משיב דבר חלק ב קנט

א"כ דבר פשוט לרבינו שאף בבגדי חול ע"ג ב"ק הוי יתור בגדים ואף כי מחייבינן למשכוני נפשין להעמיד דברי רבינו יותר נכון לענ"ד לחלק בין קריעה לפרימה וכפי שפי' הערוך. וקרועים פסולין ועבודתו פסולה אבל נפרמו הבגדים אינן פסולין. ולפיכך עבודתו כשרה אבל הכהן הוי פרום בגדים ופסול לכתחילה. ולענין קריעה הקורע מתוך האלו יצא ובבג"כ הוי נמי מעשה מחט כדתניא בית יד שלה נארג בפ"ע. ועל שהניח הכ"מ בצ"ע דברי רבינו שפוסק בפשיטות מב"מ לא הוי צף בפ"ט מה' רוצח ושמ"נ נראה לי שהוא מוכרע ממקומו דאפשטא בעין. דהוי פלוגתא דת"ק ור' שמעון דאי אף לת"ק הוי צף למה נקט עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר. אף בל"ז לא הוי שכחה משום צף א"ו לדידי' לא הוי צף. ולר"ש אין הכי נמי דאפי' לא החזיק בו להוליכו לעיר לא הוי שכחה משום צף אלה הדברים מצאתי להעיר על דברי כת"ר ואם שגיתי יסלח נא לצעיר עבדו ידידו מתכבד בקרבתו: חיים יהודא אייגעש. סימן צו תשובה להנ"ל. ראשית איישר חילי' מה שהעיר עיני בדברי הלח"מ. ויפה תי' וכן נראה מדברי רש"י שם (ע"ח ב) ד"ה אלא כו' ור"י אפילו נשרפו או אבדו שירי' קאמר דאם הקטיר קומצה כשרה. אלמא דר"י לא קאמר דבדיעבד כשרה אלא במנחות ופסק רבינו כר' יוסי. אולם מה שדמה מע"כ לרבינו כמכריע מעצמו לחלק בין הכתוב בפירוש להלמד ממנו וע"כ הביא דוגמא לדבר מהא דמשא בחלל חרב. לאו מטיבותי' דמר הוא ורבינו ז"ל לא המציא מעצמו חדשות כאלה. ובאמת אין לחלק בין הכתוב להלמד ממנו ע' תוס' קידושין (כ"ד ב ד"ה הואיל] ור' יוסי סבר דעולה ושלמים הוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים למנחות רק לכתחילה ומדרבנן. או כמסתפק יש יש ללמוד מנחות והא דטומאה ג"כ עיקרו למדנו ממשניות במס' אהלות. וטעמו ברוך עפ"י מש"כ בפ"א ה"ב דהא דנ"ל טומאת משא בק"ו מנבילה. מכ"מ לא שתק ממנה הפסוק אלא משום דנכלל משא באוהל ע"ש. וממילא בחרב דאין בה טומאת אוהל אין בה טומאת משא ג"כ ויותר מזה ביארתי בס"ד על הספרי פ' חקת ואכ"מ: ובמאי דאתי עלה עדיין לא נראה כלל שכיון רבינו לחלק בין קריעה ופרימה שהרי כתב בכ"מ קרוע בגדים ולא נזהר בלשונו. וגם עדיין לא התחיל ליישב תמיהתי על עיקר הדין של קרועי בגדי קודש. דלא נרמז בפסוק דכל המקראות בבגדי חול מיירי ובגדי כהונה אסור לקרוע אף לכהן הדיוט. ורבינו ז"ל כ' בפ"ה מה' כלי המקדש ואינו קורע על מתו כשאר כהנים שנאמר ובגדיו לא יפרום כו' אבל קורע הוא מלמטה. משמע דפרימה דקרא היינו קריעה והדיוט קורע וגם תפר למטה ליתא ולדבריו מנלן דכה"ג אסור לקרוע בגדי חול שלו ככל ישראל. אלא ודאי לא מיירי קרא אלא בבגדי חול. והא דתניא בתו"כ ריש פ' צו למעט שלא ילבש עמהם בגדי חול היינו לכתחילה. והא דמרבה בגדים פחותים ג"כ לכתחילה ובתרומת הדשן דמיירי בי' וכמ"ש רבינו ז"ל פ"ב ה' תו"מ ה"י וע"ש בכ"מ בשם הריטב"א ז"ל. ובאמת לא נזכר בדברי רבינו דין שלא ילבש עמהם בגדי חול. והנראה דסובר דרבא אר"ח שאמר שלש ע"ש חוצצות דוקא על בשרו ומשום חציצה. ולא משום יתור בגדים וחולק על הברייתא. ואולי משום זה ניחא שלא הוזכר בברייתא דמני חייבי מיתות בד"ש קרועי בגדים. משום דסברי דבגדי חול יש בה משום יתור בגדים ואל תתמה לומר דסוגית אמורא ידחה ברייתות. דכן מצינו בענין מנורה צפון ודרום או מזרח ומערב שפסק הרמב"ם ז"ל דלא כסתמי דמשניות וברייתות משום סתמא דסוגיא במגילה כמ"ש הגר"א ז"ל בסי' תרע"ו ע"ש: והא שכ' רבינו טעם משום שהולכים רק בבגדי קודש ודאי לא הי' לובשים שום בגד חול ולא מן הדין אלא נראה משום שאין מכניסין חולין לעזרה דרך עבודה. ע' תוס' ב"ב (פ"א ב) ד"ה ודילמא וראי' ברורה דרבינו מיירי בבגדי חול. מהא שכ' בה' ביאת המקדש פ"א הי"ז וכן אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל כו' או קרוע בגדים כו' וב"כ לישראל מנין. עוד י"ל דהא דאימעוט מבד שלא ילבש עמהן בגדי חול. היינו מדכתיב ומכנסי בד ילבש על בשרו וכן מבואר בת"כ וא"כ לא נתמעט אלא על בשרו וכמש"כ רבינו ז"ל אבל על בגדיו שרי: נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן צז בישע השם מוצש"ק וירא תר כבוד ידיד ה' וידי"נ הרב וכו' כש"ת מוה' נפתלי צבי ברלין נ"י אחדשה"ט וכו' אמרתי להציע לפני הדר"ג את אשר נתקשתי הרבה בדברי התוס' זבחים (צ"ה א) ד"ה והא בעי וכו' במ"ש ונראה דלר"ל דוקא פריך כו' שיכול להעביר ולכבס ע"י צפון עכ"ל ותמוה דהא שאלת התלמוד שם הוא והא בעי ז' סממנין דאר"נ כו' דם חטאת כו' צריכין ז' סממנים. וא"כ מוכרח דעכ"פ לכתחלה בעינן בדם חטאת רק ז' סממנין וכ"כ הרמב"ם בפ"ח ממעה"ק ואיך כתבו התוס' שיכול להעביר ולכבס ע"י צפון ומשמע מזה דגם לכתחלה שפיר דמי. ואיפוא מצינו כן והלא לפי סוגיית התלמוד שם בזבחים לא יתכן לפרש כך. ואם אמנם דעת התוס' בנדה (נ"ו ב) בד"ה בודקות דה"ה כבוס גמור וטוב מועיל בלא סממנים גבי כתם עיי"ש וכ"כ התוסיו"ט מפורש עפי"ז בנדה (פ"ט מ"י) במתניתין דז' סממנין מעבירין על הכתם דה"ה כבוס טוב מהני להעביר הכתם. ולא איצטריך ז' סממנין יעו"ש אך גם דברי התוס' הנ"ל בנדה נפלאו בעיני מאד דמלבד שאין דבריהם מוכרחים כלל ולא מוכח משום מקום כדבריהם. וגם אין להם חבר בדבר הזה בדברי הפוסקים הראשונים והרמב"ם כתב מפורש בפ"ט מה' א"ב ובפ"ד מה' מו"מ דרק אופן זה מהני כשמעבירין ז' סממנים על הכתם לא זולת. אך גם מלבד זה יפלא דלפי"ז מה מקום לקושיית הגמ' שם בזבחים גם לר"ל מהא דתניא שאין מכניסין מ"ר למקדש. דהלא לדעת התוס' הא גם בלא ז' סממנים ורק בכבוס גמור וטוב במים מהני והא זה יכול לעשות בלא צפון. ומש"כ עוד התוס' שם וז"ל אבל מעיל דכ"ג אינו יכול לכבסו ע"י צפון משום דאמרינן במס' נדה (ס"ב א) דצפון אפילו צבע נמי מעבר עכ"ל ולמדו מזה דאפילו צבע דתכלת נמי מעבר. הנה מלבד דלפ"ז יהי' דברי התוס' נגד תלמוד ערוך בב"ק (צ"ג ב) דאי' שם דגם קלא אילן לא עבר ע"י צפון ומכש"כ תכלת כמ"ש המהרש"ל ביש"ש אולם גם בלא"ה הא מוכרח ממס' נדה שם דלא קאי התם כלל על צבע התכלת דהלא כתב הרמב"ם מפורש בפ"ט מא"ב הל"ו דכ"ז הוא רק בנסתפק שמא הכתם הוא דם או צבע אדום. אז מעבירין עליו הני ז' סממנין וע"ז הוא דאמרינן התם דצפון אפילו צבע נמי מעבר אבל לא מוכח מהתם כלל על צבע תכלת. וביותר יפלא תמיהתם על פרש"י והרבה יש להאריך בזה אך מה אעשה וידידי הרב המוכ"ז נ"י נחפז מאוד לדרכו לכן קצרתי הפעם במקום הראוי להאריך וכו' ובזה הנני מסיים בכל חותמי ברכות וה' יאריך שנותיו וכו' והנני מחכה בכליון עינים על תשובתו הרמתה: סימן צח תשובה להנ"ל היה אפשר לפרש שהכבוס יהי' ע"י צפון. אבל מעיל א"א בצפון משום דצבעא נמי מעבר וא"כ יעביר כח התכלת ואע"ג דבב"ק אי' דקלא אילן אינו מעביר ומכש"כ תכלת אמתי בכ"ז ע"כ התם פירושי' שאינו מעביר לגמרי לענין שיהא שנוי העובר. אבל הבהירות של צבע ודאי מעביר ובאמת צ"ל דכבוס עם מים יפה יפה ג"כ מעביר הבהירות של הצבע דאי לא תימא הכי לא קשה על ר"ל ממעיל: