משנה שכיר חלק א יט

הקדמת המחבר בלבם מלא תודה מדבר מודה ומשבח ומהדר לה' אשר חסדו עליו הגבר

הקדמה ראשונה

(א) תהלת ה' ידבר פי כמו שכתוב בספר חסידים סי' תתר"ך מובא בח"ס או"ח סי' קנ"ו שכל הגומר ענין גדול יברך לשי"ת ויבקש שישרה כינה במעשי ידיו כמו משה רבינו ע"ה עיי"ש ואחרי שזכני השם ברוב רחמיו וחסדיו המרובים עלי מעודי לגמור דבר גדול כזה לחדש חידושין דאורייתא ולאספם בחיבור ולהעלותם על מזבח הדפוס להוציא לאור עולם תעלומות חכמ' שחנני החונן לאדם דעת וגם ראו אותה שרי התורה ויהללוה ושבחוה כי הם דברים שניתנו להאמר וראוים להתבדר בעלמא כמו שיראה הרואה בהסכמותיהם שהאצילו מהודם עלי וכעת שהגיעה השעה שספרי הקטן הנוכחי שו"ת "משנה שכיר" חלק ראשון יוצא מבית הדפוס להופיע אורו ע"פ תבל, עניתי ואמרתי שאיני כפוי טובה להכיר חסדי המקום אשר הפליא עלי ואמרו רבנן בכפילא מה גם בצוק העת הזאת שאין הפרוטה מצוי' וההוצאה מרובה והוצאת הדפוס הוא ביוקר גדול ובחמלת ה' עלי הי' לאל ידי לדפוס חיבורי והזמין לי ההוצאת ע"ז בודאי שחוב כפול מוטל עלי לברך הקב"ה ובפה מלא אני מודה ומהלל ומשבח ואומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהחיינו וקיימני והגיעני לזמן הזה - ובאמת כי לבי נמלא רגשי תהלות והודאות לאל בורא עולם, אמנם מה פום סכיר ממלל וכמו שאנו אומרים בתפלת נשמת כ"ח אלו פינו מלא שירה כים כו' אין אנו מספיקין להודות ואמרתי לפרש תפלת נשמת שתחלה אמר אין אנו מספיקין ואח"כ אמר על כן אברים שפלגת בנו כו' הן הם יודו ויברכו וישבחו וקשה כיון שאין אנו מספיקין איך יודו ויברכו אבל נראה שודאי מן החוב על האדם להלל ולשבח להקב"ה על חסדיו המרובים עליו ולהכיר טובתו כמאמר הכתוב הזובח תודה יכבדנני וכל התפילות והברכות נתקנו ע"ז להודות ולהלל ולשבח את הבורא כ"ע אמנם העיקר שצריך לאדם לידע שעוד לא סיים לכולא שבחי' דמרא עלמא והוא רק כטפה מן הים נגד מה שחייב. ובאופן הזה בודאי הוא מן החוב ומן המצוה וחשוב בעיני כביכול וזה שאמר אילו פינו כו' אין אנו מספיקין וקחשיב האלף א"א רבבות הטובות שעשה עמנו ועל רובי הטובות וחסדים כאלו אף ימי מתושלח לא היו מספיקים להודות ועד הנה עזרונו ואל תטשינו לנצח ע"כ אברים כו' הן הם יודו כו' ר"ל אחר שנדע שאין בכחנו לסיים שבחו שוב שפיר אנו יכולין ומחיובים להודות עכ"פ מה שבכחנו והבורא כ"ע מחשיב דברי שבחותינו כאלו אמרנו לפי ערך גדולתו וא"ש בס"ד

וזהו נמי דברי המשורר אלקי מה אשיב לה' כל תגמלוהי עלי כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא נדרי לה' אשלם ר"ל איך אפשר שאשיב לה' כל תגמולהי עלי היינו שאתן לו תודה ושבח על כל תגמולהי זה דבר שא"א אבל פטור בלא כלום א"א על כן בעת שכוס ישועות אשא אזי בשם ה' אקרא בשיר וקול תודה כפי כחי ומאדי אבל ידעתי שעוד לא יצאתי בזה ידי חובתי ולא שלמתי עוד נדרי שנדרתי להודות לפניו על חסדיו ובעת שיהי' בכחי להוסיף לו תהלה ושבח אשלם עוד נדרי וכמו שאמר במק"א והוספתי על כל תהלתך וזה שאמר נדרי לה' אשלם ר"ל שבזה שקראתי בשם ה' בשירות ותשבחות עוד לא שלמתי נדרי שנדרתי להודות, על כל הטובות שגמל עלי ורק עוד החוב מוטל עלי לשלם ואשלם בעזרת השם להוסיף לו תהלה ואיש

בס"ד

- (ב) כמוני היום שזכני השם לראות פרי עמלי שעמלתי וטפחתי ורביתי מיום שעמדתי על דעתי ובירר חלקי להיות מעמלי תורה ומתופסי תורה והביאני עד הלום ואין הלום אלא מלכות מלכותא דרבנן והושיבני כסאות למשפט משפט ההורא' להורות לעם ה' דרכי השם כמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלי לפיכך ידעתי גם ידעתי שכנגד זה חובה כפולה ומכופלת עלי להודות ולהלל ולשבח ולפאר למי שעשה לי כל החסדים האלו

- ואם כי לא נשכח ממני מאמר רבא ביומא דף ע"ב ע"ב דאומן לה סמא דחייא דלא אומן לה סמא דמותא רחמנא ליצלן וצריך להיות באמת אימן מופלא ומומחא להשתמש בכלי אומנית גדולה ויקרה כזו ולכלכל דבריו במשפט מבלי לנטות ימין ושמאל ומי הוא שיאמר זכיתי לבי ובריתי לי קו המשפט מדה נכונה זכה וברורה להיות הורה בתורה כמשה מפי הגבורה ורבים אשר חשבו לעלות ונפלו לאחור חד מטפס וטולה וחד מטפס ויורד וכמאמר חכז"ל בפסוק ומנחליאל במות ומבמות הני עירובין ד' נ"ד ע"א ורבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה ונפל ממנו "רב" וכאשר שמעתי מפי מגידי אמת ששמעו, מפי רבינו הקדוש בעל אך פרי תבואה מליסקא ז"ל שהי' מכיר בת"ח שטרם שנעשו רבנים היו אל שים חשובים וכשרים היו באותה שעה ואח"כ כשעלו ונתעלו על כסא רבנות נתטפשו וקלקלו מעשיהם וא"כ ולשמחה מה זה עושה, אבל כבר ושבו חכז"ל את דברי החכם מכ"א בשבת ל"א ע"ב שהי' נראה כסתירה בדבריו שפעם הוא אומר ושבחתי אני את השמחה ופעם הוא אומר ולשמחה מה זה עושה הא בשמחה של מצוה והא בשמחה שאינה של מצוה וודאי מי שמשמח בהגבהת כסא למשפט לזכות על ידה בכתרה של תורה ללמוד