משיב דבר חלק ב קמח

לשם חג של שבעה] ואנן קיי"ל דרשה דתעשה שבעת ימים עשה סוכה הראוי' לשבעה. פי' לאפוקי אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' וכדאי' (כ"ג א) וב"ש ור"א לא ס"ל הכי משום דס"ל סוכה ד"ק בעינן ואם אינה יכולה לעמוד בר"מ אינה ד"ק. ואביי הסיב טעמייהו דב"ש ור"א ג"כ משום דלטעמייהו קיימי. אבל אנן קיי"ל כוותייהו מטעם אחר הא מיהא ברור דר"א ס"ל ד"ק בעינן ומכ"מ בגבוה הכותל טפח כשר. וא"כ ה"נ דבעי מזוזה אבל מכ"מ אינו דומה קבע דמזוזה וקבע דסוכה למ"ד סוכה ד"ק בעינן. שהרי כבר כתבו התוס' (ז') דכל הני תנאי דס"ל ד"ק בעינן לא קיימא בחדא שיטתא אלמא שאין הכרח דמ"ד סוכה ד"ק בעינן יהא פסול כמין צריף משום זה הטעם דודאי מכ"מ לא בעינן שיהא הסוכה קבע כבית לגמרי. ותדע עוד שהרי (י"ט ב) אי' דברייתא איפכא תניא ר"א מכשיר. אלמא אע"ג דודאי ר"א ס"ל דירת קבע בעינן מכ"מ כשר כמין צריף. מעתה אין הוכחה מהא דמכשיר ר"א בגבוה מן הקרקע טפח לענין מזוזה דחייב. ותו דכמו בענין הפתח מבואר בשו"ע יו"ד סי' רפ"ז לענין משקוף דבעינן שיהא במזוזות גבוה עשרה טפחים. דא"א לעשות משקוף ומזוזה יחד ה"נ לענין כותל וקרוי כיון דקיי"ל בסי' רפ"ו דבית שאין לו תקרה פטור א"א לחשוב הכותל והקרוי יחד. ובעינן עשרה גובה הכתלים: מה ששאל מע"כ נ"י באשה שמתיזין למקורה מי בישול של קליפת עץ. והנה מוצאת בבדיקות חתיכות גושיין אדומות ואומרת שלדעתה הוא מצבע אודם הקליפות שמאדים את הליחה הלבנה שבמקורה. הן על השערות בעלמא אין לסמוך אפילו בכתם ודמי לספק עברה בשוק של טבחים אחר שלא ידענו אם דרך המים שמתיזין להאדים. אך בקל יש לעמוד ע"ז ע"י הרופא או ע"י בחינה של מע"כ עצמו. אכן אם כנים הדברים שמאדימים הרי דומה לאשה שיש לה מכה. ולענין תלי' בג"י הראשונים כבר אזלי בה נמושי וימצא דעות שונות בסידרי טהרה ובשו"ת ח"ס. ואין בידי להאריך בזה: ע"ד לעבור על הפראם בש"ק. כבר ראה מע"כ נ"י מסתמא במש"כ בנתיב החיים על שו"ע או"ח סי' רמ"ח וכשאני לעצמי דעתי נוטה להגאון מ' טיאה ז"ל שאין ענין קנין שביתה לאיסור שיטה. ומה שהביאו משו"ת הר"ז מלובלין הוכחה לזה מדעת בה"ג לא נראה לי כלל. ומהיכי תיתי יעלה רבינו בה"ג חידוש כזה דמהני קנין שביתה לזה האיסור שאין לו רמז בגמ'. אלא בה"ג חולק על הר"י בתוס' עירובין וס"ל שאין איסור שיטה בספינה כלל ולא דמי למעבר כלל. דדוקא מעבר ששט בה ממקום למקום קרוב והוי דומה לשט משא"כ בספינה: אכן בפי' מברא דמפורש בגמ' דאסור פליגי הערוך ורש"י דבחולין (צ"ה ב) חזי מברא. פרש"י מעבורת הנהר שהיתה באה מעבר השני לעבר זה והיינו