מר ואהלות ט

מר ואהלות שאלות ותשובות אורח חיים

שאלה א'

פתח דבריו האיר וזרח דבנ"ד כיון שיש הפסק גדול בין הברכה לעשיית המצוה הא ודאי דהויא ברכה לבטלה ואייתי ראייה לזה מדברי הטור בריש סימן קס"ז שכתב דצריך לחתוך הלחם קודם שיברך המוציא דאל"ה הוי הפסק מה שמתאחר וכו' וכ"כ ר"י והתו' וכו' ומדברי ברי הטור נמי בסי' ר"ו שכת' שכל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין הברכ' לאכילה ופסקו מרן והגיה מור"ם עליו יותר מכ"ד ומשמע דאפי' בשהיה לחודה דש"ל דמייתי מניה בהכי מיירי וכו' ואייתי נמי דברי הש"ל שכתב להדיא דאם שהה כדי דבור בין הברכה לאכילה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך זהו תורף דבריו

והנה מדברי משי" יראה דמור"ם פסק כהש"ל דשהייה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך וכן כתב להדיא לקמן בדבריו ולי יראה דא"א לו' הכי בס' מור"ם ז"ל והוא במה שתחלה יש להקשות שהרי מדברי מרן בב"י יראה להדיא שפי' דברי הטו' שכת' צריך שלא להפסיק וכו' הוא בדבור איירי וא"כ אף שנאמר שמור"ם מפרש דברי הטור בין בדבור בין בשהייה איירי מ"מ קשה איך הגיה בסתם על דברי מרן יותר מכ"ד דלפ"ז יראה לכאו' דאפי' דבדבור אם הפסיק כ"ד אינו מעכב הו"ל לבאר הדברים ביותר ולו' ובשהייה יותר מכ"ד אלא ודאי מזה יראה לע"ד דמור"ם מפרש דברי הטור שהביאם מרן שכת' שצריך שלא להפסיק וכו' בשהייה דוקא איירי ומה שהכריחו למור"ם לפרש הכי משום דקשיא ליה דאם הטו' בדבור איירי א"כ הו"ל לסיים ולו' ואם הפסיק צריך לחזור ולברך כמ"ש בסי' קס"ז וז"ל צריך וכו' ואם שח צריך לחזור ולברך ותו דלשון צריך אליבא דרבי' הטור הוא לכתחילה וכמ"ש בכנה"ג בהגהת הטור עמ"ש הטור צריך לאוחזו בימינו וא"כ איך כתב הטור צריך שלא יפסיק דמשמע לכתחי' דוקא ומש"ה פי' מור"ם דברי הטור דבשהייה דוקא איירי וס"ל להטור ז"ל דשהייה אינה מעכבת אלא לכתחילה אפי' שלא לצורך אבל בדיעבד אם שהה ולא הפסיק בדבור אינו חוזר ומברך דלא כהש"ל אבל מ"מ ס"ל למור"ם דאפי' לכתחילה דוקא יותר מכ"ד לא ישהה אבל כ"ד או פחות לא חיישי' לשתיקה אפי' לכתחלה מש"ה הגיה בסתם על דברי מרן יותר מכ"ד באופן שיראה בבירור לע"ד שמור"ם לא ס"ל כהש"ל אלא דס"ל דהשהייה אינה מעכבת בדיעבד וא"צ לחזור ולברך

ובאמת תמיהא לי מלתא דמרן ב"י דאיך פי' דברי הטור צריך שלא יפסיק בדבור דא"כ איך קאמר צריך דמשמע לכתחי' דוקא והו"ל לסיים ואם הפסיק צריך לברך שוב ראיתי להר' גו"ר בסי' מ"ג שכתב וז"ל ויש מתעקשים ואומרים דהב"י לא ס"ל כהש"ל וכו' דהא אשכחן בריש סי' ר"ו סתומי וכו' גם מהרזקש מייתי דברי הש"ל בסוף הסי'עכ"ל עש"ב. והנה מ"ש דמרן סתומי סתים ומשמע דס"ל דבין הפסק דדבור ובין הפסק דשהייה וכו' הרואה יראה שמדברי מרן בב"י יראה להדיא שהבין דברי הטור שכת' שצריך שלא יפסיק וכו' בדבור דוק' איירי שהרי כתב על דברי הטור זה פשוט מדאמרינן בפר' כ"מ דטול כרוך או גביל לתורי לא הוי הפסק בין ברכה לאכילה משמע שאם דבר דברים שאינם מצרכי הסעודה הוי הפסק עכ"ל. והשתא אם איתא דמרן מפרש דברי הטור בין בדבור בין בשתיקה א"כ איך כתב דזה פשוט מדאמרינן וכו'. הא התם איירי בדבור אבל בשהייה לעולם אמינא לך דאפילו שלא לצורך אין צריך לחזור ולברך והו"ל למרן להראות מקום נמי על הירוש' שהביא הש"ל שממנו יראה דאפי' שהייה הוי הפסק וחוזר ומברך אלא ודאי מזה מוכח בבירור דמרן הבין בדברי הטור דוקא הפסיק בדבור גם מ"ש נמי שמור"ם בהגה פי' בדברי הש"ע על כוונה זו אחרי המחי"ר מכת"ר דא"א לו' הכי דא"כ איך קאמר בסתם יותר מכ"ד הו"ל לפרש יותר ולו' ובשהיה יותר מכ"ד וכ"ת דמור"ם ס"ל דבין בדבור ובין בשהיה לא הוי הפסק אלא ביותר מכ"ד הא ודאי ליתא דמנ"ל האי דינא הרי דש"ל לא אמר אלא על השהיה דצריך יותר מכ"ד ואייתי לזה ראיה מדין היה רואה ברקים והיה יושב בב"ה וכו' כמבואר בדבריו להדיא ע"ש. וא"כ מנ"ל למור"ם לו' דגם בדבור בעינן יותר מכ"ד ועוד דאם מור"ם הכי ס"ל א"כ הו"ל להגיה ג"כ עמ"ש הש"ע בסי' קס"ז ואם שח וכו' דהיינו דוקא דוקא יותר מכ"ד וכן יראה ג"כ מדברי מרן בה' תפילין סי' כ"ה שכתב אסור וכו' בדבור וכו' ואם הפסיק מברך הרי משמע דאפי' בדבור א' הוי הפסק' וצריך לחזור ולברך ואם מור"ם פליג עליו הי"ל להגיה יותר מכ"ד וכן יראה ג"כ מדברי הש"ע בסי' רע"א קידש וקודם שיטעום הפסיק בדבור חוזר ומברך ולא הגיה עליו שם מור"ם כלום באופן שדין זה לא ניתן ליאמר וא"כ איך הגיה הכא מור"ם בסתם יותר מכ"ד אלא ודאי מזה יראה בבירור דמור"ם פליג על מרן בפי' דברי הטור ואית ליה דהטור דוק' בשהיה איירי ומן הטעמים שנתבארו לעיל זהו הנלע"ד נכון: