משיב דבר חלק ג קפז

סימן א ב"ה, ב' לסדר וממדבר מתנה, תרמ"ה, וולאזין כבוד הרב וכו' מכתב מע"כ נ"י הגיע. בדבר שנתעצמו שני בע"ד ר"ד ור"ש שהיה להם מכבר שני בתים בשותפות ונתחלקו ר"ש קיבל בית הקטן ור"ד הגדול. ופירשו בכתב שביניהם באם שיבנה ר"ד בית מחדש במקום הבית הגדולה אזי יחלוק הפלאץ כו' ולא יבנה ר"ד בית רחב כמו שהוא כעת כו' רק כל זמן שלא יבנה מחדש אין ביד ר"ש למחות ביד ר"ד על כל תיקוני הבית הגדולה כפי רוחב דכעת. עתה בא ר"ד לתקן ביתו הגדולה ע"י שיסיר מהכותלים הקורות התחתונים המורקבות ויניח תחתיהם חדשות או יניח אבנים במקומם. וגם רוצה להגביה הכותלים ע"י זה. ואומר שזהו הכל בכלל תיקוני הבית ואינו בונה מחדש. והר"ש צועק על זה שבזה האופן יהיה נבנה מעט מעט בית הגדול מחדש

והנה להגביה הבית כבר אמרתי להרח"א שי' שאינו יכול שהרי היא נשתנית לגמרי. במקום העצים שהיה מתחת מונחים עצים אחרים או אבנים. ואותם העצים מונחים למעלה נמצא היא בית אחר, והרב ר' פנחס נתן ד"ץ דפה"ק הוסיף מטעם אחר שהרי לא נתן לו עומקא ורומא של מקום הבית הגדול. וא"כ אינו יכול לבנות עליה על ביתו זה. וה"ה אותו הבית אינו יכול להגביה כמבואר בחו"מ (סרי"ד ס"ו) שהמוכר לחבירו בית ולא כתב לו עומקא ורומא אם נפל הבית אינו יכול להגביה כו' והוא טעם הגון

אמנם אפילו אם אינו רוצה להגביה רק לחדש הכותלים והגג שלא ימוטו. נראה לי שאינו יכול דכיון שהסיר הקורות התחתונות והיא תלויה על גבי עמודים אינה ראויה לדור בה ולא נקראת בית כדאיתא בסוכה (ג' ב') דבית הוא דדיירי ביה אינשי ודומה לנפלה כולה שאע"ג שחוזר ובונה אותה באותו מקום מיקרי בונה מחדש ואין זה הבית שהיה כמבואר ביו"ד (סי' רט"ז ס"ה). ובחו"מ (סי' שי"ב) דבאומר בית זה נפל אזדא ליה (וע' תוס' ב"מ ע"ט. דכיון שצריך להוסיף ה"ז בנין מחדש) ואין נ"מ אם חזר ובנה אותה מאותם עצים או מעצים אחרים חדשים. ואין להביא ראיה מהא דאיתא בסוכה (דף כ"ז:) בהא דר"א ושוין שאם נפלה חוזר ובונה ומקשה הגמרא פשיטא, ומשני מ"ד האי אחריתי הוא כו', וכתבו התוס' וחידושי ריטב"א [חידושי הרשב"א שעל מס' סוכה הוא בטעות והוא מחידושי הריטב"א] דהגי' כיון דבדידה קעביד איהי היא. ומש"ה פירשו דכיון שבונה אותה מאותם עצים שרי. הרי דיש נ"מ בין עצים חדשים או אותם עצים אפילו נפל הבית לגמרי. אבל ע"כ א"א ללמוד מכאן לכל מקום. שהרי סוגיא דגמרא כאן משונה ואיפכא מיבעי ליה על הא דתניא ושוין שאם נפלה חוזר ובונה אותה הו"ל להגמרא להקשות אמאי הא נפל אזדא ליה וא"כ הוי סוכה חדשה. ולישני כיון דבדידה קא עביד היא היא. אלא פשיטא להגמ' דכאן משונה ואין איסור לר"א לעשות סוכה בחוה"מ אלא מחדש לגמרי ולא מה שנקרא בית חדש. מש"ה מקשה פשיטא דשרי וע"ז משני דכל דבונה דוקא באותם עצים היא היא לענין סוכה לר"א אבל בכ"מ הכלל אם נפל אזדא ליה ואין זה הבית שהיה אפילו נבנית באותם עצים

מש"כ מעכ"ה בפי' הגמרא אם ברור לך כאחותך כו' דמיירי בדבר חידוש בהלכה. יפה פי' וכמ"ש בחיבורי הע"ש בשאילתא הנוספת הנדפסה בח"ג בהשמטות דנוסחת הגאון המחבר שאילתא זו ואם לבינה תקרא אם ברור לך הדבר כאמך ובארנו בס"ד דהראיה הוא מסיפי' דהאי קרא דמוציא דבר שאינו מפורש נקרא בינה ולא יקרא אלא אם הוא ברור כאם שהיא אסורה וה' ישמרנו מלהלכד בהוראה שלא כשורה ויעמידנו על קרן התורה כנפש מעכ"ה נ"י וכנפש העמוס בעבודה ורובץ תחת משא הטרדות. ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן ב ב"ה, ג' לסדר ויזרח לו השמש", תרמ"ב להרב בעהמ"ח ח נתיבות ירושלים מכתב מעכ"ה נ"י הגיעני. וקראתי לו נועם. אמנם לא נפניתי להשיב על אתר וידעתי את מע"כ נ"י שהוא מודע לבינה כמה הייתי טרוד בהרבה אופני טרדות וידינני לכ"ז. עתה נפניתי כמעט והנני להשיב מפני הכבוד

