מור ואהלות קצד

לכתוב על מי נהרות סתם ע"ש הנה מהרשד"ם סי' ק"ה משמע ממ"ש שיכתוב שם הנהר העקרי והרשום יותר דבזה שיש לו שם ידוע הוא רשום יותר והוי עקרי אף ששוין בכמות ואיכות עי' רמ"א סי' קכ"ח ס"ג. וה"ה אם יש לנהר ב' שמות ועי' ב"י ד"ה אם העיר או הנהר דברי הטור בשם הרמ"ה ובטור לא כתב רק בשם העיר עי"ש ועי' דרכי משה ועי' הגהות מרדכי סי' שנ"ז וז"ל על העיר ונהרות שיש להם ב' שמות איזה שיכתוב בלא חברו כשר כיון שמכירין שניהם וי"ל דקאי על עיר פרטי שיש בה נהרות שיש להם ב' שמות דאל"כ הול"ל על העירות ונהרות הרי משמע דגם לכחחילה די בשם אחד בנהרות. מיהו עפ"ז י"ל דדוקא ביש שם ב' נהרות עי' באחרונים סס"י קכ"ח מיהו ברדב"ז ח"ד סי' מ"ד מביא דבמצרים כותבין דעל נהר נילוס ועי' באה"ט שם ס"ק י"א אף דזה הנהר יש לו עוד שם פישון כמפורש בתורה אפ"ה כותבין רק נילוס. וכן בירושלים כותבין דיתבא על מי שלח ואין כותבין דמתקרי גיחון ג"כ עי' רש"י ברכות י' ע"ב וט"ג ל"ש עירות אות ט"ז וצ"ע ואכמ"ל] ועפ"ז י"ל גם כאן דהיו קוראין אותו עוד שם כינוי לדוגמא ליזר ע"כ אתי שפיר לישנא דקרא ושם האחד [המיוחד[ אליעזר וזה העיקרי רי יש שם רמז אלהי אבי בעזרי משא"כ בשם ליזר ולק"מ מ"ד שם האחד גרשום ולא אמר הראשון כי רק בנכתב אח"כ השני צריך לומר קודם הראשון ולא בכה"ג. והנה בירושלמי מובא כ"פ שם לעזר ועי' סדר הדורות דהוא אלעזר לקוניא ופלא שלא הביאו הפוסקים כינוי זה וכמדומה שגם ליזר מובא בירושלמי וצ"ע

ואגב אציג שראיתי בחידושי אנשי שם סי' קכ"א שהקשה על הפוסקים שהסכימו דבכתב על שם הקודש המכונה פסול דהרי מקרא מלא בישעיה מ"ד יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה הרי דשייך כינוי על שם הקודש וצע"ג בזה עכ"ל ולפעד"נ ליישב ע"פ מ"ש בעצמו שם סי' מ"א דביהודי שנאה ויפה לו בעצם שם הקודש שייך המכונה רק על שם הלעז אבל בנכרי שיפה לו בעצם שם הלעז שייך המכונה על שם הקודש והנה בישעיה שם פירש"י והוא מאבות דר"נ דבשם ישראל יכנה אלו הגרים והנה הם בעצם נאה להם שם הלעז לכך שייך בהם על שם ישראל יכנה אבל בישראל לא שייך המכונה על שם הקודש ועי' מד"ר פ' ויקרא [ובאהל ראשי בשמים אות ט' הבאתיו] חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך ע"ג המזבח ויהיה נפ"מ בגר שיש לו אח"כ ב' שמות בלה"ק שיש לכתוב המכונה ע"ש העברי שלו. והנה לכתחילה ביש לו שם א' בלה"ק צריך לכותבו ואם כתבו שם גיותו לבד כשר כמ"ש בסי' קכ"ט ס"ו ואם כתבו ע"ש הקודש שלו המכונה כשר עפ"ז אבל במומר י"ל בהיפוך שעל שם הקודש שלו שייך רק דמתקרי ועפ"ז י"ל דבכוונה כתב המחבר שם ס"ה במומר אם כתב שם עכו"ם עקרי ושם ישראל בלשון דמתקרי כשר שלפי דברי הב"ש שם ס"ק י"ב דהב"י חזר בו מטעם שכתב עי"ש יהיה הדין דאם כתב רק שם הגיות כשר ולפ"ז קשה דהו"ל להמחכר לכתוב יותר רבותא דבכתב שם הגיות לבד ג"כ כשר במומר כמו בגר ממה שהזכיר דבכתבו שם ישראל בלשון דמתקרי כשר דאז איכא למטעי דדוקא בכה"ג ועי' בס' שמן למאור מ"ש בזה ולמ"ש גם זה לרבותא אשמעינן דדוקא אם כתב דמתקרי ע"ש ישראל כשר אבל במכונה פסול מה שאין כן בגר בכה"ג כשר למ"ש

אמנם לדינא י"ל עוד תרוצים עי' בפי' המלבי"ם בישעיה שם לחלק דבלשון המקרא יקרא הכינוי הנוסף על שמו העצמי לכבוד ובלשון תלמוד הכינוי לפעמים לגנאי וע"כ י"ל דבגט שרובו בלשון התלמוד לעולם לא שייך המכונה רק ע"ש לעז ולא ע"ש ישראל ולק"מ מהמקרא. ועוד י"ל דהנה המחבר בסעיף ט"ז חילק בין אם הוא יוצא משם העברי כגון יהודה ליאון כותבין דמתקרי וכשאינו דומה קצת לשם העברי יכתבו המכונה וי"ל טעמו ע"פ מ"ש הגר"א בשם הרד"ק בשורש כנה שכינוי הוא העלם השם הראשון ותינח בשם שאינו דומה לשמו העברי הוי כינוי משא"כ בשם הדומה כמו יהודה ליאון ע"ש גור אריה יהודה והלעז פירוש העברי לא שייך כינוי דאדרבה לא העלימו השם הראשון וע"כ לשיטתו ניחא מ"ש ובשם ישראל יכנה שקאי על מי שנקרא קודם בשם יעקב ובשם ישראל יכנה דישראל אינו יוצא משם יעקב דאדרבה כתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל ע"כ שייך כינוי. ושיטת הרמ"א לחלק משם הקודש לשם הלעז י"ל דה"ט ע"פ מ"ד בסוף פ"ק דברכות שמותר לקרותו יעקב ול"ד להקורא לאברהם אברם שעובר בעשה ולאו דכאן הוראה שלא יקרא יעקב לבד אלא גם ישראל וא"כ מפסוק ובשם ישראל יכנה משמע דגם באינו מעלים השם הראשון שייך כינוי וע"כ י"ל דס"ל ע"פ מ"ד בריש נדרים דכנוים לשון נכרים או שבדו חכמים ונקראו כנוים מצד דרגא הפחותה וכסברת המלבי"ם הנ"ל משא"כ בכינוי שנותן הקב"ה אשר שם שמות בארץ ולכולם שמות יקרא גם כינוי שלו טובה כשאר שם הקודש ויהיה פי' המקרא יכתוב ידו לה' ואז הקב"ה יכנהו בשם ישראל [ועי' תקוני זוהר תקונא ס"ט דף קי"ט ולמך נטיל ב' נשין עדה וצלה עד"ה חנוך לטב וכו' צל"ה חנוכא דביש ואין לזה שום פירוש והמשך עי"ש ושמעתי שחסר מדפוס הר"ת שנקדתי ועד"ה ר"ת על דרך הכתוב חנוך לטב וכו' צל"ה ר"ת צריך לומר הכא] ולק"מ ועפ"ז תמיד ע"ש הקודש יכתבו דמתקרי ואין חילוק מגר ליהודי כמ"ש בס"ג של מהר"מ

עיין ס' שמן למאור בבללים אות י"ג אם כתבו המכונה ע"ש לעז שחותם בו לבד שדעתו לפסול עי"ש ולפעד"נ להכשיר דמכונה שהיא דרגא הפחותה שייך ג"כ על חתימה לבד טפי מדמתקרי ומרומז קצת בפסוק הנ"ל יכתוב ידו לה' וכיון שרק יכתוב ולא יאמר ולא יקרא לפיכך ובשם ישראל רק יכנה [ועי' ט"ג דפוס לבוב ל"ש ס"ק ל"ד לענין אליעזר ליפא דמתקרי ליפא כשם הח"ס לפי שהיה עולה לתורה וחותם אליעזר ליפא אבל כשרק חותם כן יכתבו המכונה עי' ט"ג ל"ש סי' כ"ז ואכמ"ל] ועכ"פ בשם הלעז נראה כן לדינא להכשיר דיעבד ואכמ"ל. ועי' כ"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ט לענין גר שצ"ל בן אברהם אבינו ואם לא כתב אבינו וצריך לכתוב הגר ואם לא כתב גר פסול עי"ש והנה אין כוונתו לכתוב בן אברהם הגר דאז פסול דיאמרו דאביו היה גר עי' סעיף ז' ט' או דיאמרו דבא מאברהם והגר המצרית רק דכוונתו שכותב אצל שמו הגר בן אברהם [ועי' בס' ברכת המים מ"ש בזה] מיהו אם לא כתב רק שמו לבד ולא הגר ולא בן אברהם כשר ג"כ כמ"ש בסעיף ט' ובאמת לא אבין דהמחבר סותר עצמו מס"ט לס"כ וגם בפ"כ ציין לתשו' הרא"ש ושם לא הזכיר חיבת אבינו ועי' חי' אנשי שם סי' ז' וכן לא מוזכר בש"ע דין כגיורת ועי' מהרשד"ם מי ק"ה ובס"ג של מהר"מ לכתוב כת אברהם אבינו ונלפע"ד דאף למ"ש כס' שמן למאור ס"ק י"ח בשתוקית לכ"ע יש לפסול אם כתבו שם אמה מטעם דתלה הזכרים בנקיבות עי"ש מ"מ בנ"ד אם כתבו בת שרה אמנו אף דרק הוא נקרא אב המון גוים מ"מ ע"ס מ"ש על פסוק הנפש אשר עשו בחרן ששרה גיירה הנשים יש להכשיר דיעבד וצ"ע

אני טרם אכלה לדבר הנני מזהיר ומבקש מכל מעיין בספרי שאל יסמוך עלי ח"ו בדין להלכה למעשה כי לא עשיתי ספרי כי אם לעורר לב המעיין ואת אשר יבחר בשכלו הזך יקריב אליו כי ידעתי מך ערכי עלי ואם הרב הגאון בעל פרי מגדים בהקרמתו ליו"ד אמר כן כ"ש אזוב קטן כמוני אדם מוע"ט לעולם

עתה ברוך ה' שזיכני לראות אור ספרי זרוע לישרי לב כן תזכיני ה' אלקי להתחיל ולגמור עוד ספרים אחרים ותתן לי ולבני לב חכם ונכון להשכיל בעמקי תורתך לשמה ולא ימושו מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי יאמר ה' מעתה ועד עולם. כעתירת הק' אליהו בלאאמו"ר משה צבי פוסק