משלי יעקב שיב

אקרא אבל עכ"ז גם אתה צורי אל תחרש ממני פן תחשה ממני ואני אהי' במעמד שלא אוכל לכתוב אגרת ונמשלתי עם יורדי בור

וזהו מ"ש (שם פ"א) תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו

(תלד) המשל בזה ע"ד א' בא לבית רעהו ושמע תינוק מנגן ומהלל כי יש לו א' מתפוחי אדמה וכשמעו זאת הי' לבו מר עליו מאד לאמר עד כמה יגדל דלותו של בעה"ב זה אם התינוק בהשיגו ירק א' ישמח. וזהו מאמר תבוא לפניך תפלתי ואם רצונך לדעת מעמדי הטה אזנך לרנתי שמע נא על מה אני מנגן ומזמר כי בהשיגי איזה מנוחה מעט מן המעט אז תרב שמחתי וששוני אשר באמת היא רזה ודלה מאד. וזהו כי שבעה ברעות נפשי וגו'

(תלה) משל לא' שהי' הולך עם בניו בדרך ותעו במדבר והיו מוכרחים לאכול עשב הארץ ואחר אכלם היו מרגישים כאב בבטן מאד פעם בא א' מבניו אליו והוא מתרונן ואומר אכלתי מהעשבים האלה ואין אני מרגיש צער במעי התחיל אביו לבכות אליו ואמר צר לי עליך בן יקר כי כל עוד שאנו מרגישים צער באכילה הזאת הוא אות לנו כי לא נשתנו בנו סדרי הטבע הנמזג בנפשנו אבל עתה אתה שאינך מרגיש עוד דבר אות היא לך כי כבר נשתנה בך סדר הטבע שבבני אדם ונהפכת אל טבע חיות היער וא"כ אין לך עוד תקוה לצאת מזה. הנמשל כי הקב"ה נטע בלב ישראל אהב' טבעית אל התורה והחכמה והמשרים ונמזג בנפשותינו ההרגשה ברוע העול והנלוז לבלתי נסבול כל טומאה והנה במעמדנו עתה כאשר יפגע ענין רע ואין נפשנו אל המעשה הזה יש לנו תקוה כי ישאר אלינו טהרת הנפש וטבע הרגשתה כמשפט אוהבי ה' שנאו רע אבל כאשר אנחנו עושים רעה ואין אנו מרגישים כאב בנפשנו להצטער על טמאתנו הוא אות ומופת על נפשנו כי משחתה בה מום בה וזהו כי שבעה ברעות נפשי פי' נפשי מסכמת על הרעו' וחלילה הוא אות כי וחיי לשאול הגיעו. וזהו שאה"כ והי' כי תמצאן אותן רעו' רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד היינו רעות רבות בהשחתת הנפש וצרות ביסורי הגופות והנה יסורי הגוף ירגיש האדם על נקלה מעצמו ובשרו אבל רעות הנפש וקלקולה אמר עלי' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי בעת שיתבטל האדם מתורה ודאי לא ירגיש בהשחתת הנפש אבל כאשר יפתח עיניו ויקרא בתורת אלקים ושום שכל כמו שהי' בימי עזרא כאשר ביארנו כבר אז ידע ואז יבין האמת כמה הפסיד מן הנכבדות ומן הכחות היקרות אשר היו כנטועים מגודלים בנעורינו אתה ה' הי' בעזרנו וחדש כקדם ימינו

פרשת האזינו צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך

(חלו) המשל בזה ראובן הי' חייב לשמעון מנה ובא ראובן אצל לוי ובקש מאתו עצה איך להפטר מבעל חובו כי שמעון נוגש אותו מאד