משלי יעקב קמט

(קעז) משל אל מי שהי' יושב בכפר מקום שאין בו עובר ושב ונחלה ונפל למשכב ואין לו מציל ובמקרה סר שמה סוחר א' לתת מספוא לחמוריו ובא אל הבית והחולה בוכה ומתחנן אליו השמיעני ידידי כי אני עני וכואב. ויאמר אליו הסוחר אין עלי לעשות לך טובה יותר גדולה כ"א לקחת אותך ולהביאך אל העיר וידעו רבים ממכאוביך ובאין ספק ישתדלו עבורך להצילך. וזה ממש מאמר הנ"ל עקב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו כי אין רואה ואין יודע את אשר בסתר לבו שישתדל להצילו מחליו רק אני ה' חוקר לב ובוחן כליות ואחר אשר אני יודע חליו מה עלי לעשות רק לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. פי' לגלות את חליו לעיני בני אדם ויוכיחו אותו להחזירו למוטב. אמנם אם האדם הי' נותן לבו להתעורר מעצמו להשתדל בתורה ומצות לרפאות נפשו לא הי' צריך אל הנגעים ואל חלאים רעים בגלוי כי אין אלו אלא להודיע לו ולאחרים. וזהו מאמר אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ולפני נגלו כל תעלומות. וזה בעצמו מאמר המדרש לפי שבעה"ז הכהן רואה את הנגעים כלומר אבל המנוגע בעצמו לא יראה בהיותה על הנפש כי עי"כ הי' מהצורך שתבוא בדרך ההשתלשלות על עור הבשר עד שיבוא אל הכהן. אבל לעתיד אמר הקב"ה אני מטהר אתכם שנהי' סרים למשמעתו ית' ויטהר וירפא נפשותינו מכל טומאה שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'. אז יקוים בנו מאמר כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך

פרשת מצורע

מדרש (פרשה ט"ז) רבנן פתרין קרי' במרים אל תתן את פיך לחטוא את בשרך אל תתן רשות לאחד מאביך לחטוא את כל אבריך ואל תאמר לפני המלאך זה משה הה"ד וישלח מלאך וגו' כי שגגה היא אשר נואלנו ואשר חטאנו למה יקצוף האלקים על קולך על אותו קול שנא' ויחר אף ה' בם וילך. ביאור זה

(קעח) למשל דע כי לה"ר יזדמן על ב' פנים. פעם יזדמן שידבר לה"ר על הפחות ממנו במעלה אשר אפשר שיהי' בו פחיתות וחסרונות אבל עכ"ז הדבר ההוא שהוא דובר עליו הוא שקר א"כ עשה עמו רעה כי הזיד לדבר עליו שקר. ופעם יזדמן כי ידבר נבלה על מי שהוא גדול ממנו הרבה מוחזק לצדיק תמים א"כ גם בטרם תבקר ותבחין הדבר שהוא אומר עליו ובטרם תדע אם הוא אמת או שקר כבר גילה את נבלותו במה שהרהיב עוז בנפשו ומלא את לבבו לפתוח פיו ולהוציא דבה על איש מעולה כזה. וההבדל בין ב' הסוגים האלה כי בסוג הא' אשר כל מפעל הרע הוא מה אשר דיבר עליו שקר יכול המדבר להתנצל לאמר טעיתי ושגיתי חשבתי שהוא אמת. לא ענין הב' אשר העול הוא איך מלאו לבו לחשוב עליו ענין דופי כש"כ אם שקר העליל עליו אז אין בידו להתנצל לאמר טעיתי כי עכ"ז איך מלאו לבו