משנה למלך אחרון (הרמב"ם) יד

א) הלכות יסוה"ת פ"ה ה"ח בד"ה וראיתי להרא"מ כו' אבל מצאתי בתוס' כו' ומשמע דהיכא דכתיב לא תאכלו הנהנה בו לוקה מה"ת ועלה כתב רבינו המשל"מ ולא ידעתי איך לא הביא דברי רבינו שבפ"ח מהלמא"ס שכתב בפי' שהנהנה מאיסורי הנאה אין בו מלקות ודברי הה"מ שנתן טעם לדבר וצ"ע : ואפשר לומר דמשו"ה לא הביא זה יען דקשה לי' קושית הגאון משאת משה בחיו"ד סי' ה' דל"ה וז"ל חזות קשה הוגד לי בדברי הר"מ פ"ח מהמא"ם שכתב כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה הימנו ולא אכלו וכגון שמכר או נתן לגוי אינו לוקה וכתב ה"ה שם דדין איסור הנאה כדין חצי שיעור שאסור מה"ת ואינו לוקה ע"כ והדברים תמוהים דבהדיא אמרינן בפ' כל שעה לא יאכל אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע וגבי נבילה אי לאו דכתב רחמנא או מכור לנכרי הוה אסור אלמא בכלל אכילה מדאוריי' נמי הנאה במשמע ומאין הרגלים דלא לילקי אהנאה ומאי ענין חצי שיעור לגבי הנהנין כו' תו קשיא לי ע"ד הרמב"ם דהנה ע"כ לפרש דבריו שם בפ"ח דהיינו דוקא בשאר איסורין דבהו הוא דאאכילה גרידא לקי ולא אהנאה דאילו בב"ח וכה"כ אפי' אהנאתם נמי לקי וכמו שנראין דבריו בפי"ד דבב"ח וכה"כ אפי' שלא כדרך הנאתם חייב והיינו ודאי לומר חייב מלקות וכדאמרי' התם הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפי' שלא כד"ה וא"כ הדבר תמוה דבהל' סנהדרין בענין הלוקין על ל"ת שאין בהם כרת ומיתה דקחשיב ואזיל בפי"ט כתב האוכל בב"ת וכה"כ ולא זכר את הנהנין בזה ובזה דמשמע דאפי' לפי שיטתו דבשאר איסורים לא לקי על ההנאה לא השוה מידותיו דלכל הפחות הו"ל לממני הנהנה מבב"ח וכה"כ דדברי הכל הן זת"ד ומשום דדברי הר"מ וה"ה צ"ע לכן לא הביא אותם

ולדידי ג"כ חזות קשה חזיתי בדברי רבינו שם בד"ה ודע דאחר שכתבנו דפשיטא לי' בדעת הרמב"ם דס"ל דגם בב"ח אינו לוקה על הנאה ואילו הרב משאת משה פשיטא לי' בהיפוך ועי' בס' לשון לימודים חיו"ד סי"א שדעתו בהבנת הרמב"ם כדעת רבינו דאין לוקין על הנאה וגם ביין שנתנסך לע"א כן ס"ל להרמב"ם ודחה לדברי הלח"מ פי"א מהמא"ס סו' ה"א שכתב דמ"ש הרמב"ם והשותה ממנו לוקה