משלי יעקב לט

וכל בני ביתי יהיו נזונים על פיו. וימאן כל אחד באמרם איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם מוטב אהי' גם אנכי מן הנזונים ולא מן העושים והמפרנסים. בן חכם הי' בתוכם ענה לאביו ואמר אני אני אקבל עלי לפרנס את אחי ואת כל בית אבי. אך יקים אבי את דברו הטוב ויתנני ויפקדני על כל אשר לו ויהי כצאתם החוצה אמר א' ממיודעיו אליו לאמר מה ראית אחי כי בחרת במשא כבד הזה הלא כבד הוא ממך ענה ואמר לו השכילה נא ובינה מוצא התועלת הזה שיגיעני עי"ז כי רב הוא. א' שימסור לי' אבי כל כלי הבתים והחניות אשר יעשה בהם כל מלאכה וכל השתמשות מהם של כסף וזהב מהם נחושת וברזל בדיל ועופרת. הב' מה שיורנו דעת בעניני מו"מ וכל מלאכה מעשית הרקמה וכדומה ועבודת הכרמים והשדות וכמוהם בענינים מעסקי הבית ולבי יקנה חכמה הרבה ודעת לא יערכנה פז. הנמשל כי כל הברכות וטובות העולם מושגים אך ע"י תוה"ק כי ממנה תוצאות החיים והטוב כאשר הפליג עלי' הכתוב (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם כו' ובמדרש (פי תרומה) יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף. יש בו כסף כו'. אבל התוה"ק יש בה כסף ויש בה זהב יש בה שדות ויש בה כרמים כו'. והרצון כי התורה היא שורש כל הברכות והמעין שממנו נובעים כל הטובות אשר על זאת יורה כינוי התוה"ק ע"ש לקח על היותה אמצעית אל לקיחת הטובות להיות מושגים מסבתה ולהכין אותה ולסעדה הביאנו יתברך אל מקום הנאות והמוכשר לקיום מצותי' הוא ציון וירושלים. וכמאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ושם בנה לנו מכון לשבתו וכמאמרם ז"ל בהמ"ק של מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה והשלחן והמנורה ולחם הפנים והקרבנות והקטורת המה האמצעים העלולים להריק שפעת הטובות והברכות מן השמים. ואליהם בחר עוד בהכהנים הקדושים ברי לבב ובכל אלה נשלמה עבודת הי"ת מלאכת הקודש על משפטה ועל ידה השגנו בטוב ברכתו מאתו ית' ומאתנו נתפשטה גם לזולתינו וכמאמר (תבוא) ובאו אליך כל הברכות האלה והשיגוך. כלומר כל הברכות יהיו מושגים אליך לטובת הכלל וזהו מה שאמר הכתוב (יתרו) והייתם לי סגולה מכל העמים כו' ממלכת כהנים כו' כלומר כמו שהכהנים מיוחדים להריק ברכה אלינו שעליהם אמר המשורר (תלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב כו' כן אנחנו עב"י נגד כל העולם נקראים עם קרובו והן זה אחד מהטעמים אשר לה' ית' במה שסיבב על יעקב ע"ה שיברך מטל השמים כו' לא בעבור עצמותם רק לתתו לנאמן ביתו פקיד ונגיד על אוצרו הטוב ומעון הברכות אשר הוצרך לזה הפלגת החכמה ודעת התורה והשגת ידיעת אלהותו ית' ועבודת המקדש. וכל זאת הוכיחו ז"ל אך מתו פת אות וא"ו של ויתן לך לרמוז יתן לך הברכות ויתן לך כיבושיהן כלומר מקורם ושרשם הכמוס אתו ית' באוצרו הטוב (ע' רש"י ברכות יו"ד בד"ה כבשי דרחמנא) יתן לך הברכות ויתן לך אלהותו רומז על מושכלות ידיעת אלהיתו שהוא ענין הכרחי לעבודת הקודש וכנ"ל. והנה על זאת ירמוז אות וא"ו ממלת ויתן לומר כי עיקר ותכלית הברכה המה אך היתרונות הנלוים אלי' והאמצעים המריקים אותה. וזהו שסיימו מטל השמים זה ציון כו' ומשמני הארץ אלו הקרבנות. ורוב דגן