משיב דבר חלק ב צד

סימן לח שלום וברכה יתירא, לכבוד סגל חבורה, בעלי תורה ויראת ה' טהורה, בק"ק אלגיר ה' עליהם יחיו דגן בישראל ויפרחו כגפן בבתי אל, וזכרם כיין ההראל והאריאל: מכתבם הגיעני, אשריכם שנתעוררתם להיות למשמרת לעם ה' והזרתם את ב"י מטומאתם, ע"פ התורה והקבלה, ולענין מה שהנהיג הרב מטעם הממשלה שיטבלו נשים בבאניוס שהמה כלי אבן שהיה עליהם שם כלי והם מחוברים לקרקע ע"י בנין, ולא בטל תורת כלי מהם משום שהנקבים שיש תחתיתם המה יש להם סתימה ע"י ברזות מתכות, שנית במה שהגיעו המים לשם ע"י צנורות מכלי מתכות שיש במרחצאות שאותם כלי מתכות ודאי הם כלים מצד שאין להם נקב בשוליהם, ומצד שאינם בנויים ואינם מחוברים לקרקע, וא"כ המה שאובים, ומעכ"ה הוסיפו לומר דאף אם היה הבאניוס כשרים לטבילה ועשוים כדין וכהלכה לא היה ראוי להתיר דבר חמור כזה שכמה תקלות ופרצות יוצא ממנו, ומזה יבאו לטבול בבאניוס של מתכות הנמצאים בבתיהם דאומרים מ"ש זה מזה, כל אלה דברים יוצאים מעומק לב טהור, ובכל זאת לא אצתי להשיב כי לא ידעתי מהות הרב מטעם הממשלה אם הוא כעין רבנים שלנו מטעם ממשלת רוסיא שאין להם יד בהוראה, ואין לנו לחוש להם. לא כן בארץ צרפת כי לא יעשו לרב שאין עטרת הרבנות הולמתו, אלא אם כן גדול הוא בהוראה ג"כ כראוי לעיר גדולה אלגיר יע"א, וא"כ הוא יש לנו לדונו לכ"ז דהיה הבאניוס פתוח הנקב בשעה שנקבע בבנין בארץ בלי ברזא כלל, ואח"כ עשו הברזא לסתום ולפתוח, וא"כ הוי קבעו ולבסוף חקקו וכשר לטבול בו כמבואר בהגהת רמ"א (סי' ר"א ס"ז) ובלבד שלא יהא כלי שחקקו ולבסוף קבעו, מבואר דאם קבעו ולבסוף חקקו כשר אע"ג שיש ע"ז קו' מגמרא ב"ב מכ"מ הדין ברור, וא"כ יש לדון דהרב דקדק במילי דמתא דעלי' רמיא, ועשה כמש"כ, ולענין המים יש לחקור אם משגיח הרב שלא יהיה נפסק הקילוח מן המעין שהולך לכלי מתכות, ומכלי מתכות להבאניוס וכ"ז שלא נפסק הקילוח הרי הוא כמעין כמבואר (בסי' הנ"ל ס"י), ואשר כתבו מע"כ נ"י שיש לחוש לקלקולים, כבר אמרו בגמ' נדה (דף ס"ז) משום גזירת מרחצאות והובא (בסי' קצ"ח סל"א), אבל אין לנו להוסיף גזרות מדעתנו, ומכש"כ מה שכתבו שמקואות שלהם קרים, ובפרט בימי החורף, והנשים בזה"ז חלושות ואינן יכולות לסבול קרירות ויש לחוש שלא יטבלו כלל, וחובה עלינו לראות תקנה שיהיו יכולים לטבול בחמין, וה' יסיר תקוה ומכשול מישראל עמו: נפתלי צבי יהודא ברלין סימן לט ב"ה ה' ב' דימי חנוכה תר"ן וולאזין. כבוד הרב ס' ברוך מרדכי קויפמאן מ"ץ ושו"ב ב"ק בירטא: מכתבו מן ב' וישלח הגיעני, ואני לא הייתי בשלמות הבריאה וגם זקנה קפצה עלי ותחמוס ממני כח הזריזות לעיין ולהשיב, ע"כ נתאחרו דברי, והנה אתא מרחוק לשאול בדבר המקוה שסתרו אותה ובנו את הכתלים מחדש, ואח"כ קבעו הבע"מ רצפת המקוה מנסרים רחבים וקבעו הנסרים במסמרות של ברזל, ולא נזהרו בשעה ששאבו המים כדי לבנות בה ולעשות הרצפה, לשאוב בכלי נקוב, וא"כ חוששים שמא יהיה שם ג' לוגין מ"ש, וגם עתה שרוצים לנקותה מחדש בכלים נקובים חוששים שמא יש ג' לוגין מ"ש תחת הנסרים הקבועים, והנה בא מו"צ מאיזה קהלה, והורה שצריך לסתור את הרצפה ולנקותה יפה, עוד הורה לעשות בהנסרים נקב כשפה"נ, וגם לעשות הנסרים דוקא פחות מד' טפחים כדי לצאת דעת הראב"ד: והנה הדברים האלו כמו שהם אין בהם כדי להבין טעמו של הרב ע"ד חשש של ג' לוגין מ"ש, לפי מש"כ מע"כ אשר תחת הנסרים נובע מים וא"כ הוא מעין, וכבר ידוע פסק הרמ"א (סי' ר"א ס"מ) שהעיקר דאין שאיבה פוסלת במעין, ותו שיש כאן הרבה ספיקות אי היו ג' לוגין כדי לפסול ע"פ המבואר שם סט"ו, שהרי בודאי לא נשאר בכלי השאיבה ג' לוגין, אלא בהרבה פעמים יכול להיות שמתקבץ ג' לוגין, אבל הרי בעינן שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון, ודוקא בג' כלים ולא יותר, וידוע דספק מים שאובין כשר ואין כאן מקום לחוש. וע"ד הנסרים, ידוע שאין עליהם תורת כלי ומכש"כ אחר שקבען במסמרות לארץ, ואי משום דעת הראב"ד דכיון דראוי למדרסות יש גזרת מרחצאות א"כ מאי מהני נקב כשפה"נ, ובאמת אחר שקבען במסמרות לארץ אין בהם משום טומאה, ואין בזה המקוה שום חשש וערעור אך כיון שהוא מו"ץ מסתמא לאו קטיל קניא הוא, אין אני יכול להחליט מרחוק עיקר טעמו עד שיבא דבריו וכבדתיו להשיב איה"ש: סימן מ בס"ד תשובה בדין החופר סמוך לנהר ונמצא שם מים באין מנהר ופסקו (בסי' ר"א סנ"ב) דנקבים קטנים מצטרפין לשפה"נ, וכמש"כ המרדכי בשם הראבי"ה לחלק בין שני מקואות חסרים לא' מלא וא"ח, והגאון משכנות יעקב דחה מתוספתא מקואות והובא בר"ש פ"א החופר בצד הנהר ובצד הים ה"ז כמי תמצית ובצד המעין אע"פ שפוסקין וחוזרין ומושכין ה"ז כמעין, וכ' שנתעלמה תוספתא זו להראבי"ה, וחלילה לומר כן, ואדרבה התוספתא היה למראה עיניו ודקדק ממנה התנאי דדוקא אם רואים את החלחול, ולכאורה מה לי ראיה או ידיעה שבא מן הנהר, ולא מהגשמים, אבל מתחלה נבא למש"כ התוס' פסחים פ"א והרא"ש דהא דאי' בחגיגה (דף כ"ג) דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא לא שייך אלא במעין, ומזה הוציאו דמעין בעי מ"ס לאדם, וכי אפשר שרבותינו ז"ל לא ידעו שמים נמשכין מנהר, מה שכל ב"א יודעין, ותו הרי בתוספתא הנ"ל מבואר הכי, אלא כך הענין דיש מים נמשכין דרך גידי הארץ שהם כסילונות ההולכות בעומק, וזה נקרא חלחולי מחלחלא, ויש נמשכין דרך נקבי הפארוס בעפר הרך כמו החותך בשר מתקבץ טיפות דם גם בלא גיד אלא דרך נקבים דקים מאד, שהם אינם מפולשין וזה לא נקרא חלחול, וגם אין זה החיבור דומה לנקבי סל וגרגותני, וס"ל להתוס' ורא"ש שאין גידין הולכים אלא ממעין ולא מנהר השוטף על הארץ שבתוכה אין מקור וחלחול, וכן הים שאינו אלא מקום קבוץ מים בלא מקור ותהום, ולמדו ג"כ מתוספתא הנ"ל דזהו ההבדל שבין ים ונהר למעין, משום דהנמשך מים מהנהר אינו ע"י חלחול אלא ע"י נקבי הפארוס, ומן המעין בא ע"י חלחול, ומכאן למדו דבעינן במעין מ"ס שהרי תניא בתוספתא שהרי הוא כמעין, וא"כ למאי בעינן מ"ס, אלא שהמעין עצמו בעי מ"ס, מיהו להראבי"ה דס"ל דמצטרף לשפה"נ צ"ל דמיירי שנמשך ממעין שאין בו מ"ס, או נימא דלא כהראבי"ה דלא מהני צירוף לשפה"נ, זהו דעת התוס' והרא"ש, ועתה נזיל לדעת הראבי"ה שמפרש דיש חלחול גם מנהר וים וכמש"כ הגר"א סק"ו וא"כ צריך לפרש התוספתא דמכ"מ ודאי סמוך למעין מצוי גידין ותולין במצוי, משא"כ סמוך לנהר וים יש לחוש שלא בא אלא ע"י נקבי הפארוס, וה"ז מי תמצית מש"ה בעינן רואין את החלחול, ואז אין שום נ"מ בין נהר למעין, משא"כ אם שני המקואות חסרין לא מהני אפילו רואין החלחול כסוגיא דחגיגה, וכמעט אפשר להביא ראיה להראבי"ה מהתוספתא דברואין מצטרפין לשפה"נ כמו בחופר בצד המעין דמ"ש, אלא משום שאפשר לפרש הטעם בא"א כאשר יבואר, מש"ה הביא הראיה ממשנה דשק וקופה, נמצא אזיל כל דברי משכנ"י ז"ל, איברא יפה דחה שם מפרש"י דחגיגה שבפירוש לא כתב כן, אלא במושך מהנהר ג"כ לא מהני חלחול משום שאינו מצטרף לשפה"נ וכבר קדמו הגאון שו"ת ח"צ ז"ל. והנה הגאון מנאווארדאק בא ליישב הקו' מהתוספתא להראבי"ה ע"פ מש"כ