משיב דבר חלק א יד

ממש"כ המג"א לפי הנראה הוא ממה שההמון מורגלים להתפלל לצד ההיכל ואינם יודעים לכוין את הרוחות ולחשוב כי שאני ביהכ"נ זה משארי בתי כנסיות שההיכל בהם נקבע כדין בצד המזרח משא"כ כאן שההיכל קבוע בצד אחר והמון רבה עושים כפי ההרגל להיות פניהם כלפי ההיכל, ובדיעבד יכולים להתפלל אף לא לצד מזרח כמו סומא ומי שאינו יודע לכוין את הרוחות צריך לכוין לבו כנגד אביו שבשמים וכיון דהם מתפללין לצד ההיכל הוי כאילו כוונו לבם לאביהם שבשמים וסגי ובאמת יש מקום לחשוד בזה את הגבאים ומנהיגי ביהכ"נ שהם הנהיגו בכונה שלא עפ"ד דין זה פשוט דאם ההיכל בדרום חשיבות המקומות ג"כ בדרום כל הקרוב הקרוב למשכן התורה ה"ז חשוב כמו בשעה שההיכל עומד במזרח דכל החשוב יותר הוא קרוב אל הארון, ומקומו ביוקר, כך הוא בשעה שהארון עומד בדרום מש"ה הנהיגו הגבאים להתפלל לצד דרום כדי שיהיו החשובים שבביהכ"נ פניהם כלפי הכותל ולא העומדים במזרח שהם פשוטי ההמון והמנהג באמת הי' בטעות שלא עפ"י מורה וד"ת, אולם בדיעבד אחרי שכבר נהגו אין למחות בידם כמו שביארנו: אבל כ"ז אם כבר הוקבע ההיכל בדרום משא"כ לכתחלה ודאי החובה לקבוע הארון לצד מזרח כדי שיתפללו העדה לצד מזרח וכלפי ההיכל ומכש"כ שאסור להעביר את הארון הקודש ממקומו הראוי לו לצד דרום ויהיו גורמים להחטיא את הרבים להתפלל לצד הארון שלא עפ"י ד"ת כמש"כ המג"א וגם אלו בעלי מקומות שבמזרח יכולין למחות עפ"י דין שהרי יוזלו מקומות שלהם שהוחזקו לעמוד בצד שהארון שם, וע"ד התואנה שנבנה בית ע"א למזרחה של ביהכ"נ ומש"ה עלה בדעתם להתפלל בצד דרום אין בזה טעם כלל, כיון שביהכ"נ הוא בית בפ"ע, אין מה שבחוץ לכותלי ביהכ"נ חשש כלל דהיכא דרשות אחרת מותר כמבואר גבי אשפה וגבי צואה מקום גבוה י' טפחים או נמוך י' טפחים מותר דמיקרי מקום מיוחד לעצמו יעיין רא"ש ברכות (סי' פ"ג סי' מ"ו), תדע שכתוב במכת ברד שאמר משה לפרעה כצאתי את העיר ופרש"י בשם מ"ר שלא התפלל בעיר משום שהיתה מלאה גלולים ותקשה מ"ש מכת ברד ממכת צפרדעים וערוב שלא אמר משה כך אלא משום שהי' ביהכ"נ שמה מקום מיוחד לתפלה כמבואר שלא פסקה ישיבה אף בהיותם במצרים והיה מתפלל שם ולא חשש לגלולים שמבחוץ כיון שהתפלל במקום אחר במחיצות אבל במכת ברד רצה משה להתפלל תחת שמי הרקיע כדי להעציר את המטר שיחדלו מלירד לארץ מש"ה היה חושש לגלולים שמבחוץ, וה' יורנו דרך האמת, והיא התכלית והחותמת, העמוס בעבודה: סימן יא ב"ה ב' ח' טבת תרמ"ג, וואלאזין להרב וכו' האב"ד דק"ק לאהוסק יע"א. מכתב מעכ"ה נ"י וכל אשר סביביו נשערה מאד דבריו, והילוכו בקודש הגיעני תמול, אשר באו לפני בקובלנא על עיר מצער היינע הטפלה וסמוכה לקה"ק בקבלת ושכירות הרב האב"ד נ"י ועתה נתרבו ונהיו לעדה של עשרה ויותר בנו להם ביהמ"ד בפ"ע ועתה נתפרדו גם בקבלת אברך אחד שהוא דרשן ומורה ומנוהו לרב, ונגרע לפיהן הכנסת הה"ג האב"ד נ"י, ומעכ"ה ואשר עמו נתנו עיניהם בי לתבוע דקיון של מעכ"ה נ"י: ואני טרם אענה עלי להתברר על הענין אשר מראש עשו טוב בקרבם לעשות ביהמ"ד לתורה ולתפלה בפ"ע, ואפי' בעיר אחת אם נדרש לעשות ביהכ"נ אחר כ' המג"א בסי' קנ"ד בשם הריב"ש דאסור למנוע והמונע ומעכב מלבנות ה"ז בכלל מונע רבים מלעשות מצוה כש"כ באנשים הדרים הרחק עשרה וויארסט מן העיר ודאי מצוה רבה לקבוע בקרבם מקום מיוחד לתפלה וכן במה שמנו להם דרשן להגיד לפניהם דברי תורה ומוסר מדי שבת בשבתו יפה עשו, ומה יעשו המון עם ה' בימי קודש אם לא שילכו לבהמ"ד ולשמוע דבר ה', ובירושלמי עירובין (פ"ה) אי' ר"ת בשם ר"ש מקשה היאך היו יוצאין לבית מדרשו של משה פי' דמשה היה לפני המשכן וישראל היו רחוקים מיל מן המשכן, ומשני משה עשה להם ג' בורגנין וג' צריפין והכי נמי בשביל איזה הוראת שדוחק את השעה מוכרחין ג"כ לראות שיהי' מו"ץ בקרבם, אך מהראוי היה להם לקבל רשות מהה"ג האב"ד נ"י ואשר הוא יראה שיהא ראוי להוראה וי"א, וכמו כן היו נדרשים אלופי הקהלה הק' להשתתף לצרכי החבורה הק' הטפלה להם, ולראות מקום הכנסה ועזר מעט גם מקופת הקהל יצ"ו אחר שהם משתתפים בקאראפקי של בשר עמהם או אז היה כבוד הקהלה הק' ומורא הרב ומשא פרנסתו מוטל גם עליהם אבל אם לא נזדקקו מעכ"ה נ"י להם ע"כ היו מוכרחים להאציל את חובתם להרב דמתא, להמורה שישא משא עבודת הקודש להם, ואם כי עדיין לא נזדכה הדין שרשות היה להם להסיר מעליהם משא הרב דמתא, אבל אין לנו לעשות מאומה וגם המה לא ישמעו אלינו, כאשר באמת אינם מוכרחים להיות נשמעים לי, ולמה זה אתברך בלבבי על שקר כי יהיו נחתים משמי לכל מה שיצא ממני ולא יחקרו אם הצדק עמדי ע"כ אין עצה כי אם שיתרו אותם שילכו לב"ד חשוב הסמוך לקהל ק', וכאשר יצא מב"ד יעשו, ויותר נוח מזה שיצטרפו דעות מכלם ולקרא לקהל ק' רב גדול ומשכיל בהליכות עולם בענינים כאלו, שיהא מקרב לב הנטפלים לאלופי הקהלה הק', ומכלכל בסדר נכון מה יש רשות למו"ץ של אותה העיר להורות מבלי רשות הה"ג האב"ד נ"י ומה מוכרח לשאול את מי שגדול ממנו מרא דאתרא ואגפיה, וגם יהא אותו גדול הדור מתווך בדבר השכירות של המו"ץ: ומעכ"ה נ"י ישים אל לבו לשום שלום בקה"ק ואגפיה, ולא יעזוב את הדבר למקרה עד שיהיה בזה פרץ רחב ח"ו, והמשים שלום בישראל ישכין שלום במגורם בקרבם, וישמח לבי גם אני: נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן יב לגיסי וב"א הרב וכו' מו"ה ברוך הלוי נ"י תהר"י הביאו בשם בה"ג שמשום מצוה להתפלל ערבית בציבור רשאי להעביר סמיכת גאולה לתפלה, וראי' מהא דברכות (דכ"ז) דרב צלי של שבת בערב שבת, ומסתמא לא קרי ק"ש שלא בזמנה דלית ליה לרה"ג פלפולי רבותינו בעלי התוס' ד"ה מאימתי שיוצאין ידי ק"ש מפלג המנחה: ובאמת יש מקום להקשות על בעהתו"ס דנהי שנימא דרב יסבור שמותר לקרוא ק"ש מפלג המנחה מכ"מ מאי קאמר בגמ' שם (דף כ"ז) אדרבא מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא ש"מ אין הלכה כר"י, ומאי ראיה דילמא ס"ל כר"י וטעמייהו דלא הוו מצלי משום ק"ש וס"ל הלכה כסתם משנה דק"ש משעת צה"כ, אלא ודאי אפשר להתפלל בלא ק"ש, ויש לפלפל בזה, אמנם שיטת רה"ג ברורה], והקשה מע"כ מאי ראי' מרב דלמא רב לטעמיה דס"ל תפלת ערבית רשות להכי אין צריך לסמוך וכדעת רע"ג בתוס' ברכות (דף ד:) ד"ה דאמר והוסיף מעל' להביא ראיה לזה דרב ס"ל שאין חיוב לסמוך גאולה לתפלה בערבית מהא דשלהי יומא (פ"ז ע"ב) דרב ס"ל דתפלת נעילה פוטרת של ערבית והרי אינו סומך גאולה לתפלה אאע"כ דרב לטעמיה דס"ל תפלת ערבית רשות ואין צריך לסמוך גאולה לתפלת ערבית: והנה כ"ז היא מערכה נגד מש"כ התוס' בפשיטות דאפילו אי סובר ר"י כרב דתפלת ערבית רשות מ"מ צריך לסמוך, עיין תוס' שם בסופו, ומש"כ התוס' (דף כ"ז) ד"ה והלכתא דלכך תקנו פסוקים בין גאולה לתפלה דרשות היא לא שהסכימו למש"כ התוס' בד"ד בשם רע"ג דתליא סמיכת גאולה לתפלה בהא דתפלת ערבית רשות אלא ה"ק התוס' לאשמועינן דרשות היא, ודברי התוס' הסתומים פה מפורש במגלה (דף כג) ד"ה כיון שכתבו התוס' בהדיא בזה"ל והכי נמי תקנו לומר ברוך ה' לעולם וכו' ויראו עינינו אחר השכיבנו וכו' שלא היו אומרים בימי התנאים, והם תקנוהו להודיע שתפלת ערבית רשות היא וכונת התוס' כך הוא דתפלת ערבית