משנה אחרונה ד

הקדמת המחבר

אודה לד' כי טוב. לקטן וגדול לרחוק ולקרוב. כי לעולם חסדו. ברחמיו פותח ידו ומשביע לכל מכבודו. נותן לחם לרעבים. אף עושר לנדיבים וכח וגבורה ליריאיו וחסידיו להלחם מול יצר טמון במצפוניו. יהיב חכמה לחכימין. עתיק יומין פוקח עינים עורות. להבין אמרות טהורות. זה חסדך עם רעיך. מדור לדור נהגתם ברחמיך. העמדת להם חכמים ונבונים. הוגי דת יקרה מפנינים. חננתם חכמה ודעה ישרה. להודיע לעמך טעמי תורה. אף דברים שלא גלית לראשונים. צפנתם להאיר בהם לאחרונים. ואף על זה פקחת עיניך על עניי הצאן מעבדיך. כמוני היום עני ורש. שמת חלקי מיושבי בית המדרש לא תכלא רחמיך ממני. פנית אל תפלת העני, נתת בלבי רצון ואהבה לשום עלי הדבר חובה לתת לב על כל דבר סתום ונסתר שלא גילו לנו הראשונים ואין פותר ובחרתי ראשונה במשניות סדר טהרות. שהיא מן החמורה שבחמורות ובמקומות שלא דברו בהם חכמי התלמוד המה סגורות. ולולי כי האירו לנו חכמי הדורות האחרונים שלשת הרועים האיתנים. המה הרמב"ם והר"ש והרא"ש מנוחתם בצל השכינה נתונים היינו כעורים ממשמשים באפילה ואישונים. ואמנם ידוע דרכי חכמים הקדמונים. לפי רוחב בינתם מדברים ועונים. ואם הם כמלאכים מכונים. אנו אף לא כבני אדם הקטנים ודבריהם כאש להבה. צריכין יגיעה רבה. כידוע בדברי רש"י ובעלי תוספת הם כאריות וכפירים. כמה רבו כמו רבו עליהם פירושים וביאורים. אף כי בסדר הזה אשר רוב החכמים והצנועים משכו את ידיהם ממנו ומתוך זה הפירושים משובשים בטעיות רבות ולא נתקנו ואף גם זאת רוב המשניות באו סתומות במחלוקת תנאים זה מטמא וזה מטהר והם נעלמות לא גילו לנו הראשונים טעמן וכמה יגעו חכמי התלמוד בכל משנה שצריכה אומן. למצוא טעם וסברה לכל אחד עד כי כולם צדקו יחד ובראותי כי כן נחמתי במעט ואמרתי לנפשי מי אתה חולם חלום. כי באת עד הלום. ומה גם כי הסדר הזה גדול בכמות ואיכות מכל סדרי הש"ס הערוכות. ומתי תבוא עד תכליתו. מראשיתו ועד אחריתו. והייתי נבוך הרבה ולבי מר כלענה ורש. מה אעשה לדרוש או לפרוש. עד כי נשאתי לבי לשוכן שמימה. ואמרתי יעבור עלי מה. הלא אין מעצור לה' להושיע:

ובלבד שיכוון האדם לבו לאל המושיע אעברה נא ואראה בכמה פרקים והייתי כמציץ מן החרכים ואתפללה אל אל בשמים. להאיר עיני בדברי אלקים חיים. והיא שעמדה לי. אתה תומך גורלי ויגעתי ומצאתי בעז"ה בכל מסכתא. כמה הילכתא גברוותא. ובכל פרק ופרק. כחל ופרכוס ושרק. ובכל משנה טעם ובינה. עד מקום שידי מגעת. והדעת מכרעת. ובכל כחי עבדתי להעמיד דברי המשנה. בכל פנה ופנה. ואם כי לפעמים נטיתי מדברי רבותינו המפורשים הקדמונים. לא אמרתי ח"ו קבלו דעתי רק כדרך התלמידים לפני רבותיהם דנים. וכל דבריהם כעטרת לראשי נתתים אמנם מפני הקושי שבהם בכמה מקומות הזכרתים. והדרך היותר ערבה עלי בחרתי ואם אחדל אמרתי אשמה בדבר מצאתי. ה' חפץ באלה להגדיל תורה ולהאדירה. ומעתה עלי ליתן כבוד. למלך הכבוד ברכות והודאות לאלקי הצבאות אשר הביאני עד הלום. לגמור סדר טהרות שהוא אוצר בלום. כה יזכני ברחמיו לחדש דברים בסדר זרעים. ולגמרו בעזר תמים דעים. ויראני עוד נפלאות מתורתו בכל הסדרים בישועתו ראש נרים

אמרי פי רצון יהי' מלפניך יי' צורי חוקר קרבי וכליותי. וקראתי שם לחיבור זה משנה אחרונה כי זה מוסף על הראשונים ואת אחרונים אני הוא: ועוד שנית כי כשתחשוב מלת אחרונ"ה כפול תמצא מספרו כמספר שמי אפרים יצחק

ברכות והודאות לאל אמונה. ששת ימים עולמו בנה. ויום שביעי למנוחה ועדנה. ברכות והודאות לאל אמונה. אור ויום בראשון ברא. תבל ומלואה מאורו להאירה. לשמח עולמו אשר ברא. ובכן נשבח ונזמר ברנה. ברכות והודאות לאל אמונה. פ על בשני הרקיע להבדילה. מים למטה ומים למעלה. וברוח פיו נעשה כולה. ובכן נשבח ונזמר ברנה. ברכות והודאות לאל אמונה. ראה בשלישי המים לגרשה. הקוום בימים ותראה היבשה. הצמיחה עצים והוציאה דשא. ובכן נשבח ונזמר ברנה. ברכות והודאות לאל אמונה. יהי מאורות ברביעי אמר. ביום ובלילה משמשים במשמר. אלו ואלו כבודו לזמר. ברכות והודאות לאל אמונה. מים שרצו נפש חיה. בחמישי ליצירה אמר והיה. גם צפורי ועופי שמיא. יחד כלם משבחים ברנה. ברכות והודאות לאל אמונה.