מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) ז

הקדמה

יתברך הבורא ויתהלל הנורא הנותן תורה לעמו ישראל, להאיר עיני עבר"ים הדרך אשר ילכו וימצאו מרגוע לנפשם ולכל בשרם מרפא' כי עץ חיים היא למחזיקים בה וכל הוגיה, דעת אלקים ימצאו ותאודנה עיניו להביט נפלאות מתוה"ק, אולם לא רבים יחכמו להבין אמרי בינה, לדלות פניני זהב מים התלמוד ועמוק עמוק מי ימצא, רק לשרידים אשר נוצרו בבטן להיות צופים לבית ישראל, אשר להורות נתן בלבם להטעים מנועם המושכלות הפנימיות הגנוזות בחדרי משכיות סוד אלקי' להשקות צאן קדשים המתאוים וצמאים למים חיים הנוזלים מפלג אלקים לשמוע כלימודים, בפי' ר"י הקרוש ז"ל ואתה חונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה ופלא להבין דברי חכז"ל, כי בינה יותר מדעת, ואדם מדריגה גדולה מאנוש, וראוי לאסור וליתן בינה לאדם, ודיעה לאנוש, ופי' שכוונה, השי"ת חונן לאדם גדול דעה, שיוכל לעצור כוח גבורתו, ולהלביש במעטה משל ומליצה עד שגם עניי דעת ורזי השכל ודלי השנה יוכלו לקבל ולהבין דברי אלקים חיים, היוצאים מפיו וז"כ אתה חונן לאדם דעת, שזה האדם יוכל ללמד לאנוש, אנוש מכל בינה אלקי מתנוסס באדם גדול אשר עומד לנס עמו שיוכל ליתן דמן ובל יעפיל למעלה או העמיק שאלה, כי סגר הדרך לפני המון עם לפי מיעוט ערכם, היגבה בעל קצוץ כנפים לעוף עם נשר שבשמים [ואחז"ל עי' י"א ערך נבואה אית יב, לעשות לרוח משקל, א"ר אחא אפי רוה"ק ששורה על נביאים אינו שורה אלא במשקל כוונה לפי משקל הכנה של דור ודור ע"ש] בכ שפתי כהן ישמרון דעת ותורה יבקשו מפיו כי מלאך ה' צבאות הוא, [ואחז"ל אם רב דומה למלאך ה' אז תורה יבקשו מפיו,] שמר את הדבר אם כהן מורה הדרך ישמר דעת שיוכל לעצור, דבש וחלב תחת לשונו, שו פיהם כל ריב ונגע, נגעי נפשות להבדיל בין קודש לחול, ורק תורה אשר יעשה האדם וחי בהם יבקשו מפיהם, כי מלאך ה' צבאות הוא כמו אלים תרשישים שיעשו במלאכת מתלבשים בענני קדרות במעבי עפריי, איש כגבורתו הגבור כבכורתו, והצעיר כציערתו, גם הרב יתלבש במחלצות המוני' שדבריו חוררים גם בלב שוכני צחיחה רשתה לדרה, אז תורה יבקשו מפיו, כי אוזן מילין תבחין ואיך יטעם לו כי פריו לחיים, ועלהו לא יבול וחפץ ה' יצליח בידו, וזאת הי' עוז חכמתו של חכם מכל אדם שאמר [ויתר שה' קהלת חכם עוד למד דעת את העם אזן וחקר תקן משלים הרבה בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת, אחז"ל שיצא ב"ק לא קם נביא כמשה,] מונה כי שלמה המלך אשר כל מגמתו הי' לחפץ דעת ומזימה לתת לפתאים ערמה להבין אמרי בינה, הי' מלבש במשל דבריו ותוכו רצוך מוסר השכל תוכחות חיים על אוזן שמועת, וכאשר נתעלה והוסיף חכמה על חכמתו, לעומת זה הי' צריך להתלבש המשל, במשל ומליצה עד שהי' מדבר שלשת אלפים משלים, וזה וכוונה, ויותר שהי' קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן ותקן משלום הרבה, וכאשר רעיונתיו על משכבו סליקו, וכי ממשל משלים אני, מה בצע לעמל לדוק, לתהו ולהבל כוחי אכלה, מתי אעשה לביתי, ובקש לחקור לפי חכמתו ולמצוא דברי חפץ ענינים נשגבים ונחמדים מצד עצמם כתב יושר דברי אמת, ולא משלים, ע"כ יצא ב"ק לא קם נביא וכו' כי זה גדולתו של מש"ר אשר ישב מבוקר עד ערב להודיע חוקי אלקים ותורתו, והשליך נפשו מנגד, וירד משה מן החי, מגבעת השגתו כפי' רמב"ם חד נקרא השגה מי יכלה בהר ה' ע"ב, אל העם, לטובת עמו, וכפועל אדם ישולם לו ע"כ זכה שלא קם אחריו כמהו, כמבואר כמ"ר [מניין זכה משה לקרני הוד, ר' שמואל אמר עד שמשה כותב את התורה נשתייר בקלומוס קמעא והעבירו על ראשו וממנו נעשו לו קרני הוד,] עי' י"א ערך קרני הוד אות ה' כוונה, כי הלשון קולמוס הלב, ומידות התורה אשר נגלו לו, לבא בסוד ה' סגר בחובו בל יעבור פיו להמון עם רק הקדש עתותיו לדברים אשר הכל נשמע אשר יעשה האדם מדי יום ביומו לידא את ה' ולשמור מצוותיו חוקותיו ותורותיו וחי בהם וזה הכוונה שנשתייר בקולמוסו קימעא, ספון וטמון בקרבו, ולא חש על עצמו לעלות בגדולות ובנפלאות העביר זאת על ראשו ע"כ זכה לקרני הוד, רק ביום אחרון כאשר נתעלה ודמה לנר אלהיך, אז אמר לא אוכל עוד לצאת ולבא יעי' ילקוט וילך