משיב דבר חלק א ד

לטעות כמ"ש התוס' שם אבל הכא להיפך כיון דאמר אינו פוטר וע"כ משום כלאים הוא דאסור ומשו"ה אינו פוטר. אבל רש"י מיאן בזה דלשיטת רש"י אף דאסור יכול להיות דבדיעבד מותר דשמואל לא חייש למצוה הבאה בעבירה אף בדאורייתא, נמצא דרש"י ותוס' לטעמייהו אזלי בדעתא דשמואל במצוה הבאה בעבירה אבל לכ"ע לא מיירי בהפסק עור, ומש"כ דיש לגזור שלא יעשה אף בלא עור ליתא שהרי כיון שטורח לעשות כנפות עור וע"כ משום חשש כלאים שוב אין מקום לגזור וכמו דאיתא בסוכה (ד' יב) גבי חיטט בגדיש דליכא גזירת אוצר, ע"ש פירש"י ד"ה אמר לך ר"י אבל נענע כשר דהא אסיק אדעתא לתקן כו' ובגיטין (דף סב) השתא תקוני קא מתקן כו' וזה פשוט

ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין סימן ב להרב וכו' בעהמ"ח ספר משנה ברורה

הנה בעיקר הדין שהחליט כתר"ה דכל שאינו יוצא בציצית מחמת פסול הטלית היינו שאין בו כשיעור ה"ז עובר בשבת משום הוצאת משא ברה"ר, זהו כמעט נגד כל הראשונים ואחרונים כאשר יבואר, הן רש"י בשבת (ד' קלט) פי' בהדיא דדוקא תכלת חשיב שהוא יקר המציאות כידוע וע"ז חייב אם הוציא היכא דליכא מצות ציצית אבל על לבן אינו חייב דלא חשיבא, והתוס' בשם ר"ח פי' גם בלבן אבל דוקא באופן דעשה ג' ציצית כשרים ודעתו ליתן רביעית הא בלא זה ודאי לבן לא חשיב. ועיקר מה שהכריחם להתוס' לפרש כן תלוי בסוגיא דמנחות (ד' לז ע"ב) רבינא אמר הא דר"ה איכא בינייהו דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה חייב חטאת ורש"י פירש וכו"ע אית להו דר"ה משום דרש"י לטעמי' אזיל דר"ה קאמר לענין תכלת דוקא ומשו"ה לא מצי רש"י לפרש דפליגי בדר"ה, אבל בהלכות גדולות מבואר דהפירוש בגמ' דפליגי בדר"ה ורב הונא קאי דלא כר' ישמעאל. וכן הוא בשאילתות (פ' שלח), וא"כ מבואר לדידהו דרב הונא מיירי בשעשה ג' ציצית שלמים וכן נמי פי' התוס' משום דדעתו להשלים, ובאמת הכי מדויק לשון המאמר היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה ואי נימא דמיירי בציצית פסולים הכי מיבעי ליה למימר היוצא בציצית שאינן עשוין כהלכתן, והוי ידעינן דקאי על הטלית שיש בו ציצית כאלה וכלשון המשנה דשבת ולא במחט הנקובה היינו בגד שיש בו מחט, ומדקאמר ר"ה היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה ע"כ מיירי שהציצית באמת כשרים רק הטלית אינה כהלכתה היינו שחסר אחת והאיסור משום דדעתו להשלים אבל באין דעתו להשלים ליכא איסורא גבי חוטי לבן משום דלא חשיבי ובטלי לגבי הטלית, והכי החליט רבינו הגר"א שם (בסי' יג סק"א) והפ"מ עצמו בסק"ג

הן אמת שמלשון המחבר (בסי' י ס"ז) גבי חציו סתום וחציו פתוח מטילין לחומרא ואין יוצאין בו בשבת, דנראה לכאורה היכי שאין הטלית כהלכתה אסור לצאת בו בשבת אולם באמת נדחק בזה הפמ"ג (בס"ק יא) משום דספק הוא וחשיב יותר ואם שזה באמת לא נראה ודחוק הוא. ובאמת משו"ה נשאר הגרע"א (בסי' יג) בצ"ע אבל אין אחד מגדולי האחרונים שיחליטו דאפילו חוטי לבן חשיבי אפילו אין דעתו להשלים ואף דמהפ"מ (בסי' יא סק"ב) במש"כ ושם משמע וכו' לא נראה הכי בכ"ז הדברים מאירים להלכה כרבותינו הראשונים דס"ל דציצית לבן בטלי ולא חשיבי אם אין בדעתו להשלים הן אמת שבגדולי הראשונים היו איזה מחמירים שלא לצאת בשום טלית בשבת וא"כ ס"ל דגם לבן חשיבי ולא בטלי אבל כבר דחה הרא"ש בתשובותיו בכלל שני (סי' טו) שחומרא שאין בה טעם היא ואם שדחה מפני טעם אחר ג"כ משום דתכלת אינו מעכב הלבן והשני חוטין יתירין לפי דעתו ז"ל שעושין לזכר תכלת אין בהם איסור הוצאה. אבל אין בדברים אלו טעם כעיקר אם לא שנבוא לטעם השני דאף לפי דעתם דהראשונים משום שאינה מצויצת כהלכתה אפ"ה מותר לצאת בשבת משום דחוטי לבן לא חשיבי ובטלי אם אין דעתו להשלים כאמור ועיין בד"ח סק"ח על הרא"ש בהל' ציצית שמביא שם באריכות וגם הובא בב"י ובאמת אם לא נחליט זה הפסק ודאי יותר טוב שלא לצאת בשבת בשום טלית שלא נמלט ממחלוקת הראשונים ומכ"ש בארבע כנפות של פשתן כידוע. ואע"ג שאנו יוצאין ידי מצות ציצית וגם מברכין עליהן אין דומה איסור שבת דחמיר טובא לאיסור ברכה לבטלה. תדע דבשבת (דף קלו) מקשה הגמ' מימהל היכי מהלינן וקאמר ראב"א מלין אותו ממה נפשך וכו' ולא מקשה הגמ' האיך מברכין דהוי ספק ברכה לבטלה ועל זה לא שייך התירוץ דראב"א אלא אינו דומה זל"ז כלל והדברים עתיקין ומבוארים במקום אחר בחיבורי הע"ש (שאילתא קסז, שילהי אות יז בס"ד). ועיין בתשובות שבות יעקב דלכן מברכים על טלית של פשתן לפי ששלשה עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהב"י נשען עליהם בכל הוראותיו סברי הכי. אבל לענין שבת היה להיות אסור משום חשש איסור סקילה, אלא אנו נישאין טליתים משום דאנן קיי"ל אם כפירש"י דדוקא תכלת חשיבי אם כפי' התוס' משום דדעתו להשלים חשיבי. אבל אנו שאין דעתנו להשלים לא חשיבי ובטלי

