משיב דבר חלק ב צב

על מקומו, ואם שיש מקום לחלק בין אפשר שתתרפא מעצמו למקום שא"א להתרפא אלא ע"י מעשה ידי אדם כמש"כ התוס' בכורות (דף לח) לענין מום קבוע ומום עובר, וע' מש"כ בזה בב"ש (סי' קנ"ב אות ח') בענין פ"ד, מ"מ אין נראה כאן לחלק בזה, ויש מקום להתירה מזה הטעם, ואע"ג דהיא טמאה מכבר וצריכה הפסק טהרה, וכאן אין לנו בדיקה, מ"מ אין מקום לחוש לזה, כי מה שנכנס פי המקור בכיס, ופסק ראיה טמאה, היא הפסק אותו היום בטהרה, זהו דעתי נוטה ובכ"ז רצוני שישאל עוד מגאון אחד: נפתלי צבי יהודא ברלין סימן לה ב"ה א' טו"ב טבת ברוך תהיה לפ"ק. כבוד הרב וכו' אבד"ק מעזריטש גדול יע"א. מכתבו מיום א' ויצא הגיעני, ולא נפניתי להשיב משני טעמים חדא שהשאלה ע"ד האשה שנפל מקור שלה ואינה יכולה לטהר לבעלה, כבר אזלי בה נמושי גאוני בתראי ז"ל ומעכ"ה נ"י כל יקר ראה עינו דעת המקיל ודעת המחמיר, וקשה עלי לבא אחריהם ולהכריע, שנית כי בימים הללו הנני בצער ודאגות בהליכות הישיבה הק' אשר היא חיי רוחי ולא צילא דעתאי, אכן תמול הגיעני מכתבו הגלוי מפציר בי להשיב דבר אחרי שכותב מעכ"ה כי בצאת האם למטה מבית החיצון ג"כ, מוצאת הכתונת מלוכלכת הרבה ואין לה שום הרגשה אפילו מזיבת דבר לח, הרי יכול להיות שהדם הוא מבשר האם מבחוץ, ואינו יוצא מפה המקור כלל, וא"כ אין לחקור בזה שהיא טהורה בפשיטות, ויכולה לעמוד על הבירור שתניח מוך במקור קודם שתפול ע"י אשה אחרת, ואח"כ תשחה ותפול האם, ואח"כ תבדוק את המוך אם הוא נקי, ה"ז בברור שהדם הוא מן הבשר, אכן אם הדם באמת מן המקור, ובזה נחלקו הגאונים ז"ל, ורואה אנכי מש"כ מע"כ נ"י שהמחלוקת אינו אלא בבולטת לבית החיצון, אבל ביוצא חוץ לבה"ח ג"כ לכ"ע טהורה, והנה מע"כ נ"י תלה עצמו במש"כ הס"ט בשם שו"ת צ"צ שאם בולטת לחוץ אין לך מכה גדולה מזו, והוסיף מע"כ וכתב בזה"ל ואף שאינה יודעת שהמכה מוציאה דם מכ"מ איכא למיתלי כו', ולא הבינותי דברי מע"ל שהרי זהו המכה במה שהיא יוצאה לחוץ, והרי הדם יוצא באותה שעה שהאם יוצא לחוץ, וא"כ הדם היוצא הוא דם המכה, אבל עיקר דברי הצ"צ והס"ט, אינו ברור אצלי, דפי' דם יוצא מחמת מכה, היינו שיש במקור נגע בבשר המקור, שהיא מוציאה דם, אבל מי יברר לנו שאם היוצא ונופל למטה יש בפנים איזה נגע, ואם אין שם נגע, א"כ דם המקור הוא, אלא שהמקור הוא מבחוץ וחלש הרבה ומש"ה יוצא דם והרי היא כרואה דם מחמת קפיצה או סיבה אחרת, ולי נראה טעם ההיתר שהרי אפילו יש דבר מפסיק בין הדם לבית החיצון טהורה, ומכש"כ כשאם יצא מבית החיצון לגמרי ואין הדם באויר בה"ח, וה"ז כדאיתא בנדה דמ"א אר"י משום רשב"י מנין שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה מדרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה. והיינו בית החיצון מקום שהשמש דש, משא"כ כשהמקור מבחוץ ה"ז כיוצא הדם דרך דופן, ואע"ג דשם איתא עוד מקור שנעקר ונופל לארץ ה"ז טמאה שנאמר יען השפך נחושתך ותגלה ערותך, אלמא דהמקור עצמו נקרא ערוה, ומשום שהשמש נוגע בו בסוף תשמיש כמ"ש הרמב"ם ה' א"ב פ"ה, מכ"מ במקרא שהביא הגמ' וגלה את ערותה את מקורה הערה, מבואר דאך בה"ח הוא הערוה שהדם היוצא דרך שם מטמא בראיה, אבל האם נקרא מקורה ולא ערותה, ומה שפרש"י בד"ה נחושתך שולייך כו' קרי ליה ערוה כאלו הוא במקומו, היינו לפי המסקנא דמטמא טומאת ערב משום נוגע בערוה ע"ז קאמר שגם ביצא לחוץ נקראת ערוה, אבל לטומאת רואה דם דרך ערותה דוקא דרך בית החיצון היא מטמאה, והא דאי' בגמ' אלימא לטומאת שבעה דם א"ר ולא חתיכה, משמע דאי חתיכה זו הוי דם ניחא שטמאה ט"ז, היינו משום דאי הוי דם, הרי נפילת