נחל יצחק חלק א שנט

ענף ח ולכאורה יש להעיר עפ"ז בהא דכתובות דף ק"ז דס"ל לרב פוסקין מזונות לאשת איש ושמואל ס"ל אין פוסקין מזונות ופריך הגמ' מ"ט דשמואל ר"ז אמר אימא צררי אתפסה ר"פ אמר חיישינן שמא א"ל צאי מע"י במזונותיך והטעם הוא כמש"כ התוס' שם משום דמוכחא מדאינו חוזר שנסתלק ממנה כו' ולפמש"כ דע"י השלשת גט וכתובה מיפטר ממזונות א"כ תקשה דאמאי ס"ל לרב דפוסקין מזונות וכדקיי"ל כן לדינא. הא יש לחוש שמא השליש גט וכתובה לפטור א"ע ממזונות והיא לא נתרצתה לקבל הגט ונפטר ממזונות ואף דלרב אין זה קשה כ"כ משום דס"ל דזה הוי בכלל הטוען אחר מעב"ד כו' אכן מאי פריך התם מ"ט דשמואל הא י"ל דטעמיה דשמואל הוא משום ה"ט אך בלאו הכי תקשה מ"ט פוסקין מזונות לא"א אמאי לא ניחוש שמא גירשה בעלה וכדמצינו בכתובות דף פ"ט דמקשה הגמ' אלמנה מנישואין במאי גביא בע"מ וליחוש דלמא גירשה ומפקא לגיטא וגביה בה כו' אלא במקום דלא אפשר כותבין שובר ועיין ברש"י שם ד"ה אלא במקום דלא אפשר כו' דלא תימא ביושבת תחת בעלה אפילו הלך למדינת הים נמי כו' אלמא דחשו לשמא גירשה אכן לפמש"כ הפני יהושע בכתובות דף פ"ט ע"ב בגמ' בד"ה וליחוש דילמא גירשה ומפקא גיטא כו' דמדלא פריך דלמא גירשה וכבר פרע לה מוכח מזה דבאמת לא חיישינן להכי ולהוציאה מחזקת א"א ולהפסידה כתובתה אלא דעיקר קושיא לרב אעיקרא דתקנתא כו' דלמה תקנו שתגבה בגט ולא בכתובה כו' וטפי ה"ל לתקוני איפכא כו' ע"ש בפ"י ולפ"ז נדחה קושיתי משום דבאמת לא חיישינן לשמא גירשה וי"ל הטעם בזה משום דאף דע"י אוקי אחזקה בלבד אין מוציאין ממון כידוע עכ"ז שאני בחשש גירושין דאמרינן אם איתא דגירשה קלא אית ליה וכדאמרו מה"ט בב"ב דף קל"ד דס"ל לכמה אמוראי דאינו נאמן לומר גרשתי אשתי במיגו דבידו לגרשה משום דאי איתא דגירשה קלא אית ליה ומבטלינן למיגו משום זה [ואפשר דהך סברא דאי אית' דגירשה כו' ה"ל כמו רוב ובצירוף חזקת א"א דמוציאין ממון ע"י רוב וחזקה כמבואר רפ"ב דכתובות בבעה"מ והרמב"ן שם] והא דכתובות דף כ"ג דאמרו אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשה קלא אית לה קמ"ל דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא. היינו בתרי אומרים נתגרשה דלא מכחישין משום הסברא דאי אית' דאיגרשא קלא אית ליה להך תרי האומרים נתגרשה דהא איכא מיעוטא דמגרשי בצינעא וכעין הא דכתובות דף ט"ז ע"ב דאי כל הניסת בתולה יש לה קול קשה דאי אתו עדים מאי הוי ומסיק דרוב הניסת בתולה יש לה קול כו' וה"ה בהך דנתגרשה דרוב המגורשות יש להם קול אבל מיעוטא יש וע"כ אין לחוש לשמא גירשה משום דהוי רוב וחזקת א"א ולכן שפיר פוסקין מזונות לא"א ועיין במקנה לקדושין דף ע"ט ע"ב עלה דאשה נשאתי במדה"י כו' א"צ להביא ראיה על הבנים דכתב שם דלא חייש לשמא