משלי יעקב קפו

אני מבקש מכם רק דבר קטן תנו לי אחוזת קבר עמכם ואם תרצו הנה אתם אנשים ישרי לב ואני רק גר ואם לא תרצו הלא אתם עזי פנים וכבר נשלם עון האמורי ואני מארי ביתא והבן. וכאן יש לבאר כי האדם כגר בארץ נכרי' כאורח נטה ללין כמאמר (תהלים קי"ט) גר אנכי בארץ וגו' וזהו והארץ לא תמכר לצמיתות ר"ל גם שהכנסתי אתכם לתוכה אבל לא שתשימו כל עסקיכם בעוה"ז בקביעו' כמעשה התושב והעושה בשלו כי גרים ותושבים אתם עמדי כלומר בין שנינו א' גר וא' תושב וכאשר אנחנו נתפוס בחינת גרים בארץ ותהי' מלאכתינו עראי אז יהי' הוא ית' בהם תושב כי תורתו ועבודתו הקדושה תהי' אצלינו עיקר ובהיפך ההיפך

וכי ימוך אחיך וגו'. מדרש הה"ד (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל ביום רע ר"ל ביום שיש לו רע ועכ"ז יתן לבו להתרחם על העני כי מה שיעשה חסד ביום טובה אין בו פלא כמאמר (קהלת ה') ברבות הטובה רבו אוכלי'. וזה משכיל אל דל ביום רע כי נפשו יודעת מאד כי רעת העני היא כפולה על אחת שבע כי הנה בעת אשר התבואה מצוי' העני מבקש הפרוטה ובעת שהתבואה אינה מצוי' העשיר מבקש מציאות התבואה ובהזדמן התבואה לפניו הלא המחיר בידו לקנות ולשלם אבל העני מבקש את שניהם גם הפרוטה גם התבואה וגם אם ישיג א' הב' נעדר ממנו וא"כ העשיר גם ביום רע ישכיל ויבין כי לעני רע ממנו הרבה יותר. וזהו כי ימוך העני עמך ומטה ידו עמך ר"ל גם אתה לא תעמוד בקרן אורה של הצלחה ועכ"ז תתן דעתך להשכיל אל דל. וזהו כוונת המדרש וכי ימוך אחיך הה"ד אשרי משכיל אל דל ביום רע

(רכט) משל לעני שנעשה מלשין מפני דחקו וישא עיניו וירא והנה סוחרי' נוסעים עם סחורות אשר לא כדת ויאמר להם חמולו עלי ליתן לי נדבה קצתם היו חכמים והכירו בעיניו כי הוא מביט מאד על הסחורו' ויתנו לו נדבה הגונה ויברכם וילך אל שארי הסוחרים ויתנו לו ב' וג' גדולים וימאן ויאמר אין זה כבודי ויבזוהו ויכוהו הכה ופצוע. וילך ויודיע אל המוכסן ויתפוס אותם ואת סחורותיהם אז התחננו אל העני רחם נא עלינו וקח נדבה הגונה בכל אות נפשך והוציאנו מן המאסר הזה אמר להם הלא עתה אין אני בידי עוד אין הסחורה לנגדי. הנמשל העשיר נקצב עליו מר"ה כמה יחסר לו רק זכה הלא פרס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים כו' והעני בבואו להעשיר ויתחנן לו אם העשיר משכיל ומבין כי חסרון זה הוא מוכרח לחסר מרכושו הלא יתן מתנה אל העני בכבוד ובשמחה והכסיל בבואו אליו העני ורוצה נדבה הגונה כועס ואומר מה לי ולך כלום מו"מ יש בינינו והעני הלוך ילך ובוכה לפניו ית' ע"ד המלשין ומוסר דין כמאמר והי' כי יצעק אלי ושמעתי וגו' סוף שיפול העשיר למשכב ובעת יצר לו יחניף את העני ויתן לו מכספו שיאמר תהלים ויבקש עליו רחמים אבל אז אין הדבר תלוי עוד ביד העני כי כבר דינו נמסר ביד ב"ד שלמעל' אם יש לו מליצים גדולים יהי' ניצול וזהו אשרי משכיל אל דל שהוא חכם ורואה אחרית דבר מראשיתו הוא מרויח אשר ביום רע ימלטהו ה': ובסמוך