המקור הוא דרך בית החיצון אבל אחר שכבר נפל והדם יוצא מבחוץ, אין זה דרך ערותה דהאי קרא, זהו דעתי הדלה: וע"ד הפסקת טהרה אין עצה כי אם כמ"ש מע"כ נ"י ותהי מונחת במטתה ביום הראשון וביום השביעי אשר המצוה לבדוק אז, ובשארי ימים לא תבדוק עצמה כלל, אכן כ"ז אם הדם יוצא מפי המקור, אבל אם תעשה בחינה ע"י המוך ותראה כי אין הדם והלכלוך כי אם מבשר האם טהורה היא בפשיטות, אזי בהפסק טהרה וביום הראשון והשביעי תניח מוך באותו מקום ותבדוק את המוך: ע"ד אשר התחכם אבי הכלה על אבי החתן ומסר מודעה על המתנה להחתן, ואחר החופה גילה להחתן ולאביו, הנה אין ספק שג"פ היא צריכה אם רוצה לגרשה, כי אפילו הי' תנאי ממש שהתנה אבי החתן אין שום הוכחה שבנו החתן קידש ע"ד אביו דוקא ומכש"כ שלא הי' תנאי בזה, אכן אם בוגד בה ורוצה לגרשה מחמת זה, אם הפליג החתן עצמו ממנה מיד אחר שנודע לו, ולא היה עמה עוד, אע"ג שהוא דבר מגונה מאד, מכ"מ אינו עובר בעשה כמש"כ מע"ל, והרי קיי"ל דמותר לגרש אפילו מצא אחרת נאה הימנה, ואין להאריך בזה ומכש"כ בזה"ז שהאשה מעגנת את האיש כמו שהאיש מעגן את האשה ובע"כ יבאו אל עמק השוה, וה' יברך את עמו בשלום, ולא יהיה פרץ וצוחה בבתי ישראל, הנני העמוס בעבודה וטרדא רבה: נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן לו להרב וכו' כש"ת מ' משה שלמה האבד"ק אלייא בדבר אשה שהיה לה כאב ראש, ועשתה לה מקלעות בשערה ע"י בישול איזה עשב ידוע והאיך תעשה לטבילת מצוה והנה מעכ"ה נכנס לחשבונות רבות בכללי ספקות ועוד, ולענ"ד אין שום צורך בזה, אחר שכבר היא יודעת בברור שהקליעות לרפואה לה, אין בזה שום חציצה כלל וכסברת המרדכי מהא דאי' בפ' הערל בעובר דאינו חוצץ אפילו בכולו משום דהוי רביתא, והגר"א בבאור השו"ע הוסיף הראיה מהא דידות הכלים שהכניסן כדרכן, ובא בזה לאפוקי ממש"כ הגאון ס"ט סקצ"ח ס"ק י"ט דהכי רביתי' לא שייך אלא מה שהוא כן בתולדה, וליתא אלא כיון דדרך אשה זו להתרפאות ע"י קליעות היינו רביתא דידה שיהו שערותיו גוש אחד, וגם הגאון פ"מ לא החמיר אלא במאמר הרופאים לעשות לה מקלעות ועי"ז תתרפא בזה החמיר משום שאין אנו יודעים אם תתרפא בזה, וא"כ אין היתר אלא משום דאינה מקפדת משום ספק רפואה, מש"ה אנו נצרכים לראות שלא יהא רוב שערות, אבל בנ"ד שכבר עשתה מקלעת ויודעת שזהו רפואתה מאן ספון לחלוק על המרדכי, ומכש"כ דאם לא נימא הכי יהא הכרח להוציא אשה מבעלה שהרי לא תטהר לעולם, ולא תהא כזאת בישראל, ומש"כ בס"ט דלא כ' המרדכי אלא כשיש סכנה להסירם משא"כ באין סכנה דומה לרטיה שעל המכה, אין נראה כלל דמה לי חולי שיש בו סכ"נ או אין בו סכ"נ כל מחלה וכאב קשה לסבול ועושין רפואה במה שאפשר וראיה לזה הוא מקמיע מומחה שמותר לצאת בשבת משום דנעשה מלבוש שלו ותניא בין חולי שיש בו סכנה בין חולי שאין בו סכנה ולא דמיא כלל לרטיה שעל המכה שאינו אלא מכה חיצונה שהוא לשעה משא"כ מחלה פנימית שאין דרכה לסור אלא ע"י מקלעות שערה, ואפילו אם היינו יודעים שבעוד איזה משך יפול הקאלטון וזהו אות שהוסר המכה, מכ"מ בעת שהקאלטון עליה היא רביתא דידה שיהיו שערותיה גוש אחד, ודומה לקרום שעולה על המכה בשעה שהיא לחה, דאע"ג דאחר שתתייבש המכה נופל הקרום, ואז יש לתלוש צדדי הקרום שלא נפלו והווין חציצה מכ"מ בשעה שהמכה לחה נחשב הקרום לבשרו, ה"נ בשעה שהיא חולנית נצרך שערותיו להיות דבוקים כגוש אחד ולא שייך בהו חציצה כלל, ורק במקום שאין השער מקולעות יש לה ליזהר שלא יהא שם דבר חוצץ, ואע"ג שאינה יכולה לתקן במסרקת מכ"מ עליה להפריד ע"י אצבעותיה בכל האפשרי. וה' יאיר עינינו בתורתו. הנני העמוס בעבודה.