פאראם. וא"כ אסור לילך בשבת על הפאראם אבל בערוך ערך מעבר פי' כגון ביצית ודוגית שהן ספינות קטנות שעוברין בהם ב"א בנהר. וא"כ אין הכרח לומר דמעברת הנהר שהוא קבוע הוא בכלל האיסור שדומה לחבית של שייטין ומאחר שהוא איסור דרבנן יש מקום להקל. וביותר במקום מצוה שכבר תמה הטור בסי' תרי"ג על בה"ג שאסר לעבור במקום מצוה על המעבר והא פשיטא דלא בא הטור להתיר שיטה עצמה במקום מצוה שהוא נגד משנה מפורשת במס' ר"ה. אלא הקשה על בה"ג דאוסר לילך על המעבר. ומה שהקשה המג"א מהא שכ' הטור בסי' רכ"ח שיטת הר"י לק"מ דודאי להר"י דאסר אפילו בספינה גדולה וא"כ הכל בכלל שיטה ודאי אסור אפילו במקום מצוה. אבל לבה"ג דמתיר בספינה ורק במברא אסור גזירה אטו חבית של שייטין. ע"ז הקשה דאם התירו לילך במים שלא לשם תענוג דיש לגזור אטו רחיצה של תענוג מכש"כ מברא דאין לגזור אטו חבית ש"ש. וראוי לדעת דמש"כ בפרש"י שבת (קל"ט ב) בד"ה ואומר כו' במברא בספינה רחבה העשוי' לעבור המים כו' שאין הפי' ספינה גדולה וכשיטת הר"י אלא ספינה קטנה שלא נעשית כי אם לעבור המים מצד זה לצד זה ואך אינו כדוגית או פאראם שאין דרך לישון שם שהרי הוא פתוחה מלמעלה ואינו הערמה. מש"ה פירש"י שנעשית כמו ספינה במכסה והיא רחבה שדרך לישון שם ג"כ. וה' יאיר עינינו ויעמידנו על האמת: סימן פב וע"ד שאלת חכם. שחקר אם רשאים ליטול מזוזה מבית שבעליו נועלים אותה על כמה ירחים ולקבוע המזוזה במקום אחר הן כבר ראה עינו יפה בפ"ת בשם בר"י דעת השאלתות דר"א דכמו דקיי"ל דמתירים ציצית מבגד לבגד כך מזוזה שרי למישקל מבית לבית. והוא בסי' קכ"ו ופי' רבינו הטעם דהא דאסור ליטול ציצית מן הבגד ומזוזה מן הבית משום בזיון המצוה היינו בזיון הציצית והמזוזה. וא"כ כשמטילים אותם בבגד אחר או בבית אחר אין לנו בזיון למצוה. והא דקאסר רב להתיר מבגד לבגד היינו משום בזיון המצוה בזו השעה עד שמטילים לבגד אחר. כ"ז מבואר בשאלתות שם אבל דעת רבותינו התוס' במנחות (מ"א ב) ד"ה רב משום דאין לבטל מצות הטלית מש"ה אין תועלת במה שמטילים הציצית בטלית אחרת ושמואל מתיר כמבואר בתוס' שם הטעם ובחיבורי הע"ש אות ה' ו' בארנו בס"ד. וע"ד דקיי"ל כשמואל סיימו התוס' שם ולא דמי למזוזה. מבואר דמזוזה אסור ליקח באופן שלא ידורו בה ולא יטילו מזוזה אחרת. וכמו לענין ציצית דמטילים מבגד לבגד היינו באופן שהבגד הראשון ישאר ביד בעליו בלי ציצית ויהא מונח בקופסא. בזה האופן אסור במזוזה והא דאי' בב"מ (ק"א) דאסור ליטול המזוזה כשמשכירים אותה לישראל רבותא הוא. דאפ"ה אסור אע"ג דהשוכר יטיל מזוזה ולא יהי' הבית בטל ובציצית כה"ג אם ימכור הבגד לאחר