והמחבר בשו"ע (סי' י ס"ז) שהבאנו לעיל שמספק אין יוצאין בו בשבת נוכל לדחוק וליישב דמיירי באופן דמכוון ובדעתו להסירם מזה הטלית ועיקר הרבותא אשמיעינן דלא נימא כיון דמספק מחויב הטלית בציצית ממילא רשאי לצאת בו, וכמו שהקשה ע"ז הגרע"א (בסי' י) קמ"ל דמ"מ אסור לצאת בו בשבת אבל לענין חשיבות לא מיירי ומיירי דוקא בדעתו להסירן וחשיבי עליו בודאי משא"כ סתם ציצית לבן ואין בדעתו להסירם קיי"ל דלא חשיבי ובטלי. גם מה שכתב מע"כ על הדין דהט"ז באם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשאר בהם כדי עניבה מותר לצאת בהם בשבת משום דבטלים לגבי הבגד. וכתב מע"כ דאם נשארו איזה חוטים כשרים דעתו עליהם וחשיבי ולא בטלי. והביא הכי בשם הגר"ז מדיוק לשון הרמב"ם אין הדברים נראים ומעולם לא כיון הרמב"ם לזה במה שכתב וז"ל מפני שאותן החוטין חשובין אצלו וכן על החוטין היחידים שנשארו בציצית הפסולים אלא כוונתו על החוטין שבציצית הכשרים דהרמב"ם העתיק לשון הגמ' היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה, ומדהעתיק בטלית ולא קאמר היוצא בציצית שאין עשוים כהלכתן מיירי דהציצית עשוין כהלכתן, רק עיקר הגריעותא בהטלית שאין לו רק ג' כנפות ויפרש כפירוש בה"ג והשאילתות שהבאנו לעיל, והג' ציצית עשאן כהלכתן ודעתו להשלים ומשו"ה קאמר הרמב"ם דהחוטין חשובין הן אצלו ואין לנו לדחוק בדברי הרמב"ם ולאמר דהלכה זו יהיה נגד רש"י ור"ח בתוס' שאין חייב על חוטי לבן אלא באופן שהם כשרים ודעתו להשלים עליהם. אבל אם הם פסולים אפילו יש בהם איזה חוטין טובים מסתמא יתלוש את כולה ולא יטריח עצמו להתיר הקישורים אם לא שדעתו באמת לעשות כן או שאין לו להשיג ציצית כשרים אחרים, וזה ברור

המשך לענין הנ"ל

על דבר אשר רמז לי מע"כ לעיין בהמשבצות עתה הנני רואה במ"ז אכן לא ידעתי שום קושיא ורומיא בפירש"י ממנחות דהא דמסיק רש"י במנחות דלר"י דסובר ארבע ציציות אינן מעכבין מיירי ר"ה בעשה בפיסול אין הכונה דהחיוב הוא משום דעשה בפיסול אף בלא תכלת רק דהתם נמי עיקר החיוב משום התכלת דאית בו. ותכלת חשיבי ולא בטלי, רק דלא נחית לפרש בהדיא משום דסמיך אהא דכתב בשבת שם (דף קלט:), אלא כדי ליישב הקושיא ממימרא דאמוראי מוכרח רש"י לפרש החילוק דטלית משאר בגדים. אבל במנחות לא נחית רש"י לכל זה והכי מבואר בר"ן שם דלפירש"י אין חשיבות בציצית אלא בתכלת וחולק עם הרמב"ם עיין שם. ודעת הרמב"ם מכוון עם שיטת התוס' בשם ר"ח. וע"ז כוון הט"ז (בסי' י"ג) בלי פלפול וכונות עקלקלות. ולשון הרמב"ם ממש הוא לשון המחבר (בסי' ש"א) והא דמדייק מע"כ בלשון הרמב"ם דלשון חוטין מראה על חוטין יחידים אין שום דקדוק למאן דבקי בלשון הרמב"ם. ובאמת זהו דעת הגר"א והגרע"א, ודה"ח וח"א העתיקו לשון המחבר וכשם שמבואר לשון השו"ע כן הוא דעתם ז"ל ואין להאריך בזה עוד

אכן מע"כ החכים ליישב דעת הפמ"ג לחלק בין אם יש עצה לעשות בהכשר דבזה חייב אף באין דעתו להשלים משא"כ בחוטי לבן לחוד למ"ד דהתכלת מעכב אין להכשיר בשום אופן. או