מצות כהונה ב

ספר מצות כהונה סימן א'

שאלה בעיר מרסיליא יע"א יש להם ב"הכ אחת והמה ראו שב"הכ צר להם מחמת ריבוי עם ברוכי ה' נתנו אל לבם לבנות ב"הכ גדולה במ"א ומוכרין ב"הכ הישן ונפשם לשאו'ל הגיע אי שרי למכור ב"הכ בכה"ג

תשובה בגמ' ס"פ בני העיר אהא דתנן מוכרין ב"הכ בד"א של כפרים אבל של כרכים אסור וג' טעמים יש דהרא"ש ז"ל כתב הטעם משום כיון דשכיחי מעלמא אתו על דעתם הקדישו והו"ל כמו שקנו אותה דיש לו זכייה בגווה וכ"כ הרמב"ם ז"ל אבל המרדכי ז"ל כתב דמסתמא כ"ע נתנו בבנינה והתוס' ז"ל כתבו כיון דהוקדש לכל העולם הו"ל קדושה חמורה ואין יכולין להפקיעה וכן איתא פי' זה במרדכי ע"ש. וכתב המג"א סקי"ו דבשל כרכים אפילו בנו ב"הכנ אחר א"י למכור הישן וכתב הרב פרי מגדים ז"ל דדוקא לטעם הג' דמשום דקדושה חמורה אבל לב' הטעמים האחרים אם בנו אחרת יכולין למוכרה דלא איכפת להו לדעלמא כיון דעשו להם ב"הכ אחרת והמג"א חשש לכל הפי' ע"ש והמ"ב סל"ג כתב דדוקא בימיהם שהיה יכולת ביד בני העיר למחות בז' טובי העיר הוא דאמרי' דשל כרכים אין מוכרין אבל בז"הז שהמנהיגים והפרנסים שהובררו עושין כל מה שירצו ואין בני העיר יכולין למחות בהם יכולין למכור דלא עדיפי אנשי עיר אחרת מאנשי אותה העיר ע"ש וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל סי' כ"ט והפנ"י בתשו' ס"ז והמג"א סקל"ז הביא דברי מ"ב וכתב ודוקא שבנאוה משלהם דאי בני עיר אחרת נתנו בבנינה אין יכולת ביד בני עיר אחרת לדון על אנשי עיר אחרת כמ"ש הריטב"א הביאו הב"י בח"מ ס"ס ק"ט ע"ש ונראה דדוקא לטעם המרדכי דמסתמא נתנו בבנינה הוא דבעינן דבנאוה משלהם אבל להנך טעמים לא חיישי' שמא נתנו בבנינה וכ"נ מדברי מרן בב"י שאחר שהביא דברי המרדכי ישן שכתב דהיתר הברורים דוקא בנאוה משלהם כתב דלטעמיה אזיל דחיישי' שמא נתנו בבנינה וכבר כתבתי דהרמב"ם והרא"ש ז"ל תפסו עיקר לטעמא דע"ד כל העו' בנאוה ע"ש והו"ל דלדידהו לא חיישי' שמא נתנו בבנינה בני עיר אחרת ומעתה אם בונים ב"הכ אחרת שרי לכ"ע דלטעם דמסתמא נתנו בבנינה או לטעמא דאדעתא דבני העולם הקדישוה כיון שבונים ב"הכ אחר ולטעם דקדושתה חמורה לא חיישי' שמא נתנו בבנינה ושרי מטעם דהברורין דבז"הז ל"ד לזמן התלמוד איברא דראיתי למהר"ם מינץ סי' ס"ז שנסתפק בזה אי להסו' דטעמא משום קדושה חמורה חיישי' נמי לשמא נתנו בבנינה ולא כתבו טעם דקדושה חמורה אלא לאסור אפילו בנאוה משלהם ע"ש ומ"מ לא שבקינן פשיטותיה דמרן הב"י משום ספיקו דמהר"ם מינץ ועוד דמרן בכ"י פ' דנקטי' כפי' הר"מ והרא"ש ולדידהו אי בונים ב"הכ שרי ועוד טע"א די"ל דמרסיליא לאו כרך אלא עיר גדולה ודוקא בגדולה שבגדולות הוא דאסור דהיינו עיר של שווקים ורוב בני העולם באים שם לסחורה וכמ"ש הפנ"י ס' ז' ועוד יש סניף אחר דב"כ של ח"ל על תנאי הם עשוים כמ"ש סניף זה המ"ב שם ועוד סניף אחר דמחמת דוחק המקום הוא שעשו כן כמ"ש סניף הנ"ב במ"ב חא"ח סי' מכל הני טעמי נראה להתיר למוכרו אמנם אין רשאין למכור עד שיקנו ב"הכ אחרת ויתפללו בה ואז שרי למכור הישן כנ"ל