שרי להסיר הציצית. אבל בבית אסור וע"ז נתנו טעם בב"מ שם וכשנוטלה כאלו מזיק אותן שידורו בבית. פי' ל"מ אם אין אדם נכנס לדור שם ודאי אסור משום שמסכן הבית. וזהו שכ' בשבת (כ"ב א) בד"ה א"נ מזוזה שאני שעשוי' להציל מן המזיקין. פי' באשר לא יהי' מזוזה ויסתכן הבית אבל כשאחר נכנס וקובע בה מזוזה מ"ט אסור. ע"ז כתבו התוס' דנראה כאלו מזיק אותן שידורו בבית ואפילו אם תומ"י יבא רעהו לדור בו ויקבע מזוזה אסור משום לא פלוג. וכמ"ש מעכ"ת נ"י אבל להניחה בלי מזוזה אסור עפ"י הדין לשיטת התוס'. אע"ג שהיא פטורה עפ"י דין מכ"מ אסור לבטל הבית ממצוה שהי' בה וביותר שיגרום בה סכנת מזיקין ואשר הוכיח מעכ"ת נ"י מסוגיא דיומא (י') דקאמר דבשארי ימות השנה כו"ע לא פליגי דפטורה אפילו לר"י. אלמא דשרי ליטול המזוזה מן הסוכה ודוחק לומר דמיירי אם נפסלה. הוכחה מוחכמת היא מכ"מ לפי הפשט מיירי אם חייב עפ"י דין. ובאמת לר"י כשקבעו מזוזה בחג לא הסירו לעולם. אלא שקשה הי' למאי נ"מ בזה שפטורה מן הדין מכ"מ הי' שם מזוזה מימות החג. איברא לשיטת הגאון רע"א זצ"ל שרמז עלה מעכ"ת נ"י ודאי ניחא דנ"מ דלר"י צריך לברך בחג. אבל כבר ביארתי בהע"ש סי' קכ"ו אות ז' שאין הדין כן וא"צ לברך וגם לא כמג"א סי' י"ט סק"א ע"ש. וא"כ נשאר דקדוקו של מעכ"ת נ"י אכן כשאני לעצמי הנני מפרש סוגיא זו באופן שממילא יתיישב זה הדקדוק. דקשה לי הא שהקשה רבא לאביי והא סוכת החג בחג קתני וכי אביי לא ידע משנה זו. וע"כ גם אביי מפרש מחלוקת ר"י וחכמים דלטעמייהו קיימי. ותו מאי דייק והא סוכת החג בחג קתני הרי אי תנן סתם סוכת החג ר"י מחייב הי' קשה יותר. וכבר עמדו בזה בתוס' ובת"י ונראה דלכאורה אין בזה דפליגי ר"י וחכמים אי סוכה ד"ק או ד"ע כדי ישוב על מחלוקת במזוזה. שהרי גם לרבנן כשר אם תהי' הסוכה ד"ק והאיך תנן סתם וחכמים פוטרין. וצ"ל דהמשנה סתם דרך הכשר סוכה דלר"י היא ד"ק ולרבנן מסתמא ד"ע והכי מפרש אביי. והקשה רבא א"כ למאי תנן בחג הא כמו כן פליגי בדירה כזו שעושין לחג אם דרים כל ימות השנה. אלא ע"כ דירה כזו אפילו אם היא דירת קבע ג"כ פליגי ר"י וחכמים בחג דוקא דר"י סבר דמשום שהתורה ציותה לעשות ד"ק הרי היא חייבת במזוזה אע"ג שאם דר בסוכה זו בשאר ימות השנה פטורה דמכ"מ אינו אלא ד"ע. מכ"מ בחג מהני ציווי התורה לעשותה קבע וכי"ב כ' הר"ן לענין כזית הראשון בסוכה יע"ש וחכמים ס"ל דפטורה לטעמייהו. ובזה העלה רבא דה"ה דפליגי בסברא דדירה דבע"כ אי שמה דירה. מעתה עמדנו על הביאור בשאר ימוה"ש כ"ע מודי דפטורה אם דרים בד"ק כזה. וע' תוס' סד"ה וכי תימא שכ' דכיון שיוצא בשעת גשמים דירת עראי היא: