משלי יעקב קלז

לאמר דע ידידי כי טוב לי הפרעון הזה כפרעון של פלוני שנתן לי מיטב כספו. והנה אם אמנם אמת הדבר כי יהי' הפרעון הזה נכון ומקובל בעיני הסוחר עכ"ז תראה הבדל כי זה אשר פרע לו בכסף מלא יחפוץ הסוחר לתת לו עוד סחורה בהקפה ע"ד כן שיתן אח"כ כאשר עתה. לא כן הב' כי אם אמנם עתה כשר הדבר לפניו הוא רק מסבת ההכרח ממה שקרה לו עתה בהכרח הוא מקבלהו על העבר אבל באלה ההתנצלו' לא יאבה לסחור עמו עוד בימים הבאים ג"כ על זה האופן. הנמשל זה ההבדל בעצמו בין העושה מצות ומע"ט כמאמרם הוא מקובל בעיני ה' על העבר וחפץ בהצדקו גם על העתיד לא כן המקריב קרבן על חטאתו ועל חובו שהוא חייב להקב"ה או שהוא מענה עצמו בתענית גם כי בהכרח יהי' פרעון הזה מקובל על חובו יהי' רק על העבר. אבל על העתיד לא יאבה ה' עוד לסחור אתו והוא שהתפלא הכתוב ואמר הגנוב רצוח כו' ואמרתם נצלנו כבר יש לנו ריוח והצלה מחובות הראשונים למען עשות כו'. כלומר למען עשות בעתיד גם כן את כל התועבות האלה

(קסג) למשל כמי שנושא משא על כתיפו ויש ברצונו לקחת עוד משא אחרת הוא הולך אל מקום מסחר ומניח שם את המשא אשר עליו למען יוכל אח"כ להרים גם משא אחרת לתתה על שכמו. כן היו חושבין לעשות מו"מ עמו ית' לחטוא ולהביא קרבן להקל מעליהם משא החטאים וזהו ואמרתם נצלנו למען עשות מחדש. וזהו גם כן בענין התענית גם כי הוא מקובל בעיני ה' הוא רק להעבר אבל הכזה יהי' צום אבחרהו העולה על רוחכם שאבחר בו גם על העתיד. ומה יקרו בזה דברי חז"ל (יומא פ"ה) האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשו' תשובה

(קסד משל לסוחר גדול שהי' משפטו לתת סחורותיו בהקפה אל החנונים אשר בעירות הקטנות ויקר מקרה את א' מהם כי נשרף ביתו וחנותו ונתדלדל מאד ובהגיע העת אשר הסוחר צריך לנסוע לדרכו כתב אגרות לכל החנונים להזמין אותם שיבואו לעשות חשבון עמו ולשלם לו בעד סחורותיו למען יוכל להביא סחורות חדשות. ויהי בהגיע האגרת אל העלוב הזה וילך הנה והנה לקחת עצה מה לעשות ויאמרו לו שוב לך לנסוע אל הסוחר ולספר לו האמת וגם הוא חכם ויכיר ברוע מעמדך ויטיב עמך כטוב לבו. ויקח מרכבה ויבא אל העיר אשר הסוחר שמה ובמר לבו הי' יושב ושוהה בבית האכסניא ואל הסוחר לא הלך לאמר איך אשא פנים נגדו היכול אוכל דבר מאומה אחר החסד אשר עשה עמי לתת לי בהקפה כל מיטב סחורותיו ואני לא אשלם לו ויאמר לו בעה"ב מה תירא הלא כבר עשית הוצאה ע"ז ובאת לפה התחזק נא ועלה אל הסוחר ואל תירא ואל תחת וישא את רגליו וילך ונשאר עומד בחדר החיצון אשר לבני בית הסוחר כי נכמרו מעיו על מר מקרהו. וישמע הסוחר קול בוכים וילך ויפתח את הדלת וזה נופל על אפיו ובוכה וגונח ואומר הנה באתי אליך אדוני וכל מאומה אין בידי ויספר לו את כל אשר קרהו התוחר נכמרו רחמיו עליו והכניסו החדרה וינחם אותו וידבר על לבו ויקח את שטר חובו ויקרעהו בפניו וילך מאת הסוחר בטוב לב פגעו