סימן ב'

כתב ה' החינוך סי' קל"ח מצות שריפת נותר דנוהגת בזכרי כהונה דוקא כי להם העבודה נראה מדבריו דנשים לא מחייבי במצוה זו מפני שאינם בני עבודה והיינו בקדשים הנשרפים בפנים דמצותן בכהן אבל בנותר בבית בעלים דשריפתו בבעליו אפילו ישראל כמ"ש סי' קל"ט עי"ש ה"נ אפילו נשים מחייבי וכ"נ מדברי התוס' בקי' דל"ד ד"ה מעקה דנשים מחייבי במצוה זו ומדלא מפטרי משום דהוי מ"ע שה"ג דשריפתן ביום מוכח דה"ד בזמנו אבל שלא בזמנו מצותו בין ביום בין בלילה וכה"ג כתבו התוס' בקי' דכ"ט גבי מילה ע"ש וממאי דתנן בפסחים דפ"ב העצמות והנותר ישרפו בי"ו ואמרי' בגמ' דה"ט משום דכתיב עד בקר ליתן בקר ב' לשריפתו ולא שרפי' בליל י"ו אין להוכח דשלא בזמנו נמי דוקא ביום די"ל כיון דלא ניתנה יו"ט לידחות אצל מצוה זו הו"ל זמנו ביום ומה"ט נמי בחל י"ו בשבת דשריפ' בי"ז ולקמיה ית' ד"ז וראיתי להרב שע"ה ז"ל פי"ח מה' פס"המ ד"ה שהביא סוגיא ערוכה ביבמות דע"ב דאפילו שלא בזמנו דוקא ביום ונ"ל מו"ה דהנותר ועפ"ז תמה ע"ד התוס' דקי' וכתב שכן דעת החינוך סקל"ט דדוקא בגברי נוהגת מצוה זו ע"ש ולא ראה דבריו בסי' קל"ח ומה שתי' דאפילו הוי מ"ע שה"ג נשים חייבות משום דהוא תי' הלאו ע"ש ק"ל דא"כ מאי פריך בריש תמורה ד"ד לר"י קרא דוהנותר ל"ל נימא דאשמועי' מועי' דעשה הוא תי' הלאו לחיוב נשים אפילו דהוי מ"ע שה"ג והתוס' ז"ל שם הקשו נימא דאתא קרא לשריפה ותי' דהו"ל למכתביה בעלמא עי"ש ודרך אגב י"ל בדבריהם דגמ' ערוכה בפסחים דפ"ב דכל פיסולי קדש דבשריפה והלכה למשה מסיני ע"ש וכבר זה ימים שמעתי מקשים כן ונ"ל דכוונתם דאצטריך קרא לשרי' כי היכי דנלמוד פגול מיניה דטעון עיבור צורה כדאי' בפסחים שם ואי נותר ע"י שריפתו הלכה למ"מ אין דנין ג"ש מהלכה כמ"ש רש"י ז"ל בפ' ר"א דמילה דאין דנין י"ג מדות מה' והנה התוס' ביבמות שם הק' אמאי אצטריך והנותר אמאי לא נפ"ל מבקר ב' ותי' דכיון דאין נשרף ביום טו"ב הוי זמנו בי"ו ע"ש והוא הדבר אשר דברנו לעיל ועפ"ז ניחא מ"ש מקשי' בשם ס' נצח ישראל בגמ' דפסחים דפ"ג דר"א דאמ' משום דהוי יו"ט עשה ול"ת איך פליג אתנא דבי חזקיה דנפ"ל מבקר ב' גם בגמ' דקמו' מוקמי' לר"י כדתנא דר"ח ואנן קי"ל כר"י וקי"ל כר"א דיו"ט עשה ול"ת ועפ"ה מקום יש בראש לומר דע"י מאי דאתא תנא דכ"ח הוא לתת טעם אמאי אין