משיב דבר חלק ב פט

לית להו דתלמודן חולק על הירושלמי, א"כ אי לפני שעת עבירה אסור קמ"ל דגם בזה תולין, אלא פשיטא דלפני שעת עבירה אפילו בלא ד"ש שרי, והא דקאמר בירושלמי אני אומר כו' ולא שרינן משום דהוי לפני שעת עבירה, י"ל דשאלת כלים הוי כשעת עבירה שהרי אפשר לחזור וליטול ממנה בשעה שעוסקת בפירות שביעית דאפילו לשיטת ר"ת בשבת ר"פ שואל דשאלה ל' יום וא"א לחזור וליטול בתוך ל', מכ"מ ודאי נפה וכברה אין דרך להשאיל אלא עד שעת צרכי עצמו, וא"כ הוא מצי לומר שהיא צריכה, הא מיהא שיטת התוס' דמתניתין כשעת עבירה דמי, או י"ל דמתניתין סתמא קתני אפילו א"א לה להשיג אחרת וא"כ הוי תרי עברי דנהרא ואסור משום ל"ע אפילו לפני שעת עבירה, וע"כ צריך לפרש הכי הא דתנן בשביעית שם והובא בתוס' בש"א לא ימכור פרה חורשת בשביעית, וב"ה מתירין מפני שיכול לשחטה, ולא התירו משום שהוא לפני שעת עבירה, אלא מיירי אפילו בתרי עברי דנהרא, הא מיהא שיטת התוס' דלפני שעת עבירה ליכא איסור משום סיוע במקום דליכא ל"ע, ומש"ה מקשה בפשיטות אמאי איצטריך למיתני ובוררת עמה פשיטא הרי בזה ודאי אינו כתרי עברי דנהרא, שהיא בעצמה ג"כ בוררת ולא מהני אשת חבר אלא להקדים, ואינו אלא סיוע מלפני שעת עבירה שרי אפילו בלא ד"ש, ויישב רבא דקמ"ל טומאת חולין שרי, והקשו התוס' לרבא ממשנה דע"ז דנחתום, דהתוס' לטעמייהו דש"ס דילן אינו חולק על הירושלמי, וכל היתר דד"ש אינו אלא דתלינן בהיתר, הא איזה איסור ברור לא מהני ד"ש, א"כ ע"כ טומאת חולין שרי לגמרי א"כ אמאי אסור בנחתום ויישב ר"ת דבאמת אסור טומאת חולין אפילו במקום ד"ש, והא דשרינן הכא משום ד"ש אינו אלא בחשוד בעלמא ותלינן שלא תטמא, והתם בע"ז מיירי שעושה בטומאה ודאי, והא דלא יישב ר"ת דרק מפני ד"ש תלינן בחשוד והתם לא מיירי בהכי, היינו משום דסברא דד"ש לא בעינן אלא לתלות בדבר הרחוק, אבל בספק ממש אפי' חשוד שרי אפילו בלי ד"ש כמ"ש התוס' מהא דב"ה מתירין למכור פרה חורשת בשביעית משום שיכול לשחטה, וכתבו התוס' דתלי' זה מהני אפילו בלא ד"ש, וה"נ אפשר שאינו טמא באותה שעה: קיצור הדבר דהכל תליא בפי' הסוגיא דגיטין אי נימא דתלמודן אינו חולק על הירושלמי, וכל היתר דד"ש הוא בתליה רחוקה, מוכרח דלפני שעת עבירה אין שום איסור במקום דליכא לפני עור ממש, ואי נימא דש"ס דילן חולק ומפרש אפילו בפירוש פירות שביעית שרי וע"כ משום שהוא לפני שעת עבירה, ובלי ד"ש אסור, וא"כ במכירה דליכא ד"ש כמ"ש התוס' בגיטין שם דבמכר לא שייך ד"ש אסור, מעתה לשיטת התוס' בע"ז (ד"ו) דשרי להושיט למומר בלא תרי עברי דנהרא אזלי לשיטתייהו, ולשיטת רש"י אסור, א"כ בנ"ד במחלוקת שנויה, מיהו י"ל דאפילו לשיטת רש"י לא אסור במסייע לפני שעת עבירה, אלא באופן דהמסייע גורם הקדמה כ"ש כמו להושיט מאכל אסור להמומר, וזה מיקרי מסייע שאין בו ממש בשבת (דצ"ג) דיכול בעצמו אבל מכ"מ עוזרו וממהר לעשות בעזרו, משא"כ בנ"ד שהעבד או השפחה קונה בשר, ואי לא ימכור לה תשיג ממוכר עו"ג, ולא יהיה עיכוב כ"ש במומר האדון עצמו, דהשפחה בודאי תתאמץ להשיג בשעתו, א"כ לא מיקרי סיוע כלל ושרי לכ"ע, זהו סברא פשוטה דלא מיקרי מסייע כלל: ומה שנתקשה מעכ"ת על הגאון נו"ב ז"ל ואמר דממשות מין בשאינו מינו שוה לממש מין במינו אלא שחמור יותר דאפילו טעמו איכא, לא צדק מעכ"ת שי' בזה דודאי ממשות מין במינו חמור שישנו בעולם בלא שנוי משא"כ בשאינו מינו הרי נשתנה צורתו וטעמו, ודומה לנבלה סרוחה, והיינו טעמא דדבר שיל"מ חמור מין במינו משלא במינו, וכתבתי בזה בארוכה בהע"ש (סי' מ"ז אות א'), וברור אצלי שנזכר סברא זו בשו"ת נו"ב אלא שאינו בידי להראות מקומו, ובעיקר קושיית המל"מ וסברת רבינו משולם הדברים עתיקים, אולם לא בא מע"כ שי' לחקור בזה, והשעה אינה פנויה, ואם מעכ"ת שבא לשאול, התיר לעצמו לכתוב שהוא טרוד ולא יכול להפנות מעתותיו, יבין שאני טרוד ממנו ועתותי אינם בידי יותר ומה גם עתה כאשר ימי החג ממשמשים ובאים: ע"ד הביצים שנראה בהם כעין עדשים בראש הקשר, הנני מורה להיתר בפשיטות, וברור אצלי שאינו דם כלל, וגם משמשתי ביד עדשה זו ואינה אדומה כ"כ כמראה דם, וכך רביתייהו דהני תרנגולים: סימן לב לכבוד הרב וכו' מו"ה משה ארי' באמבערגער נ"י. שאלה אם מותר לזווג אשה לאיש אשר ידועים המה לעוברי עבירה ויעברו על איסור נדה, ואפילו אין זה כתרי עברי דנהרא דיש בזה משום ל"ע כדאיתא במס' ע"ז (ד"ו), מכ"מ בישראל אסור לסייע לעוברי עבירה אפילו באופן שאין בזה משום ל"ע כמ"ש התוס' שם (דט"ו ב') בד"ה לעולם, דאפילו בלפני דלפני דלא מפקדינן מ"מ בישראל אסור שהרי אנו מוזהרין שלא יבא לישראל תקלה ע"י, וה"נ שלא בתרי עברי דנהרא, וכ"כ הר"ן ע"ז שם, דהא דקתני לענין נזיר שלא יושיט לו כוס יין, דדייק מזה בגמ' דדוקא בתרי עברי דנהרא, הני מילי לענין איסורא דאורייתא אבל מדרבנן מיהא אסור שהרי מחויב הוא להפרישו מאיסור והיאך יסייע לידי עוברי עבירה וכ"כ בתוס' שבת (ד"ג) דאיסור דרבנן מיהא איכא, וא"כ אסור לזווג כאלה שהרי הוא מסייע ידי עוברי עבירה: איברא התוס' והרא"ש בע"ז שם כתבו בפי' דאסור ליתן למומרים אפילו שלהם אם הוא בתרי עברי דנהרא, מבואר דבלא תרי עברי דנהרא שרי, ובאמת יש לדקדק מדתניא בתוספתא דמאי (פ"ב) היה נדור מן הככר אומר תן לי ואוכלנו אבטיח לנקר וא"ל תן לי ואוכלנו יין ונתגלה וא"ל תן לי ואשתנו לא יתן לו שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו, כי"ב לא יושיט ישראל אמה"ח לב"נ ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר האסור, והרי לא נזכר כאן האזהרה של ולפני עור, אלא האיסור של הושטה, ומכ"מ דוקא לא יושיט היינו בתרי עברי דנהרא, הא בל"ז שרי, אבל עלינו ליישב רומיא דשתי הוראות התוס' והרא"ש במס' שבת ובמס' ע"ז, וגם הדעת נותן שלעולם אסור לסייע ידי עוברי עבירה, שאפילו חייב להפריש את חבירו ישראל מאיסור וכדאיתא בב"ק (דצ"ח) שהכל מצווין עליו לבערו כדי שלא יעבור חבירו בב"י, מכש"כ שלא יעשה סיוע שיעשה עבירה, וכבר כתב הגאון המחבר שו"ת בנין ציון ליישב רומיא דפסקי התוס' והרא"ש דאם הוא מסייע בשעה שעושה עבירה ודאי אסור בכל ענין, ומחויב להפרישו אם יכול, משא"כ שלא בשעת עבירה, אלא שאח"כ חשוד שיעשה עבירה בזה אינו אסור אלא בתרי עברי דנהרא, וזה החילוק אמת וברור לדעת התוס' והרא"ש אלא מש"כ הגאון שם בשם הרא"ש דאפילו לפי' של המומר לא מיקרי בשעת מעשה והביא לשון הרא"ש הלכך אסור להושיט למומרים דבר איסור לפיהן שלהן היכא דקאי בתרי עברי דנהרא במח"כ נוס' משובשת נזדמנה לו והנוס' ברא"ש דבר איסור אפילו שלהן והכי מפורש לשון התוס'] וגם היה נראה להביא ראיה לשיטת התוס' והרא"ש מדתניא בתוספתא הנ"ל ברישא היה נדור מן הככר ואמר לו תן לי ואוכלנו כו' הרי ברישא לא דייק בלשון לא יושיט, שיהא משמעו דוקא בתרי עברי דנהרא, מבואר אפילו בלא תרי עברי דנהרא אסור, ובסיפא דייק דווקא לא יושיט דמשמעו בתרי עברי דנהרא, ותו קשה למאי תני שאמר לו תן לי ואוכלנו, הרי אפילו בל"ז יש לחוש שמא יאכלנו, לפי מש"כ התוס' בהא דאסור להושיט כוס יין לנזיר דמש"ה חיישינן שמא ישתה, משום דלכו"ע שרי ושמא שכח נזירותו, ה"נ בככר הנדור וא"כ אפילו לא אמר ואוכלנו אסור, אלא צ"ל דתרוייהו קושיות מתיישבין בהדדי, דפי' ואוכלנו היינו מיד, וא"כ הוי בשעת מעשה, מש"ה אפילו שלא בתרי עברי דנהרא אסור משא"כ בלא אמר ואוכלנו אע"ג שהוא חשוד שיאכל אבל לא בשעה זו ואינו בשעת מעשה מש"ה אינו אסור אלא בתרי עברי דנהרא. והכי יש להוכיח עוד כשיטת התוס' ורא"ש מדאיתא בגיטין (דף סא א') בהא דתנן אשת חבר משאלת לאשת ע"ה נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל את המים לא תגע