משיב דבר חלק ד רז

חלק רביעי סימן א ב"ה, א' כ"ג שבט שלמא למר לפ"ק, וולאזין

כבוד הרב הג' וכו' מו"ה ברוך צבי שליט"א, מכתב קדשו הגיעני, והנה מכבר הגיעו אלינו מעשים כאלו של אשה נשתטית ממש, וההכרח היה לחוש לבעליהן הפקחין יותר מלהשוטות ויצא ממני להיתר לישא אשה אחרת עפ"י הדברים אשר הנני מודיע למעכ"ה נ"י בקיצור

הן עיקר תקנת רגמ"ה והגאונים שעמו כפי המבואר בסוף שו"ת מהר"מ מרוטנבורג ובכל בו לא נזכר השלשת גט כלל, רק שתהא הכתובה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או במשכונות, ורק הב"ח בסי' קי"ט הביא בשם חכמי פ"פ בהסכמת חכמי אשכנז ורוסיא שייחד לה גט ג"כ

והנה החל"מ (סי' קי"ט ס"ק י"ב) תמה על עיקר השלשת הכתובה בנשתטית, והלא עומד בחיובו לה בכ"ד, ויישב משום דמחומר שתי נשים צריך לייחד לה גט ע"כ צריך שתהא כתובה מונחת. מובן דח"מ סובר דהשלשת הגט היה מעיקר תקנת רגמ"ה, וכן הבין הגאון נוב"י ז"ל, אבל כד דייקינן אינו כן, אלא המצאת גאוני בתראי הוא. מעתה יש להתבונן למאי הוסיפו על תקנת הראשונים ז"ל, ומכש"כ אי נימא דלא מהני הגט שתתגרש בו כשתשתפה א"כ אטרוחי ב"ד בכדי הוא. ונראה דכמו דיש לפרש טעם הכתובה וכק' הח"מ הנ"ל והוא משום שחשו לתקנת האשה כשתשתפה אולי יסרב אז הבעל מלגרשה משום פרעון הכתובה, מש"ה תקנו שתהא הכתובה צרורה ותהא קלה בעינינו להוציאה, והנה גאוני בתראי חשו עוד אולי יעכב הגט משום ירושתה שיהא מקוה לירשנה כ"ז שלא נתגרשה, מש"ה תקנו עוד שישליש גט עבורה, ולפי דעת רשב"ם בב"ב (דף קמ"ו) כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אינו יורשה, מש"ה תקנו להשליש גט ושוב לא יירשנה, ואע"ג דלא קיי"ל כרשב"ם כמבואר באה"ע (סי' צ') מ"מ היכא דהירושה בחזקת היורשים מועיל להחזיק בזה אפילו נימא דלא מהני לענין כשתשתפה שתתגרש בו, והראשונים דס"ל כהרי"ף ורמב"ם דלעולם הוא יורשה עד שתתגרש מש"ה לא תקנו להשליש גט, או לא חשו כל כך שמא יסרב מלגרשה כשתשתפה משום ירושה

והנה הגאון נוב"ק העמיק עצה להשביעו שיתן לה גט כשתשתפה, וחשש עוד שלא יהא הגט באונס השבועה כמבואר (בסי' קל"ד ס"ה), ולע"ד אין לחוש לזה אחרי שע"פ דת מחויב לגרשה כיון שאינו יכול לחיות עמו, והשבועה אינו אלא לזרזו לקיים אזהרת ב"ד לכ"ע לא מקרי אונס אלא שיש לחוש שמא ירצה באמת לשוב לאשתו הראשונה כשתשתפה ולגרש השניה ולמאי ישבע לגרש הראשונה, ע"כ נראה להשביע אשר תומ"י שיודיעו אותו ב"ד דאשתו הראשונה נשתפה מחויב לפרוש עצמו מאשתו השניה עד שישוה עם אשתו הראשונה וגם ישליש עבור החיובים שיש לה עליו, ואין מפרשים לחכם וגאון כמי"ב והנני מצטרף למעכ"ת נ"י להתיר לישא אשה אחרת על אשתו, ואין כאן לא חרם ולא קללה, וכתורה יעשה בהיתר מאה רבנים ותבא עליו ברכה. כנפש העמוס בעבודה

הבא עה"ח נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן ב ב"ה א' לסדר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד תרמ"ד. כבוד הרב וכו' מו"ה משה דובער ריסאן אב"ד דק"ק אראל מכתב מעכ"ה נ"י הגיעני, ודאתי מרחוק לשאול חוות דעתי הדלה בדבר אחד שאשתו נראה בה סימני טירוף הדעת וכבר היא בבית המשוגעים זה שמונה חדשים, וסרוכה בחדא מילתא כי מת אחיה ועוד ובבית המשוגעים היא יושבת בהשקט וגם מכרת בדברים הסותרים זא"ז ויודעת להשיב על הן הן ועל לאו לאו, וכשמזכירים לה בעלה וביתו היא מתרגזת ומחרפת ומגדפת בדברי כיעור ובזוי שלא כדרך בעת שהיתה חלימה, וא"א לבעלה לדור עמה בשום אופן, והיה פשוט בדעת כת"ר להתיר להאיש לישא אחרת עפ"י היתר מאה רבנים והשלשת הכתובה וגט פטורין, ובהתחייבו מזונות ודירה כמבואר באה"ע (סי' קי"ט), אלא שנסתפק אולי לא הגיעה לידי משוגעת גמורה, והגאון בנוב"ת יו"ד (סי' קמ"ו) החמיר בזה, והנה לדעתי אי משום הא לא איריא, שהרי הגאון ז"ל כתב שהיא ראויה לתשמיש ע"י בדיקת נשים, מבואר דבל"ז לא עדיפא מפקחית ממש שאינה יכולה ליטהר לבעלה ואינה רוצה לקבל ג"פ מתירין לו לישא אחרת כמבואר בסי' א' ס"י בהג"ה, ובנ"ד לפי הנראה לא תמסור עצמה לנשים לבודקה כדי לטהר עצמה לבעלה וגם לא תטבול עצמה ולעשות הדברים האלה בע"כ, הוא דבר שאין הדעת סובל, אך הנני חושש שמא בשביל שהרגיל הוא עמה קטטות ומריבות עד שהגיעה לזה ואולי אם יבא לפייסה ולרצותה תתרצה לו ותשוב לדעתה או להיפך אם ישאוה להתגרש ויכרכשו לה בזוזי לכתובתה תעמוד ע"ד, ע"כ דבר זה צריך מתון וחקירה ואין מפרשים לחכם וגדול בתורה כמי"ב האיך לעמוד עה"ד

אכן אם עיניו יחזו ישרות שאין הבעל אשם בדבר, ואין לקוות לטוב ממנה יכול מעכ"ה נ"י להתיר לו לישא אחרת עפ"י היתר מאה רבנים, והשלשת כתובה וג"פ, וכל התחייבות כידוע למע"כ ובאופן שישיג רשיון עפ"י משפט המדינה וחוקי הקיר"ה

וע"ד השלשת ג"פ לידי שליח, כבר כל יקר ראתה עין כת"ר נ"י בשו"ת גאוני בתראי בכח שליחות זו כשתשתפה, וגם אני הראיתי לדעת בחיבורי הע"ש (סי' י"ז) מחלוקת רבינו השאילתות ובה"ג בפי' סוגיא דנזיר בזה הענין, ואח"כ מצאתי במאירי על מס' נזיר שהביא ב' דעות בזה

אמנם כ"ז הפלפול הוא לפי שהבינו רבותינו גאוני בתראי ז"ל דהשלשת ג"פ למשוגעת הוא מתקנת רגמ"ה וסיעתו כמו השלשת כתובה, עד שכ' הח"מ (סי' קי"ט סקי"ב) ישוב על מה שהצריכו להשליש הכתובה שהוא משום השלשת ג"פ

אבל לענ"ד כ"ז אינו, ולא נזכר בתקנת רגמ"ה הנדפס בשו"ת ר"מ מרוטנבורג אלא השלשת כתובה ולא יותר, וכן בשו"ע לא נזכר השלשת ג"פ אלא (בסי' א') בכופרת, ומשום דזכות הוא לה או כדי שלא יגיע לצרת סוטה, אבל במשוגעת לא תקנו רגמ"ה וסיעתו להשליש ג"פ, אלא בזמן הב"ח העלו תקנה זו ועיקר תקנה זו, נראה עפ"י שיש להבין וליישב קושית ח"מ הנ"ל למאי תקנו להשליש כתובה למשוגעת, הלא הוא מחויב במזונותיה ורפואתה, וברור לי שהוא כדי לכשתשתפה ותבקש ג"פ תהא קלה בעיניו להוציאה, משא"כ אם לא תהא הכתובה מונחת במזומן יעכב הג"פ ותראה צרתה בית אישה והיא תתעגן, זהו כונת רגמ"ה וסיעתו, ובימי הב"ח הוסיפו לחוש שמא יעכב הגט אפילו שתהא הכתובה מונחת משום דכל זמן שלא נתגרשה הרי יירשנה מש"ה תקנו שישליש ג"פ ויהא בזה כמו שנתן עיניו לגרשה, ולשיטת הרשב"ם בב"ב (דף קמ"ו) שוב אינו יורשה, ואע"ג דאנן לא קיי"ל כרשב"ם כמבואר באה"ע (סי' צ') מ"מ לא בנקל יגיע לו מירושתה, אבל רגמ"ה וסיעתו ס"ל כהרי"ף דאע"ג שנתן עיניו לגרשה מ"מ יורשה מש"ה לא תקנו בזה

הא מיהא אנו נוהגין כתקנת גאוני בתראי ז"ל, וחייב להשליש ג"פ וכשתשתפה אין בזה הגט תועלת ויכתוב לה ג"פ ויתן לה, ולע"ע מותר לישא אחרת עפ"י היתר מאה רבנים. וה' ישמור אותנו מעסקי ביש כאלו

הנני ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין.