נחלת אבות על אבות א:יח

רבן שמעון בן גמליאל זהו השני ראש הדור הי"ב מחכמי המשנה. והוא היה אביו של רבינו הקדוש. ולכן בזכרונו נשלם זה הפרק, לפי שבו נשלמו כל דורות המקבלים עד רבינו הקדוש שחבר את המשנה. וראוי לדעת באומרו זה אם שלוש אלה הם השלוש שזכר שמעון הצדיק: התורה העבודה וגמילות חסדים או זולתם. ואם הם עצמם למה הוצרכו פעם שנית בכאן? ואיך יסכימו אלה עם אלה? ולמה אמר שמעון הצדיק לשון עומד ורבן שמעון בן גמליאל אמר קיים בהיות שני המאמרים עניינם אחד? ואם יש להם ענין אחר האם הם חולקים או הוסיף רבן שמעון בן גמליאל על העמודים? והרמב"ם פירש הדין – על הנהגת המדינה; והאמת – על מעלות השכליות; והשלום – על המדות המשובחות.

וכבר כתבתי בהקדמה השנית שלא באו השלמים האלה לבאר מוסרים פילוסופיים כי אם כללים לקוחים מעניני התורה ומצותיה. אבל דעתי בפירוש המאמר הזה וקשורו הוא שרבן גמליאל ראה לחכמים הנזכרים למעלה שלושה דעות: האחד – שישים אדם זריזות והשתדלות גדול בענין הרבנות, ויהיו כל מחשבותיו לדון דין אמת ולחקור בשלמותו את העדים כדברי יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. והדעת הב' – שיאהוב את המלאכה וישנא את הרבנות כדברי שמעיה והדעת הג' – שישנא את הרבנות ולא יאהב את מלאכה כי אם בתורת יי' חפצו 1 לפי תהילים א, ב. , ובמצוותיה כדברי הלל ושמאי. ולכן אמר רבן שמעון בן גמליאל זה שכל שלושת הדעות הם אמת וצריכין והכרחיים לקיום העולם, כי אי איפשר שיתקיים היישוב המדיני כי אם בכל כתות האנשים, מהם יתעסקו ברבנות לדון בין בני אדם משפט וצדקה 2 לפי שמואל ב' ח, טו. שאם לא היה כן איש את רעהו חיים בלעו 3 לפי להלן פרק ג'. , וזהו הדין אשר זכר. ומהם שיתעסקו בתלמוד תורה ומעשה המצות, ועל זה אמר: "ועל האמת", כי החלק הזה הוא האמת בעצם ואין זולתו. ומכלל האנשים גם כן שיתעסקו במלאכות ובאומניות, וכנגד זה אמר: "ועל השלום", כי חיי המלאכה והאומנות הם חיי השלום, ועליהם אמר שלמה עליו השלום (משלי יז, א): "טוב פת חרבה ושלוה בה", וכמו שפירשתי ב"ידוע תדע פני צאנך" (שם כז, כג), שנאמר על המלאכה ומרעה הצאן ו"נסו ואין רודף 4 בכתוב: "רדף". רשע" (שם כח, א) – על הרבנות, וצדיק "ככפיר יבטח" – על בעלי האומניות שאינם מתקוטטים עם שום אדם. ואיפשר לפרש "על דין" כמו שפירשתי "ועל האמת" כנגד המלאכה והסחורה שיסודה לשאת ולתת באמונה ובאמת. "ועל השלום" כנגד התורה כדברי הלל: "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", וכמאמרם ז"ל כמו שזכרתי אין שלום אלא תורה, שנאמר (תהילים כט, יא): "יי' עוז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום". והכלל שהחכם הזה קבץ שלושת הדעות, וגזר שכולם אמת ושלושתם הכרחיים בקיום היישוב המדיני. ומזה תדע שאין המאמר הזה כפול ושאין ג', אלא אותם הג' שזכר שמעון הצדיק, לפי שאותם באו שמה לכלול כל חלקי התורה כמו שפירשתי. אמנם רבן שמעון בן גמליאל כיון בג' שזכר לכלול דעות החכמים הראשונים ולומר שאין ביניהם מחלוקת, וכלם צודקים וכמו שהוכיחם ממאמר הנביא (זכריה ח, טז): "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". ולפי זה יחזור מלת שפטו אל המשפט אשר זכר בלבד.

ואיפשר עוד לפרש, שלפי שרבן שמעון בן גמליאל ראה את הראשונים שהזהירו לדבר המשפט, בחר לתת למוד כולל עליו באמרו שמעשה השופט והדיין יוכלל בג' מינים, ועליהם קיום העולם שהוא קבוץ האנשים והם הדין והאמת והשלום, וכולם מסוג המשפט. לפי שפעמים יצטרך השופט לשפוט דברים על פי הדין, וכמו שציותה תורה (דברים טז, יח): "ושפטו את העם משפט צדק", שפירש משפט צודק כפי הדין והשורשים התוריים, ועליו אמרו חכמינו זכרונם לברכה 5 דברים רבה פרשת שופטים. : אם יש דין אין דין ואם אין דין יש דין אם יש דין למטה אין דין למעלה. רוצה לומר, שתפסק מדת הדין מעל ישראל ולא יענשו, לפי שהם עושים משפט צדק ביניהם. ואם אין דין למטה יד דין למעלה על אותם שאינם עושים אותו, ועל עולבים והרשעים בדינם. והמין הב' מהמשפט הוא כפי האמת וענינו, שפעמים יצטרך הדיין לדון הדבר כפי האמת ולא על פי הדין להוראת שעה, כפי מה שיצטרך לתועלת המקובץ 6 החברה. וקיום התורה, כההיא דאמרו בפרק נגמר הדין (סנהדרין מה, ע"ב): ששמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון ביום אחד, וכפי הדין אין אשה נתלית ואין דנין שנים ביום אחד 7 משנה תורה הלכות סנהדרין יד, י. . וכן אמרו בפרק הפועלים שרבי אלעזר ב"ר שמעון היה הורג בלא עדים. וכבר שבחו חכמים (שבת י, ע"א) דין האמת הזה אמרו: מי שדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. והטעם בזה לפי שכל מה שנעשה במעשה בראשית בקומתו נברא ובצביונו ואמתתו נעשה. ולכן אמרו שהדיין שירד לעומק האמת ודן אותו כפי הדין ולא כפי האמת המושג אצלו עובר (שמות כג, ו) "בלא תטה משפט" 8 ראה גם: דברים טז, יט. , וב"לא תעשה עול במשפט" (תהילים לט, י), עד שאמרו (בבא מציעא ל, ע"ב): לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין, יקוב הדין את ההר 9 ראה: יבמות צב, ע"א; סנהדרין ו, ע"ב. . ואמרו גם כן (שבועות לא, ע"א): שהדיין שאינו דן הדין כפי אמתתו, והוא חותך את הדין על פי עדים והוא מרגיש בדבר שיש בו מרמה ואמר קולר תלוי בצואר העדים, שהוא עובר על (שמות כג, ז) "מדבר שקר תרחק". הנה על המין השני הזה מהמשפט אמר: "ועל האמת". והמין הג' הוא 'השלום', וענינו הוא שיעצום הדיין עיניו מן הדין באשר אינו יודע האמת אבל יעשה פשרה בין בעלי דינים, לפי שהיא שלום ביניהם. וכבר דרשו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין ו, ע"ב): "ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" (שמואל ב' ח, טו) – שהיה עושה פשרה בין הבעלי דינים. והם זכרונם לברכה פירשו – הזמן שיוכל הדיין לעשות בו פשרה שהוא קודם שיתגלה אמתת הדין וצדוקו עם מי הוא, כי אז דין השלום והפשרה טוב בעיני יי' 10 לפי במדבר כד, א. , אבל אחרי גילוי האמת ועם מי הדין אין ראוי לגזלו מבעלו. ולפי שבשלושה אלה מיני המשפט כפי הדין וכפי האמת וכפי השלום, שהיא הפשרה נתלה ומתקיים הישוב המדיני, אמר: "על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום" שהם כולם מינים מהמשפט.

וכבר יורה על זה הראיה שהביא ממאמר הנביא (זכריה ח, טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". כי מאשר אמר "שפטו" על שלושתם, יראה שכולם מינים מהמשפט. ונזכר זה המאמר במקום הזה אם להחזיק בדעת זקנו שמעון שאמר: "ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא". ופירש רבן שמעון בן גמליאל המעשה – בענין המשפט, ואם לסיים הפרק בזה המאמר הנבחר. ובתנחומא הובא זה המאמר גם כן בפרשת שופטים ושוטרים 11 סימן טו. : "אמר רבן שמעון בן גמליאל על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום". ושלושתם אמורים בפסוק אחד (זכריה ח, טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". אמר רבי יהושע בן לוי ושלושתם תלויין בדין נעשה דין נעשה שלום אמת. ואף הקב"ה אינו מתרומם בעולם אלא בדין שנאמר (ישעיה ה, טז): "ויגבה יי' צבאות במשפט". עד כאן. נראה שכיון רבי יהושע למה שפירשתי אני בזה המאמר באחרונה.

ומה יפו פעמי 12 לפי שיר השירים ז, ב. מסדר המשניות, שהתחיל זכרון חכמי ישראל בזה הפרק בדין וסיים אותו בדין. כי הוא התחיל באומרו: "הוו מתונין בדין" וסיים ב"על הדין ועל האמת ועל השלום". התחיל בשמעון הצדיק, וסיים ברבן שמעון בן גמליאל. וכבר יקשה על הראיה הזאת שהביא התנא מדברי זכריה מפסוק (זכריה ח, טז-יט): "אמת משפט ושלום שפטו בשעריכם" שמורה, ששלושתם הם קיום העולם מה שאמר אותו נביא אחרי כן: "והאמת והשלום אהבו" ולא זכר דבר המשפט. ויאמר אם כן האומר, שעל 'האמת והשלום' העולם קיים לא על המשפט. אבל ענין הכתובים ופירושם כך הוא ששראצר ורגם המלך ואנשיו שלחו לחלות את פני יי' אל הכהנים ואל הנביאים, לאמר: "האבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים" (זכריה ז, ג). והשם יתברך ציוה לנביא שישיבם שלא היה חפץ בצום ובכי ומספד 13 לפי אסתר ד, ג. כי אם בכשרון המעשים. ושכן התרה ליושבי ירושלים ביד הנביאים הראשונים שישפטו משפט אמת וחסד ורחמים ולא יחמסו איש את רעהו, ואלמנה ויתום לא יעשקו – ולא שמעו. ולכן באה עליהם כל הרעה והגלות אשר בה. והיה סוף הדברים: "אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (שם ח, טז), והיה זה למוד לאנשי בית שני. ואחר זה באה פרשה אחרת (זכריה ח, יח-יט): "ויהי דבר יי' צבאות אלי לאמר וגו' צום הרביעי וצום החמישי וגו' יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים 14 בכתוב: "ולמעדים" טובים והאמת והשלום אהבו". והפרשה הזאת היא עתידה לימות המשיח כאומר (ירמיה ז, לב) 15 ועוד הרבה : "הנה ימים באים" – שהצומות כולם לא לבד החמישי ששאלתם, אבל גם כל האחרים יהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. ובזמן ההוא לא תצטרכו למשפט, כי יסיר השם את לב האבן מבשרכם 16 עפ"י יחזקאל לו, כו , והאמת והשלום תהיו אוהבים, ולא תבואו לדין. הנה אם כן לא אמר זה אלא על – ימות המשיח. אבל על זמן בית שני ועל ימות הגלות אמר (זכריה ח, טז): " אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" 17 סוף עמ' 93 .

והכלל העולה מכל זה הפרק שהוא סובב על ביאור הג' עמודים שזכר שמעון הצדיק שהם: התורה והעבודה וגמילות חסדים. ואנטיגנוס ביאר ענין העבודה. ויוסי בן יועזר, ויהושע בן פרחיה, ויהודה בן טבאי, ושמעון בן שטח, ואבטליון, והלל, ורבן גמליאל, כולם ביארו ענין התורה בהבנתה וכבודה ולמודה וקיומה, כמו שפירשתי בדבריהם בפרט כל אחד בפני עצמו. אמנם יוסי בן יוחנן, ונתאי הארבלי, ושמעיה, ושמאי, ושמעון בן רבן גמליאל, ביארו והזהירו על 'גמילות החסדים' אם בענין הצדקה והכנסת אורחים, אם בהרחקה מחברת הרשעים, ואם מאהבת המלאכה ושנאת הרבנות, ואם מאמור מעט ועשות הרבה ולקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, ואם בשתיקה כמו שהתבאר בדבריהם. אמנם רבן שמעון בן רבן גמליאל השני, כלל הדעות כולם או הזהיר על דבר המשפט כפי כל אחד מהפירושים באומרו: "על הדין ועל האמת ועל השלום", "יי' עוז לעמו יתן יי' יברך את עמו בשלום" (תהילים כט, יא). תם הפרק ש' ל' י'.