נחל יצחק חלק ב ה

פתח השער יתברך היוצר וישתבח הבורא ית"ש כעל כל טוב אשר גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל עמנו ורב טובו לבית ישראל אשר נתן לנו תורת אמת זו תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכנו זו תורה שבע"פ ויצונו ה' אלהינו להגות בה כל ימי חיינו לטוב לנו כל הימים ולחיותינו כהיום הזה כדכתיב (דברים ו'). וכהיום הזה אין לנו שיור כי אם התורה הזאת אשר חומה היא לנו מחסה ומגן בעדינו כל הימים וכמו שאמרו בילקוט בחקתי פ' כ"ו על פסוק ואף גם זאת כו' וכי מה נשתייר להם כו' מה נשתייר להם זה ס"ת כו'. ומעת שגלינו מארצנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכנו ושרינו לתת לנו מחי' לחיותינו ונוכל להגות בתורתינו כל ימי חיינו. ואף דעברו כמה סיבות ותלאות על אבותינו מ"מ אף דבר א' מתורתינו הק' לא נתבטלה כדכתיב ויבא יעקב שלם. שלם בתורתו כמבואר בשבת (דף ל"ג) ומעשה אבות סימן לבנים: א והנה בפתח השער לתרומת הכרי אות למד כתב בזה"ל להבין דברי חז"ל מ"ר פ' ראה אמר הקב"ה לישראל כסבורים אתם לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי לכם אלא לטובתכם שנא' כי לקח טוב נתתי לכם. והוא משולל הבנה וכי ס"ד ח"ו נתן לנו תורתינו הק' הנחמדה מזהב ומפז לרעה וי"ל כו' עכ"ל התרומת הכרי. ולענ"ד נראה בכוונת המ"ר והוא דהנה המדרש הזה הוא בנצבים פ"ח בזה"ל אם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן כו' עכ"ל המ"ר. וצ"ב במה שסיים שמלאכי השרת נתאוו לה. ונראה לי לפרש זה בהקדם למש"כ בפתח השער לספרי נחל יצחק אות א' בכוונת מ"ר (יתרו פ' כ"ח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות בנוהג שבעולם הנכנס למדינה נוטל דבר שאין עין בני המדינה עליו ומשה עלה ונטל התורה שהיו הכל נושאין עיניהם עליו כו' לקחת מתנות כו' בלקיחה נתנה לו כו' במתנה נתנה לו כו'. וניתנה התורה במכירה ובמתנה וזהו כמו הא דקידושין (ד' כ"ו) וב"ב (ד' נ"א) במתנה בקש ליתנו ולמה כתב לשון מכר כדי לייפות כחו דמכר הוא משום חיוב אחריות ומתנה הוא כדי דלא יהיה בו דינא דבר מצרא. כן י"ל במה דניתנה התורה במכירה ובמתנה דאמרו בשבת (ד' קל"ח) ח"ו שתשתכח תורה שנא' כי לא תשכח מפי זרעו כו'. ובמ"ר משפטים (פ' ל"א) ואף בדורות הללו אין התורה זזה מהן כו'. וענין חיוב אחריות הוא שמחוייב להעמיד דבר הנמכר ביד הלוקח שתעמוד בשופי והשקט בידו אף על מה שיארע לאחר המכירה כמבואר בח"מ (סי' רכ"ה סעי' ג') בהתנה בפי'. כמו כן הבטיח הקב"ה לנו דהתורה תהיה נצחי בידינו ולכן אף דעברו כמה תלאות על אבותינו עכ"ז אין הדור יתום מתורת קדמונינו הנשארת לנו ת"ל מן חיבוריהם ומן אורם אור ראינו. זהו התועלת במה דנתנה התורה במכירה. ומה שנתנה התורה במתנה הוי ייפוי כח לטובתינו שלא יהיה למלאכים טענה על מה שהוריד מרע"ה תורה לארץ כמבואר בשבת (דף פ"ח) בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה כו' תנה הודך על השמים וטענתם היה משום הטוב והישר כו' כעין הא דב"מ (דף ק"ח) שכני העיר כו' שכני העיר קודמין כי טוב שכן קרוב כו'. וטענת המלאכים שהם שכנים להתורה כו' ע"כ הוי ייפ"כ במה שנתנה התורה במתנה שלא יהיה להם טענה דמתנה לית בי' דינא דבר מצרא וה"ה בשכן. וכמש"כ שם בארוכה: ב וזה שאמרו במ"ר אם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם התורה. הכוונה הוא דתאמרו דמה