משיב דבר חלק ג רו

שם לא הי' שם בית ראוי לדירת אלמנה ויתומים. והשיב שהיורשין שוכרין לה בית היא אומרת קרקע בבית בעלי אני רוצה לדור והם אומרים מעות נשכור לך בית למדור ונדור בבתינו. הדין עם היורשים כו'. ומשמע לפי"ז דהשאלה של מכאן ואילך היינו שאלת ר"ז. וזה דוחק. וגם לשון מכאן ואילך אינו מובן. אלא כך הפי' לא הי' שם בית כלל אם מחויבין לשכור לה דירה או פטורין לגמרי שלא נתחייבו אלא בביתי והשיב ר"נ שהיורשין שוכרין לה בית דחז"ל תיקנו ליתן דירה במקום שהוא ובביתי אינו אלא שאם אפשר להשתמש בבית בעלה טוב יותר. אבל אם אין להם בית מחויבין להשכיר דירה לפני'. וע"ז קאמר מכן ואילך פי' ועתה היא אומרת קרקע כו' פי' בזמן שיש בית אלא שאינו ראוי לשניהם והיא רוצה לדור בבית והם אומרים שיתנו לה מעות הדין עם היורשים. ותלוי זה הדין במה שלפניו שאם הי' הדין באין בית כלל שפטורים לגמרי הרי החיוב מוטל על הבית ולא אקרקפתא דיתמי. וא"כ אם יש בית היא קודמת להם. משא"כ עתה שאם אין בית חייבים לשכור לה בית אלמא דאקרקפתא דידהו מוטל ליתן לה דירה ולא על הבית. מעתה הם קודמים לדור בה אם אינו אפשר שידורו שניהם. מבואר דהמתחייב ליתן לחברו דירה בביתו. הנה אם נפל ביתו אינו מחויב להשכיר לו דירה כמבואר (בסי' שי"ב) הוא הדין דאם צר לשניהם. מוכרח בעה"ב לצאת אם אינו רוצה לדור ביחד

מעתה יש לחקור אם חלתה והיא צריכה מזונות קלים איזה מזונות מחויב ליתן לה כשהיא בביתו. והנה רבותינו הראשונים ז"ל באמת לא דברו בזה מאומה. וראש המדברים הוא הב"ח בתשובה (סי' מ"ו) שדקדק מדכתב הריטב"א בזה"ל שלמדנו מהירושלמי שמתחייב לזון א"ח וחלה אינו חייב ברפואתו אבל חייב לתת לו מזונות שהי' צריך כשהי' בריא עכ"ל, והכי לשון הרמ"א בח"מ (סי' ס') ודקדק דדוקא מזונות של בריא ולא מזונות קלים והעלה עוד דאם אמר ע"ש צריך ליתן מזונות כמו שהוא צריך. והא דכתב הרא"ש בפ' מציאת האשה דהמתחייב בפרנסת אדם מחויב לפרנסו כשאר ב"ב. ואם חלה אינו חייב לרפאותו. ואע"ג דאמרינן במזון האשה דרפואה שאין לה קצבה ה"ה כמזונות ה"מ באוכלת בתנאי ב"ד שהוא מחויב להספיק צרכי'. אבל המקבל עליו לפרנס אין הרפואה בכלל עכ"ל הרא"ש. נראה דהיינו דוקא רפואה ממש כו' אבל המזונות שהיא צריכה כל יום ויום אפילו היא חולה צריך לתת לה כל יום כיון שהתחייב לזונה ע"ש עכ"ל הב"ח והג"ר ע"א החזיק אחריו והוסיף דאע"ג דאפשר לפרש לשון הרמ"א אינו חייב ברפואתו רק בדמי מזונות כשהי' בריא היינו אם כשמזונות חולה מועטין צריך ליתן כ"כ כמו שהי' בריא. מכ"מ לא משמע הכי כונת הרמ"א. וגם מהוכחת הריטב"א מהירושלמי חלתה כמו שנשאת מוכרח דדעת הריטב"א הכי הוא. והוסיף עוד להוכיח זה הדין ממה שכ' הרא"ש דאלו הי' חייב ברפואתה הי' מיקרי אין קצובים דהלקוחות מסקי אדעתייהו שתחלה. ועדיין נימא דמסקי אדעתייהו שתחלה והמזונות הקלים יעלו הרבה. אלא דא"צ ליתן מזונות קלים. ע"כ הסכים רבינו הגרע"א למעשה כפסק הב"ח ולחלק בין מזונות סתם לאם אמר ע"ש. ודברי רבינו הגרע"א תמוה מאד דלפי הוכחתו מדברי הרא"ש מוכח כמו באומר ע"ש שא"צ ליתן מזונות קלים שהרי נצרך לחלק בין המקבל עליו לפרנס לפרנסת הבת משום שהוא תנאי כתובה מש"ה רפואה שאין לה קצבה בכלל מזונות. משא"כ המקבל לפרנס מיקרי יש לו קצבה שאין רפואה בכלל מזונות. הרי דאפילו באותו אופן דמזונות תנ"כ שהוא ע"ש ג"כ מיקרי יש קצבה. ולפי הוכחת רע"א זצ"ל, אין לה מזונות קלים ג"כ ולהיפך מדעת הב"ח. ותו אם באמת אם נדקדק מלשון הרמ"א כהב"ח הרי קאי גם על הבבא ואם התנה עמו בפירוש לזונו על שולחנו והכי באמת דעת הנתיבות בפשיטות דאפילו אמר על שלחני א"צ ליתן מזונות קלים. ויישב בזה מש"כ הש"ך (ס"ק י"ג) יעו"ש. מיהו הגאון שבות יעקב (ח"א סי' ק"נ) דחה דעת הב"ח בשתי ידים ומוכיח ממש"כ הרא"ש דצריך לזונו כא' מבני ביתו. ודאי אם א' מב"ב חלה הי' נותן לו מזונות קלים. ה"נ במתחייב לזון א"ח וכשאני לעצמי לענ"ד עיקר כשבות יעקב. ומעולם לא עלה ע"ד הריטב"א שלא ליתן מזונות קלים אם עולין ביותר ממזונות בריאים. ורק משום דחולה הצריך לרפואות אינו אוכל בשווי בריא. ע"ז כתב שא"צ לשלם הרפואה אלא מזונות בריא מיהא. אבל אם החולה צריך לאכול מזונות קלים אז א"צ לרפואה כלל ומיקרי חולה חלושה או אז נותן לה מזונות כמו שהיא צריכה בפשיטות והוכחתו מהירוש' ג"כ ניחא דודאי לא מיירי בירוש' בחולה חלושה. דא"כ הרי נותן לה מזונות ואינו כמו שנשאת. וע"כ מיירי בחולה שאינו אוכלת וע"ז קאמר דצריך ליתן לה מזונות בריא כמו שנשאת. ומזה הוכיח הריטב"א דע"כ אינו נותן רפואה. דאי איתא שנותן רפואה מה"ת שיתן לה גם מזונות בריא. והרי הרפואה עולה הרבה יותר. והא ודאי א"א לומר דמיירי באינו אוכל וגם אינו מקבל רפואות. דזה א"א דממה הוא חי החולה. זהו דברי הריטב"א ואחריו הרמ"א דרפואה אינו מחוייב כלל אבל מזונות קלים פשיטא דחייב ליתן. ומיושב בזה קושיית הגאון תומים על הפסק משיטת הרמב"ן ורשב"א דגם המקבל עליו לזון בת אשתו הרי זה מיקרי המזונות כדבר שאין לו קצבה. ובאמת הוכחתי הכי שיטת הרמב"ם ז"ל ג"כ בהעמק שאלה (סי' ל"א ג') דקושיית הש"ס גיטין (דף נ"א) דוקא לר"ח יע"ש, והיותר ק' על הריטב"א שאינו זז משיטת רמב"ן ורשב"א ז"ל, אלא ודאי משום מזונות קלים ס"ל להריטב"א דמיקרי דבר שאין לו קצבה. והרא"ש ז"ל לא ס"ל הכי. אלא דוקא רפואה ממש מיקרי אין לו קצבה משום דמצוי לאדם שיחלה ויהא נצרך לזה אבל חלישות שהיא חולה ארוכה ונמשכת אינו מצוי כ"כ. והדבר תליא בסברא אבל לכ"ע צריך ליתן מזונות כמו שהוא באותו שעה. מיהו בנ"ד כבר הסכים הגאון רע"א ז"ל ג"כ שצריך ליתן מזונות קלים. ואין לזוז מזה הפסק

ומעתה יש לחקור בנ"ד שאינו יכול לדור עמה משום ריח רע שהוא דבר שאינו מצוי כלל. והרי זה אונס. וה"ז תליא בדעת ב"א. אם הוא באמת ריח רע שאין דעת ב"א סובלתן. וא"כ ודאי ה"ז אינו מצוי ג"כ, ואינו דומה לסתם חולי בני אדם דמרעין מצוין. אזי א"צ לשכור לה דירה כלל. כי אם טובת הנאה ממה שביתו פנוי מאיש חולה שהדעת סובלתו. שהרי אלו היתה חולה בעלמא היה מחוייב לדור עמה. אמנם מזונות שחייב לתת לה יש לחקור אם כפי ברכת הבית

ע"כ נמצא, וחסר סיום התשובה: