מצות כהונה סח

מה' יו"ט דכ' המעשן חייב משום מכבה אע"ג דקי"ל דבר שא"מ מותר וע"כ דפ"ר וא"כ מאי פריך והאר"י הבערה ללאו וכו' וצ"ל דהגמ' דיבמות לא שמיע ליה הא דמודה ר"ש בפ"ר וכה"ג כ' מהרי"ק הביא דברי מרן בכ"מ בפי"ו מה' מע"סק דין י"ד דפ' יין לספלים דלא כשמואל במנחות דצ"א אע"ג דהגמ' מוקי ליה כר"ש דקי"ל כוותיה משום דמודה ר"ש בפ"ר והגמ' שם במנחות. לא שמיע ליה הא ע"ש ומעתה ניחא מ"ש הר"מ זר ששמש חייב ב' משום דמכבה הוא וכמו בשרא אגומרי דהוי מתקן וכמו יין דאינו מזלפו ע"ג האישים משום מכבה ועפי"ז ניחא מה שהק' ה' שאגת אריה בה' יו"הכ לשי' ריב"א שכ' התוס' בפ"ק דפסחים ד"ה דלמ"ד הבערה ללאו יצתה שרי ביו"ט מגמ' דס"פ אלו קשרים דאמרי' לכשתמ"ל לדברי ר"יש נ"ון קריבין בי"ט וכי אצט' קרא ליו"הכ דמנ"ל הא נימא דר"יש ס"ל נ"ון א"ק ביו"ט אלא דס"ל דהבערה ללאו יצתה ושרי ביו"ט ולא אצט' קרא להקטרה ביו"ט ע"ש ועפי"ה ניחא דהא מ"מ איכא משום מכבה ועוי"ל דכיון דבחלב איכא במליחה משום עיבוד אע"ג דקי"ל אין עיבוד באוכלין כמ"ש הר"ן בפ"ב דביצה אהא דתניא אין מולחין את החלבים ע"ש וא"כ א"א דנ"ון א"ק ביו"ט הוה אצט' קרא ליו"ט למישרי מליחה דהוי עיבוד דבהקטרת חלבים כמו מליחה מיהו תי' זה לא יתכן לפמ"ש השע"ה בהיו"ט ד"ן ע"ב שהק' מגמ' דיבמות הלזו אמאי לא מוקי לה במליחה דלוקה עליה הזר כמ"ש הר"מ בפי"ו מה' ב"מק ואית בהו משום עיבוד ותי' דכיון דא"צ למליחה אלא משום מצוה הוי מלאכה שאצ"ל ור"י ס"ל פטור עליה ע"ש ומ"ש בפשי' דר"י ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור עליה כבר כתבתי דפלוגתא דא דאמוראי היא אליבא ך דר"י בפ' ב"מ ע"ש: ודע דמש"ל ליישב מ"ש הר"מ זר ששמש חייב ב' דהוא משום מכבה עתה ראיתי להתוס' בפ' ב"מ דל"א בד"ה סותר שנר' מדבריהם דמכבה מקלקל הוא ול"מ אלא ע"מ להבעיר ע"ש ולפי"ז בבישרא אגומרי מחייב משום מכבה משום דתחילתו מכבה וסופו מבעיר והו"ל מכבה ע"מ להבעיר ודוקא התם דמבעיר מתקן הוא דאפרו שרי וגם מתקן הוא אצל בישול אבל בההיא דזר ששמש דמקלקל הוא בהבערה א"כ ל"מ גם משום מכבה ואפילו למ"ד מקלקל בהבערה חייב מ"מ מכבה מקלקל הוא ול"מ משום מכבה דדוקא בהבערה הוא דגלי קרא דמקלקל בהבערה חייב וההיא דמזלפו ע"ג האישים דמחייב משום מכבה התם שאני בכיבוי דעצי המערכה דחייב אפילו מקלקל דדוקא גבי שבת הוא דפטור מקלקל וכן מלאכה שאצ"ל דוקא גבי שבת וכמ"ש התוס' שם במנחות באופן דבהקטרה בשבת ליכא משום מכבה וכמו שנר' מפשטא דשמעתא דיבמות ועיין להפר"ח בס' מ"ח בפ' כלל גדול ולהתוס' בס"פ ס' אכל

סימן מ"ג ישראל מומר אי איתיה בשליחות או דהוי כגוי

הנה מדברי הרדב"ז בח"ג סי' תר"ג נר' דפשיט"ל דיש שליחות לישראל מומר וכ"כ בתשו' יכין ובועז ח"א סי' ק"ז ע"ש ועיין בתשו' מרן מהריק"א ז"ל בא"הע סי' י"ד ולהפ"מ ח"ב סי' ל"ח ועיין להתוס' בסנהדרין דע"ב ע"ב בד"ה ישראל שכ' דישראל מומר ל"מ ב"ב ע"ש וא"כ גבי שליחות דדרשי' גם שלוחכם ב"ב ממעטי' ישראל מומר דלא ב"ב וכ"נ להוכיח מדברי התוס' בפ' מרובה דע"א ע"א בד"ה בשלמא שהק' הא בישראל אמרי' לצעורי מכוין ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואמאי טובח ע"י אחר לע"א הוי שחי' שאינה ראויה ע"ש ואי איתא מאי קו' נימא בישראל מומר עסקי' וכמ"ש בגמ' בפ"ב דחולין דמ"א אמתני' דב' אוחזין בסכין שהביאו התוס' שם אע"כ דס"ל דישראל מומר ליתיה בתורת שליחות ואי במומר אמאי מחייב משלחו בתשלומי ד' וה' הא אין שליחות לגוי ואע"ג דעשאו שליח קודם מ"מ כשנעשה מומר בטלה השליחות למפרע ואין לומר כיון דאתרבי גבי טביחה שליחות אע"פ שהוא לד"ע וקי"ל אשלד"ע ה"נ אע"ג דאין שליחות לגוי גבי טביחה יש שליחות הא ליתא. דבסוף מעילה תנן השולח ביד חש"ו אם עשו שליחותן בע"הב מעל ופריך הגמ' והא לאו בני שליחות ע"ש הרי אפילו במעילה דגלי קרא דיש של"ע אמרי' דאין שליחות לקטן מיהו קשה דבגמ' בקמא דק"ו ע"ב דקאמר ולישני ליה בשותף וכו' אמאי לא נקט בטובח ע"י קטן והנה מהרש"ך ח"ג בראש הס' כתב בעידי קדושין שעברו על החרם שהחרימו הקהל שלא יזדמנו בקידושין דלא מפסלי להך עדות דקידושין גופא שנעשו בה רשעים והביא דברי התוס' בפ"ק דחולין די"ד שהק' אמתני' דהשוחט בשבת שחי' כשרה דמוקי לה הגמ' במזיד הא הו"ל שחי' מומר ותי' דבפעם א' לא הוי מומר וכ' דאין זה סותר דבריו דש"ה דבתחילת שחי' שיעור יציאת נשמה נעשה מומר ובגמר השחי' כבר נעשה מומר מקודם עש"ב והרב בני יעקב דקל"ח תמה ע"ז דא"כ מאי פריך הגמ' בפ' מרובה אלא שבת שחי' ראויה דתנן השוחט בשבת שחי' כשרה נימא דההיא מיירי בשוגג והכא במזיד מיירי דנעשה מומר ולכך. הוי שחי' שא"ר ע"ש וע"פ מ"ש לק"מ דאי במומר מיירי א"כ ל"מ משלחו דאין שליחות למומר ופריך הגמ' שפיר ומשני כר"י הסנדלר ואע"ג דר"י הסנדלר במזיד הוא דלא יאכל למ"ש אפילו לאחרים י"ל דמיירי במזיד בצינעא דלא נעשה מומר אלא מחלל שבתות בפרסייא ועמ"ש ביו"ד סי' י"א וסי' קס"א ע"ש ועוד נ"ל קו' הבנ"י דאי במומר מיירי ומשום שחי' מומר הוא דמיפטר אמאי לא תניא יו"הכ בהדי שבת כדכייל להו במתני' שם ולכך מוקי לה כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסורין מדכתי' קדש אבל ביו"הכ לא כתיב וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם בפ' מרובה ע"ש: וראיתי למהרימ"ט ז"ל סימן קל"ח שהק' ע"ד מהרש"ך הללו מגמ' בפ' מרובה דמ"ב דאמרי' העידו על הגניבה ובתוך כ"ד העידו על הטביחה והוזמו על הטביחה אזדא לה גם עידות הגניבה ולפ"ד ה' למה נפסלה עדות דגניבה הא לה קדם לה הפסלות ועוד הקש' ממ"ש התוס' שם מגמ' דפ' חזקת דאמרי' אוקי ארעא בעידי אכילתה ולא הקשו כן אלא לרבא מוכת דלאביי כיון דלמפרע הוא נפסל נפסל גם אותו עדות עצמו עש"ב ולע"ד לא כ"כ מהרש"ך אלא בפיסולין מחמת עבירה ולא בפסולין מחמת שהעידו שקר דהנה התוס' בבכורות ריש דל"ו הקשו דקי"ל כאביי דאוכל נבילות להכעיס נפסל וכיון דלא קי"ל כר"מ דאמר מומר לד"א הוי מומר לכל התורה אמאי נפסל לעדות ותי' דעדות שאני דכתיב אל