ראיתי מעכ"ת נ"י מתחזק ליישב שיטת הראשונים דמלוה קונה במו"מ דקשה מסוגיא מפורשת בקידושין (מ"ז). ומעכ"ה נ"י העלה ע"פ סברא בטעמא דמ"ד מעות קונות דהוא משום דתליא בסמכא דעתיה דמוכר ורב ס"ל מעות א"ק ועל עיקר הסברא אפשר להתעקש ולומר שאינו סברא אלא גזירת הכתוב כמו שכתבו הראשונים ז"ל תדע דבעו"ג הוא להיפך ואי מן הסברא מ"ש. ואני יישבתי דודאי לרב דס"ל שעבודא לאו דאורייתא כדאיתא שילהי ב"ב פשוט שאין במלוה כלום ולא הוצרך רב ללמדנו דהמקדש במלוה אינה מקודשת אלא כ"ז שהמלוה הוא בעין דמ"מ אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה אבל כ"ז לטעמיה. אבל אנן דקיי"ל שעבודא דאוריי' וא"כ מלוה ג"כ מעות נינהו ומכ"מ בקידושין א"מ והיינו שדקדק רש"י קידושין (ו':) ד"ה א"מ דקיחה משדה עפרון כו', ולכאורה למאי פירש"י הכי ודילמא מהא דרב ויצאה חנם וגו'. אלא משום דאי משום הכי מלוה נמי מיקרי כסף היינו שיעבודא הוי שוה כסף להכי פירש משום דגמיר משדה עפרון דיהיב מידי בשעת קידושין כו'. והעליתי עוד במה שעלה בעיוני בחיבורי הע"ש (סע"ב סוף אות ג') בפי' מש"כ התוס' ב"ק (צ"ט.) ד"ה אלא במאי מיקדשא דאפילו למ"ד המקדש במלוה מקודשת מ"מ כל זמן שלא הגיע זמן פרעון א"מ שדומה לאינו מגיע כלל. והוקשה לי דמלשון הפוסקים אינו נראה הכי. וראיתי שמעכ"ת הביא דעת הגאון מחנה אפרים הכי ויאושר חיליה דמר שהביא תנא דמסייע לי. אבל לא, אכחד דאינו נראה הכי מסוגית הגמ' ואכ"מ. ע"כ נראה יותר דודאי בכל מלוה דמטעם השעבוד חל הקידושין או הקנין. מש"ה אפילו קודם זמן פרעון מהני. אבל בשכירות דודאי לא סמיך האומן על, איזה שעבוד נכסים שבידה יותר מעל הכלי שבידו ודאי שעבודא לאו דאורייתא כל זמן שהכלי בידו. מש"ה לא מיקדשא לפני זמן החיוב

ראיתי מעכ"ה נ"י מפרש הירושלמי פ' הזהב. הא דר"י אתא שאל לר' ינאי א"ל מדבר תורה מעות קונין כו'. דשאל בשביל שהתנה בפי' דמעות יהא קונין. והשיב ר"י דמהני וא"י לחזור אח"כ הביא מע"כ נ"י הא דאיתא שם עוד ר"ש בר ססרטאי בשם ר"א אם אמר לו נשרפו חטיך בעלי' הר"ז נאמן. ר' יצחק מקשי במה אנן קיימין כו' ופי' מע"כ נ"י כלפי דאיתא בש"ס דילן דאם היה עליה של לוקח מושכרת כו' א"כ ה"פ אם בשקנו לו מעותיה היינו באופן שהיה עליה של לוקח כו' וא"כ הלוקח אומר נשרפו בעליה ועל זה מקשה הרי לו נשרפו. דבכה"ג מעות קונות זהו תורף פי' מעכ"ת נ"י. ואיני מבין כוונת מעכ"ת נ"י. הרי בנקל לפרש הא דר"ש באופן דמיירי (לפי פי' כתר"ה נ"י) שהתנה מקודם שיהא מעות קונות. והמוכר אמר נשרפו כו'. אכן עיקר פי' מעכ"ה נ"י בדר' יוחנן לא נהיר לי. באשר לא נזכר רמז דמיירי שהתנה שיהא מעות קונות. וגם הא דרשב"ס וקושית ר' יצחק סמיך על ש"ס דבבלי. רחוק מדעתי. דידוע דהבבלי מאוחר מהירושלמי כמש"כ הרי"ף שלהי מס' עירובין. ואדרבא הבבלי סמיך על הירושלמי כמו במס' קידושין (ל"ג:) ח"א לגנאי כדאיתא והוא ע"פ ירושלמי שקלים פ"ג ופירש"י במדרש תנחומא דוחק. הא מיהא רחוק לומר דהירושלמי סמיך על שמעתתא דבבלי ולא נזכר ממנו בירושלמי

והנני מפרש הא דר' יוחנן יהיב דינרין לקריבוי על משח יקר משח ולא נזכר כלל שחזר כדאיתא לעיל יהב דינר למלחא חזר ביה יהב דינרין למטכסא חזר בו. וכאן לא נזכר כלל שחזר ואדרבא לא חזר בו. ור' יוחנן היה חושש משום רבית שהרי המעות