גירשה כו' ויש להאריך בזה ואף לפמש"כ הפני יהושע לכתובות דף פ"ט הנ"ל דלשיטת התוס' שם ד"ה לדידך דאמרת כו' דמן הדין חיישינן לשמא גירשה עכ"ז י"ל דלכן פוסקין מזונות לא"א ולא חיישי שמא גירשה משום דהא באשה היושבת תחת בעלה לא חיישינן לגירשה כמבואר שם ד' פ"ט הנ"ל וכיון דבעת שהלך בעלה למדה"י היתה יושבת תחתיו ע"כ אין לחוש דגירשה ואח"ז דהלך למדה"י י"ל דלכן לא חיישינן שמא שלח גט ע"י שליח דהא מצינו בגטין דף י"ח דבגטין הבאין ממדה"י אמרינן הנהו קלא אית להו ופי' התוס' שם ד"ה עד שעת נתינה כו' דלא שייך לומר הנהו קלא אית ליה אלא כשמגרש ע"י שליח ולכן אין לנו לחוש שמא שלח ע"י שליח ממדה"י דא"כ הוי קלא לזה וכיון דחזינן דל"ל קול ע"כ לא חשו לשמא גירשה ובפרט לשיטת רב דס"ל בגיטין דף פ"ו דהלכה כר"א בגיטין וכן ס"ל לשמואל ועדי מסירה מפקי לקלא וגם הא שיטת התוס' בשם הר"ת בגיטין דף ד' דאף לר"מ בעי עדי מסירה ואינהו מפקי לקלא ע"כ לא חשו לשמא גירשה ע"י שליח כיון דחזינן דליכא קלא ולכן שפיר פוסקין מזונות לא"א במי שהלך בעלה למדה"י אבל עדיין תקשה לשיטת הפוסקים דע"י השלשת גט וכתובה מיפטר ממזונות אף דלא קיבלה הגט לידה דא"כ תקשה אמאי פוסקין מזונות לא"א דהא יש לחוש שמא שלח לה גט כתובה ע"י שליח והיא לא רצתה לקבל וממילא נפטר ממזונות ועיין בטור ח"מ סי' ק"ו שהשיג על בעה"ת ובזה לא שייך לומר דאי אית' קלא אית ליה דהא זה לא שייך רק היכא דגירשה ממש לידה והעדי מסירה מפקי לקלא אבל כ"ז דלא נתגרשה ממש לא שייך בזה שיצא הקול א"כ תקשה דניחוש לזה ועיין בר"נ ופ"י שם שכתבו דעיקר הטעם הוא דחיישינן שמא שלח צררי ע"י שליח ואפשר לומר דלכן לא חיישינן שמא השליש הגט והכתובה משום דאמרינן בזה חזקה א"א פורע תו"ז ואף לר"פ דאמר שם בכתובות ד' ק"ז הטעם על מה דס"ל לשמואל אין פוסקין מזונות כו' ור"פ הא ס"ל כאביי ורבא דב"ב ד' ה' דעביד דפרע תו"ז כמבואר בב"ב שם. עכ"ז הא בחוב כתובה דלא הוי חוב ברור דשמא תמות בחייו ע"כ לכ"ע לא אמרינן בזה עביד דפרע תו"ז כמבואר כעין זה בב"ב ד' ה' בתוס' ד"ה כי היכי כו'. והא דחשו שם לשמא צררי אתפסה י"ל דשא"ה בחוב מזונות דהוי זמנים הרבה ובזה שפיר חשו לשמא פרע תו"ז וכעין סברת הש"ך בסי' ע"ח ס"ק י"ב גבי קונטרסים ע"ש ועיין בכתובות ד' צ"ו בר"נ שם בהא דבעי ריו"ח יתומים אומרים נתנו כו' ואכמ"ל וגם הא חשש צררי הוי מילתא דשכיחא כמ"ש האשרי בב"ב פ"א סי' ט' בשם הר' יונה אבל לפרוע הכתובה זהו מידי דלא שכיח כלל מחמת חזקה א"א פורע תו"ז ואלו ע"י משכון צררי הא לא מיפטר מחוב הכתובה כמבואר אלא ע"י פרעון גמור דמיפטר מכתובה בזה ממילא פטור ממזונות ע"כ לא חשו לזה ומזה יש להוכיח דאף בחוב עיסקא הנהוגים האידנא דכתב האו"ת בסי' ע"ח ס"ק ח' די"ל דבזה לא שייך חזקה בתו"ז משום די"ל דרצה לפרוע בתו"ז כדי שיפטר מהרווחים ע"ש באורים ס"ק ח' וכ"כ בתשובת הר הכרמל ח' ח"מ סי' כ"ה ע"ש אכן מן מש"כ דמוכח מזה הסוגיא דלכן לא חשו לשמא השליש גט וכתובה משום דהוי חוב כתובה חוב דתו"ז ואף די"ל דרצה לפרוע הכתובה כדי לפטור א"ע ממזונות בע"כ מוכח דגם בכה"ג דיינינן לחזקה דתו"ז והדברים ארוכין ואכמ"ל ולכן הוכרחו להדר אחר טעמים אחרים אליבא דשמואל דס"ל אין פוסקין מזונות: ועוד י"ל בזה ע"פ מש"כ הנו"ב דגט בע"כ ע"י שליח לא מהני משום דה"ל תופס לב"ח במקום שחב לאחרים (ואף דהתורה נתנה לו זכות להבעל לגרשה בע"כ עכ"ז ע"י שליח לא מהני) א"כ ה"ה מה דמצינו דפרעון בע"כ הוי פרעון עכ"ז ע"י שלוחו לא מצי לעשות לפרעון בע"כ אם הוי פסידא להבע"ח כמו בנ"ד דמפסיד לה מזוני ואף דאיהו יש לו זכות ע"ז וכנ"ל ולפ"ז י"ל דלכן שפיר פוסקין מזונות לא"א במי שהלך בעלה למדינת הים. משום דהא עד העת שהלך למדה"י היתה אשתו יושבת תחתיו ונפרד ממנה שלא בקטטה. וכמבואר באה"ע סי' ע' סעיף ה' בשם המרדכי ע"ש ע"כ לא חיישינן שמא השליש כבר גט וכתובה מקודם שהלך למדה"י ועכשיו שהלך למדינת הים הא אין בידו לשלוח שליח לפרוע לה בע"כ ולהפסיד לה המזוני משום דה"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כנ"ל דלא מהני ואף דלהטעם דאגידא ביה אין לחייבו במזונות דהא רוצה להתירה לשוק עכ"ז חייב משום תנאי כתובה כ"ז דלא מיפטר מן חוב הכתובה כיון דלא מיפטר ע"י פרעון בע"כ על ידי שלוחו לכן שפיר פוסקין מזונות לא"א ומה דיש לדון בעיקר דברי הנ"ב הנ"ל עיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ד ענף ב' ואכ"מ ונראה לי דהעיקר כמש"כ כעת דלכן לא חשו שם לשמא השליש גט וכתובה ע"י שליח משום דזה לא מהני ע"י שליח כנ"ל ויש להאריך בכ"ז: היוצא לנו מכל זה דהדין נותן דבזמן הש"ס וודאי היה יכול לפטור א"ע ממזונות ע"י השלשת גט וכתובה וכן עתה דאסור לגרשה בע"כ מ"מ מהני השלשת גט וכתובה למיפטר א"ע ממזונות אך זהו דוקא בפני האשה אבל שלא בפני האשה לא מהני משום דבמקום פסידא וודאי לא מהני פרעון בע"כ שלא בפניו למיפטר נפשיה ואף דהש"ך בסי' ע"ד ס"ק ט' כתב בשם המהרש"ך דמצד תקנה מהני פרעון ליד הב"ד אף דהוי שלא בפני הבע"ח מ"מ י"ל דז"א רק היכא דאינו מפסיד להמלוה אבל היכא דמפסיד להבע"ח כמו בנ"ד דמפסיד להאשה המזונות בכה"ג לא תקנו כדמצינו בתוס' גיטין ד' ע"ה דמחלקים התוס' שם בין היכא דמפסיד המלוה או לא. ע"ש באו"ת בסי' ע"ד ס"ק ג' וכיון דמן הדין לא מהני בוודאי פרעון ע"י ב"ד שלא בפניו לכן כיון דלא מצינו שהתקינו שיהיה פרעון שלא בפניו יהיה פרעון ע"כ מוקמינן על דין תורה דאינו מיפטר ממזונות בזה וכן נתבאר דע"י שלוחו לא מהני השלשת גט וכתובה למיפטר נפשיה ממזונות: