משיב דבר חלק א יג

סימן ט למאהבי תורתנו ושוחרי דבר ה' ובראשם איש נלבב הרב וכו' בעיר טשארויסטאן. אשר שאלו ממני לדעת הכרעה בצירוף קטן לדברים שבקדושה נפלאתי האיך אפשר להכריע בדבר שכבר נחלקו הראשונים והאחרונים ז"ל, מאן דעביד הכי לא משתבש ומאן דעביד הכי לא משתבש, אמנם יותר טוב שלא להנהיג צירוף קטן עד שיגדל ויהיה לאיש כי אם ינהגו כך כעת שהוא שעת הדחק יהיה נשאר כן אף כשיגדל ואז לא יהיה שעת הדחק, ואין למע"כ להצטער מהעדר אמירת דברים שבקדושה, וכשם שמקבלים שכר על הדרישה במקום שאפשר כך יקבלו על הפרישה במקום שא"א, ועיין מ"ש בספר ויקרא (כ"ב ל"ב) בהע"ד שם וע"ש: אך ע"ד להצטרף עם המכונים בשם בית יעקב והמה מחללים את השבת בפרהסיא חלילה להתחבר עמהם בשום דבר השייך לעבודת ה' ואע"ג דמבואר בשו"ע (סי' נ"ה סי"א) עבריין כו' או שעבר עבירה כו' נמנה למנין עשרה אבל זה אינו אלא מומר לדבר אחד שאע"ג דכתיב זבח רשעים תועבה מכ"מ הרי מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדאיתא בחולין (ד"ה) וכדי שיחזרו בתשובה ומכ"ש בתפלה הקלה אבל המודה באלילים והמחלל שבת בפרהסיא שאין מקבלין ממנו קרבן משום שמוחזק הוא שלא ישוב עוד וא"כ גם תפלתו תועבה וא"כ האיך אפשר להצטרף עמו, והרי במקום שתפלתו תועבה אפילו בדיעבד לא יצא ידי תפלה כדאיתא בברכות (דף כב:): והנה כתיב במשלי א' לענין אורבי לדם אדם בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם. פי' דרך הוא הכבושה לרבים, נתיבה הוא דרך היחיד. והזהיר הכתוב אשר בדרך הרבים אע"ג שא"א למנוע רגל מאותו דרך הרבים מכ"מ אל תלך בדרך אתם אחוזי יד משא"כ בנתיבה שלהם שהוא דרך המיוחד להם מנע רגלך ממש, וכך יש לנהוג עם אותם האנשים אורבי לנפש הישראלי להשחיתה ולהסירה מדרך חיי העוה"ב אשר בדרך הרבים היינו במסחר וכדומה אי אפשר למנוע ממסחרם, מ"מ אל תלך בדרך אתם היינו שלא להתחבר בשותפות ומרעות עמהם, כדתנן באבות ואל תתחבר כו' ובד"ה ב' כתיב בהתחברך כו' פרץ ה' את מעשיך ואשרי יהושפט הצדיק שפרץ הקב"ה את מעשיו ושוב לא התחבר עמו עוד ומי יזכה לזה, כ"ז בדרך המסחר שהוא דרך הרבים, אבל בנתיבה המיוחדת שלהם היינו בית תפלה שלהם וכדומה מנע רגלך ממש כי אפקירותא ממשיך הלב. ואם כי אין להתקוטט עמהם וכמו דכתיב אל תתחר במרעים אבל יש להזהר הרבה שלא להכשל בחברתם כי זה פורה ראש ולענה וכמש"כ בס' דברים כ"ט מקרא י"ז וע"ש בחיבורי העמק דבר בס"ד: סימן י חקירה בענין תפלה לצד מזרח. בק' .. יש הרבה בכנ"ס שלהם שההיכל קבוע בדרום ויש ביהכנ"ס שההיכל קבוע במזרח כדין ועלה בדעת הגבאים לעקרו ממקומו ולקבוע בדרום להרחיב בזה הכנסות בהכ"נ וגם מצאו תואנה כי עתה נבנה בית תפלה לעבודת אלילים במזרח בהכ"נ זו נגד החלונות שבמזרח ושאלו אם רשאים לעשות כך או לא וזה החלי בס"ד: הנה להתפלל לצד מזרח שהוא לא"י וירושלים תוב"ב הוא הלכה פסוקה עפ"י ברייתא ברכות (דף ל:) היה עומד בחו"ל יכוין לבו כנגד א"י שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם וכו' וכתבו התוס' דלא גרסינן לבו דאפניו קאי כדקתני סיפא היה עומד במזרח מחזיר פניו למערב כו'] היה עומד בא"י יכוין נגד ירושלים וכו' היה עומד בירושלים יכוין נגד ביהמ"ק וכו' נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב וכו' מאי קראה כמגדל דויד כו' לתלפיות תל שכל פיות פונים בו, מוכח מסתמא דברייתא דצריך להתפלל לצד מזרח ואע"ג דבב"ב (כ"ה) יש עלה מחלוקת תנאי ואמוראי דר"ע ס"ל שכינה במערב ומש"ה ס"ל לריב"ל להתפלל דוקא לצד מערב ור"ט ס"ל שכינה בכ"מ מש"ה ס"ל לר"ש דמותר להתפלל לכל צד לבד לצד מזרח דמורי בה וכו' ופליגי אסתמא דברייתא דברכות כמש"כ התוס' שם ד"ה לכל, והנראה דהני תנאי דפליגי אברייתא וסברי דקראי דשלמה דמביא הברייתא אינו אלא לכוין בלב נגד ירושלים כלשון תחלת הברייתא שם סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו נגד אביו שבשמים וסבירא לי' להני תנאי ואמוראי דהוא הדין אפילו לכל אדם תליא רק בלב אבל בפניו יכול לעמוד באיזה צד שירצה אבל אנן קיי"ל כסוף ברייתא זו נמצא עומד במזרח מחזיר פניו דוקא למערב כו' ובב"ב שם איתא א"ל ר"ח לרב אשי כגון אתון דיתבין לצפונא דארעא דישראל אדרימו וכ"כ הטור בסי' צ"ד והכי איתא בשו"ע שם עוד תניא בתוספתא דמגילה פ"ג חזן הכנסת וכל העם פניהם כלפי הקודש שנאמר ותקהל העדה פתח אוה"מ למדנו מזה דמצוה לקבוע ההיכל במזרח כדי שיהיו פני העם בשעה שמתפללין למזרח כלפי ארון הקודש וכ"כ הרמב"ם (פי"א מהל' תפלה ה"ד ובונין היכל זה ברוח שמתפללין נגדו באותה העיר כדי שיהיו פניהם מול ההיכל כשיעמדו לתפלה וכ"ה באו"ח (סי' ק"נ ס"ה) אין כו' כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו מבואר מכ"ז דבביהכ"נ חובה להעמיד ההיכל הוא ארון הקודש דוקא במזרח כדי שיהיו פני העם בשעה שמתפללין למזרח כלפי הקודש: והנה בב"ב שם איתא דריב"ל אמר דלעולם ידרים כו' ומקשה הגמ' והא אמר ריב"ל שכינה במערב ומשני דמצדד אצדודי ופרש"י דעיקר פניו למערב כלפי שכינה רק מעט יצדד לצד דרום וממילא לדידן דקיי"ל בזה דלא כריב"ל נקטינן שיהא פניו למזרח ויצדד לדרום. והסמ"ג פי' להיפך דמי שרוצה להדרים ידרים רק שיצדד פניו לצד שכינה לריב"ל למערב ולדידן למזרח והמחבר בשו"ע (סי' צ"ד) חולק בזה עם הגהות רמ"א שם דבהגהת רמ"א כתב ומי שרוצה לקיים כו' והוא שיטת הסמ"ג וכ"כ הב"י בשם מהר"י אבוהב אבל הב"י השיג על מהר"י אבוהב והביא פירש"י להיפך וסיים הב"י ועכ"ז כיון דאשכחן דמצדד אצדודי מהני יש ללמוד משם דמי שמתפלל כלפי צפון או דרום דסגי בצידוד פניו כלפי א"י וירושלים והוסיף דכ"כ הסמ"ג, שהרי להסמ"ג ודאי דהדין כן דכך ראוי לעשות מש"ה אפילו לשיטת רש"י דאין ראוי לעשות כן אלא דווקא שיהא פניו למזרח ולצדד לצפון או לדרום מכ"מ אם אינו יכול לעשות כן מאיזה טעם שיהיה, אם מחמת שנהגו כך שלא עפ"י ד"ת או שהוא יושב על החמור מהני מיהא במה שצידד פניו כלפי ארץ ישראל והן הן לשון המחבר אם מתפלל לשאר רוחות יצדד וכו' ופי' המג"א במקום שמנהגם כך או שיושב על החמור, אבל מי שרוצה לקיים מאמרם הרוצה להעשיר כו' או להחכים כו' יעשה כפרש"י שיהא עיקר פניו למזרח ויצדד לצפון או לדרום: מעתה אם נקבע עפ"י איזה סיבה ההיכל הוא ארון הקודש בצד דרום שלא כפי הדין המבואר בסי' ק"ן היה הדעת נותן דתליא במחלוקת רש"י והסמ"ג שהוא מחלוקת המחבר והרמ"א אם יותר טוב שיהיו פניו כלפי היכל ויצדד למזרח וכדעת הרמ"א או להיפך כפרש"י והמחבר שיהא פניו למזרח ולצדד להיכל, אבל המג"א (סי' צ"ד סק"ג) כתב בפשיטות אפי' קבעו ההיכל לצד דרום יתפלל למזרח ומסופקני בכונת המג"א אם משום שדעתו נוטה לדעת המחבר והכי משמע בסק"ה שהביא פירש"י ולא כהרמ"א או אפשר שס"ל להמג"א דבזה האופן גם הרמ"א מודה דיותר טוב שיהא פניו לא"י כקראי דשלמה ודרשה דתלפיות שצריך לפנות לזה הצד שא"י שם והא דתניא בתוספתא דמגילה דבעינן שיהא פני הציבור כלפי ההיכל משום שנאמר ותקהל העדה וגו' אינו אלא דמכאן למדנו דבשעה שמעמידין ההיכל צריך להעמידו באופן שיהא פני המתפלל כלפי ההיכל, אבל אם כבר נקבע בדרום א"א להטות הפנים מצד המזרח לצד ההיכל אלא להיפוך יהא הפנים למזרח ויצדד כלפי הארון מכ"ז למדנו שבביהכ"נ שכבר נקבע הארון בדרום היה ראוי שיהו עכ"פ מתפללין לצד מזרח אלא שלא נהגו כך, והטעם שנהגו להיפך