משפטים ישרים יז

חלק ראשון שאלות ותשובות א במקום שצריך לכתוב מעכשיו אף שכתב בשטר בקש"מ לא מהני סמ"ע סי' ר"ז סעיף קטן ל"ח ע"ש: ב כל הדברים שקיומם תלוי בשבועה ואין הקנין מועיל בהם כלום אלא מפאת השבועה שחייב לקיים שבועתו אם כפר פטור מכלום אלא שמזכירין אותו שבועתו כן נראה מדברי מור"ם סי' פ"ז סל"ה בהג"ה: ג יורשים שתבעו לא' שהיה שותף לאביהם או בן בית זה כמה נר' דאין עליו אלא חר"ס דאפי' אביהם לא היה יכול להשביעו כיון שנפרדו זה מעל זה ופשוט רבי"ץ: ד ישראל מכר חצירו לגוי ונשארה לו בה חזקה שהיא רביע דאסמכוה אההיא דסקריקון ושוב מכר הגוי הגוף לישראל נחלקו ח"א ז"ל י"א שבעל החזקה לא יתן לישראל הבא מכח גוי אלא מה שהיה נותן לגוי וי"א שישכירו החצר ויטול בעל החזקה רביע. ול"נ כס' קמייתא דהא זה שיש לו חזקת סקריקון מלבד זה יש לו חזקת ישוב ולכן הדין נותן שאין ליתן אלא מה שהיה נותן לגוי ותול"מ רבי"ץ: ה תרנגול שנכנס לחצר א' ונפל לבור והבאיש מימיו ואסר הבאר לכאורה נר' דחייב בעל התרנגול להעלותו ולא יאמר כבר הפקרתיו ממשנה ב"מ פ' הבית והעליה מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל ואמר לו פנה אבניך וא"ל הגיעוך אין שומעין לו אבל התוס' כתבו שם דאע"ג דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור הכא אשתמוטי קמישתמיט מ"ט דבמלתא דודאי מפקיר כגון הכא פטור עכ"ד. וכההיא דתנן רפ"ג דב"ק נשברה כדו בר"ה וכו' ר' יהודה אומר במתכוין וכו'. וכתב הרב והלכה כר' יהודה דנתקל לאו פושע הוא ומאחר דאנוס הוא ולא נתכוין לזכות בחרסים הוי כאלו לא היה מעולם שלו ופטור על נזקיהם. מיהו צריכין לעיין אם הנפילה שנפל לבור מיקרייא אונס או פשיעה כיון שבעליהם פשע בהם ולא שמרם כראוי דאם הוי פשיעה קי"ל דמפקיר נזקיו לאחר פשיעה פטור (נ"ל שצ"ל חייב) דאפי' ר' יהודה לא פטר אלא משום דס"ל דנתקל לאו פושע הוא וצ"ע בזה כעת כי אין בידי אלא המשנה. ובמשנה נפל לבור והבאיש מימיו חייב: ו חרם אינו מתהפך אפי' בדור לי בחיי ראשך ש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"ו: כל הטוען טענה שזוכה בה בדין אלא שאנו יודעין . שאין כוונתו על אותה טענה אלא על אחרת שאינו זוכה בה בדין אין לדון ע"פ אותה טענה. המשל בזה כגון שטען שחבירו מזיק לו בהיזק ראייה וטען שיעשה מחיצה וכיוצא ואנו יודעין שבודאי אין לו קפידא בהיזק ראייה ולא איכפת ליה אלא שיש לו סיבה אחרת נראה דאין לכופו וראיה מהא דאיתא ביבמות ובטא"ה סי' קנ"ד ס"ז בטוענת בעינא חוטרא לידא ואם מזכרת כתובה אין כופין יעו"ש כנ"ל וצריך ישוב: ח סופר שכתב ס"ת ונמצא בו טעיות שדרך הסופרים לטעות אינו חייב להגיהו ואם הגיהו מעצמו חייב ליתן לו שכר כמנהג המקומות רשב"א בתשו' ס"י: ט בזמן הזה אין אדם נאמן לומר פרוזבול הי"ל ונאבד שלא הורגלו לעשותו סי' אל"ף ע"א: שני שותפים בשט"ח אחד כל אחד מהם יוכל לתבוע כל החוב כולו וכאלו הרשו זה את זה לתבוע החוב כולו ולוה זה נמי כמחייב עצמו לפרוע הכל למי משניהם שיתבענו סי' אל"ף ס"ב. ומ"מ נראה דאם זכה אחד לחבירו חלקו בשטר צריך כתיבה ומסירה ואז יזכה בו וכך הוכחתי במקום אחר מתשובת רשב"א ולאפוקי ממי שלא אמר כן. עיין סי' ע"ה סיו"ד בהכא: יא ראובן חייב לשמעון מנה ובאו אנסים לראובן וא"ל תן לנו מה שאתה חייב לשמעון ונתן מכח האונס חייב לשלם לשמעון חובו. ואע"ג דגבי פקדון אמרינן דאי באו מחמת המפקיד פטור הנפקד מלוה שאני מהריב"ל סי' נ"ד. ושוב ראיתי שכ"פ הטור ס"ס קכ"ו והביאו הסמ"ע שם ומהרשד"ם חולק: יב ראובן יצא במעמד ג' ליתן לשמעון כו"כ שהיה בידו מלוי ושוב קנה ראובן שטר על לוי ורוצה לעכב הממון לעצמו נראה דאינו יכול דכבר זכה שמעון בממון זה וכי היכי דאין יכול לוי למחול לראובן משום דאמרינן דהו"ל כאלו נזקף החוב משמעון לראובן כמ"ש הסמ"ע סי' ס"ו יעו"ש ה"נ לגבי נד"ז ונראה שזה פשוט וכן נראה מדברי מהר"ם אלשיך סי' קכ"ד והביאו הש"ך סי' קכ"ו יע"ש: יג אפוטרופס שמכר מה שלא נתנו לו רשות חכמים למכור אין במעשיו כלום מהריב"ל בשם הר"נ ח"א סי' ע"ח. יד אם עשה ברשות ב"ד מעשיו קיימין ובלבד שיטול רשות על כל פעם ופעם. שם משם הרשב"א. וממונה בעירו על כל דבר מוכר בנ"י כפי מה שיראה לו אף אם הוא יחידי כן משמע: טו שטר מכירה שכתוב בו פ' האפוטרופס מכר לפ' קרקע של יתומים והגדילו היתומים וטוענין שלא היה אותו אדם אפוטרופס עליהם אין נאמנים דעדים שבשטר אכולא מילתא מסהדי. שם: