוצה לומר על ההגייה והעיון בה תמיד. גם הראשונים במה שבין אדם למקום אמרו בלבד "ועשו סייג לתורה", שהוא מאמר מיוחד למצוות לא תעשה. ולכן השלם הזה הזהיר "על העבודה" – שהיא על מצוות עשה. גם הראשונים לא ציוו כלל על מה שבין אדם לחבירו ושמעון הוסיף "גמילות חסדים". ואמר שהיה העולם עומד על שלושה אלה, לפי שבהם נכלל השלימות התורני כולו בעיון ובמעשה. ושלושה המה הם כנגד שלוש חלקי העולם כמו שזכרתי. וכבר ציותה התורה על שלושתם: אם על התורה שנאמר (דברים לב, מו-מז): "שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום וגו' כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה" וגו'. ובענין העבודה אמר (שם ו, יג): "את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד 12 בכתוב: "ואתו תעבד". " וגו'. "ועבדתם את יי' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך" (שמות כג, כה). ובגמילות החסדים אמר (ויקרא יט, יח): "לא תקום ולא תטור 13 בכתוב: "תקם; תטר". את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני יי'". ואמר (דברים טו, יא): "פתוח 14 בכתוב: "פתח". תפתח את ידך לאחיך לענייך 15 בכתוב: "לעניך". ולאביונך בארצך".