דנתתי לכם במתנה הוא כדי שלא יהיה באחריות על השי"ת שתקום התורה לנו לעולם ואולי יהיה הדין כמו מתנה דלית ביה אחריות ע"ז אמר השי"ת לא נתתי לכם התורה במתנה אלא לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה והיה להם טענות שכנים וזהו עשיות הטוב והישר וע"כ נתתי התורה דזהו לשון מתנה כדי דלא יהי' להם טענה תנה הודך על השמים. אבל עדיין דינם כמו כל מכירה דיש אחריות על המוכר ולא נתכוין מעולם לאפקועי חוב אחריות וכמו בכותב שדי מכורה ונתונה לך דלייפות כחו עביד. וזהו דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. דלקח הוא לשון מכירה וכמו דאמרו במ"ר יתרו הכל בלקיחה נתנה לו במתנה נתנה לו. ומפרש כי לקח טוב נתתי כו' דהך טוב נדרש לפניו ולאחריו דלקח הוא בשביל טובתם דיהיה באחריות. והך טוב קאי גם על לאחריו דמה דנתתי במתנה היה זה לטובתינו דלא יהיה להמלאכים טענה ולייפות כוחינו אמר כל זה. ומסיים תורתי אל תעזובו דהקב"ה מבטיחנו כי לא תעזובו את התוה"ק לעולם ולא תשכח מפינו וזרעינו וכדכתיב ואני זאת בריתי אותם כו' לא ימושו מפיך וכמו דפי' רש"י בישעיה נ"ט דכרת להם ברית דלא תשכח התורה מהם וכדכתיב בישעי' ח' צור תעודה כו' וחכיתי לה' וקויתי לו. וכמבואר במ"ר ריש פ' שמיני וברות א' וכ"כ הרמב"ן בזאת הברכה פי' הפסוק תורה צוה כו' מורשה קהלת יעקב ע"ש: ג ובפשוטו י"ל בכוונת המדרש וכי תאמרו שמא לרעתכם נתתי התורה. דאמרו בביצה (דף כ"ה) מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין ולהתיש כחן נתן להם התורה. וראיתי בהקדמה של הגט מקושר שכתב בשם גאון א' לפרש למה דאמרו במכות (דף כ"ג) רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ופירש לזכות הוא לשון נצחון וכמו שכתב הברטנורה על אמרם לא זכיתי לא נצחתי ואמרו חז"ל דניתנה התורה לישראל מפני שהן עזין והתורה הוא להתיש כחן. וזה שאמר רצה הקב"ה לזכות ר"ל לנצח את ישראל לפיכך הרבה תורה ומצות להתיש כחן עכ"ל ועפ"ז יש לפרש למה דאמרו בברכות (דף י"ז) נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו ובאתנויי גברייהו כו'. דהא אמרו בקידושין (דף ל') בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין אם אתם עוסקין בתורה אין אתם מסורים בידו. וכן אי' בברכות (דף ה') ובע"ג (דף ה') בזמן שעוסקין בתורה יצרם מסור בידם. א"כ נשים דאין להם מעלת עסק התורה במאי זכיין. הכוונה במה מנצחים את היצה"ר וכמו ולא זכיתי דפי' הוא לשון נצחון. ע"ז השיבו דבמה דמחזקין הנשים ידי בניהם ובעליהן שיעסקו בתורה דג"כ יש להם כח עי"ז לנצח את היצה"ר דגם המחזקים ידי העוסקים בתורה יש להם כל זכות של לומדי תורה וכמש"כ בטוש"ע יו"ד (סימן רמ"ו סעיף א') דמי שמספיק לאחרים הלומדים נחשב כאלו לומד בעצמו וכמו שבארתי זה במק"א בארוכה וגם המה נקראים עוסקים בתורה דיצרם מסור בידם. וכעת ראיתי ביערות דבש דרוש א' שכתב כן לפרש למה דאמרו הני נשים במאי זכיין ע"ש. וזה שאמר שמא תאמרו כי לרעתכם נתתי התורה דעיקר נתינת התורה היה בשביל רעתכם דלא תהא נמסרים ביד היצה"ר או בשביל דהם עזין ולהתיש כחן כנ"ל. ע"ז אמר כי לטובתכם נתתי התורה דבעצם התורה הוא טובתינו כדכתיב הנחמדים מזהב ומתוקים מדבש. ומלאכי השרת התאוו לה רק בשביל ערבת התורה וכמש"כ במק"א: ד ונבאר להא דמכות (דף כ"ג) רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כו' וכבר כתבתי לעיל למש"כ