מרכבת המשנה (חעלמא) - ב עט

הא שכ"ד **(שכ"ר)** ה"ט גזרה שמא יטול צרור ויזרוק ד"א בר"ה שהיא ברייתא בפ' המוציא דמוקי לה הש"ס בהכי ונתקשיתי דבפ' המוציא יין תנן צרור כדי לזרוק בעוף ראב"י **(ראב"י אומר)** כדי לזרוק בבהמה ופרש"י דלא טרח אינש בהכי למשקיל צרור דאפשר בהרמת קלא בעלמא. והא ודאי דלת"ק ס"ל דלזרוק בעוף שכיח כמו בבהמה דהא קי"ל דע"ח דלענין שיעורין דשבת אזלינן בתר דשכיח טפי אפילו לקולא ולפ"ז הך ברייתא הנ"ל דבפ' המוציא תפילין בהכרח אתאן לת"ק דלראב"י לא שייך לגזור שמא יזרוק צרור בעוף דלא שכיח לדידיה וא"כ קשה על המיי' דפסק בפי"ח הי"א כראב"י והאיך פסק כהך ברייתא ודוחק לומר דס"ל להמיי' דלענין השיעור הוא דס"ל לראב"י דמשערין בבהמה דשכיח טפי אבל מודה ראב"י דלפעמים זורק גם בעוף ושפיר גזרינן אף בעוף דמי הכריחו לזה להחמיר כיון דהברייתא מתוקמה כת"ק בפשיטות ותמהני על נושאי כלי רבנו ובפרטות על רכ"מ שהוא הרב המאסף שלא העיר בזה כו' והשבתי לו הנה מכ"ת סמך על פרש"י והרע"ב לאותיב על רבנו כאלו זה מפורש במתני' דהוי מלתא דלא שכיח כלל הואיל דבקלא בעלמא סגי (ואע"ג דהא דאמרו בגמרא שכיח ולא שכיח אין הפי' דלא שכיח ממש אלא דהולכין בתר מידי דשכיח טפי ושפיר י"ל דס"ל לראב"י דלזרוק בעוף שכיח ובבהמה שכיח טפי) ומ"מ גם לפרש"י לדעתי אין זה מוכרע כ"כ דהנה מתני' איירי בסתם הוצאה דאי כשמתכוון בהוצאתו כדי לזרוק בעוף ודאי מודה ראב"י דחייב אשיעורא זוטא אע"ג דלא שכיח וכמ"ש המשנה למלך וה"ק רש"י דלא טרח אינש להוציא צרו' מביתו כיון דבקלא סגי ומ"מ מודה ראב"י דהמשמר זרעים וצרור מצוי לפניו שכיח ושכיח שיזרוק בעוף. ותו דהמדקדק בלשון רש"י מעולם לא עלה על דעת רש"י דמש"ה לא שכיח שיזרוק בעוף דבגערה בעלמא סגי דהדעת נוטה דהרמת קול צעקה להפחיד העוף טריחא מלתא טפי מהשלכת צרור קטן אך עיין בר"ה דכ"ה שקל קלא פתק בי' פרש"י פיסת רגבים מיטא בלע"ז וכן פרש"י בכמה מקומות עיין שבת דפ"א ע"א בד"ה אבל כו' כמו שקל פיסת רגב דהואיל ומפרכי לא חזי לקינוח. והיינו דקאמר רש"י דלא טרח אינש ליטול צרור מביתו כדי לזרוק בעוף דסגי להבריחו בפיסת רגב בעלמא דמצוי בכל מקום ואע"ג דמפריך בזריקת העוף פורח לו מפחד מש"ה אינו טורח להוציא זולת אבן משקל עשרה זוז לבהמה דאינו מצוי בכל מקום ואין מקום לקושיית מר. והנה יתר שאלותיו ותשובותי המה בכתובים בחלק שו"ת של"ג ואין כאן מקומו. ה"י והי"א והי"ב עמ"ש ח"א. פרק כ"ה

הלכות א"ב ד' ו' ז' ט' י' י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו י"ו י"ט כ"א כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו עמ"ש ח"א. פרק כ"ו

הלכות א' ב' ג' ד' ז' ח' ט' י' י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו י""ו י"ז י"ח י"ט כ"א כ"ב כ"ג. עמ"ש ח"א פרק כ"ז

הלכות א' ב' ד' י' י"א י"ב י"ד ט"ו עמ"ש ח"א. פרק כ"ח

הלכות ג' ה' ח' ט' י"א י"ג י"ד ט"ו י"ו י"ח י"ט עמ"ש ח"א פרק כ"ט

הלכות ה' ז' ח' ט' י' י"ב י"ג עמ"ש ח"א

שם הי"ד דבש או שאור עיין בהשגות וכן בחי' רמב"ן ב"ב הוכיח כדעת הראב"ד מדלא קאמר הש"ס לאפוקי יין שנתערב בו דבש ושאור א"ו דכל שאין הקלקול מחמת היין עמו אלא מצד התערובות שרי לקידוש ונסתייע מן הירושלמי פ' ע"פ. ובאמת דיש לחלק בין ארבע כוסות של ע"פ ובין יין קידוש וכן נראה מלשון רבנו ה' חמץ פ"ז ה"ט דמשמע שם דמכשיר כל היינות דחשיב דרך חירות לפי רצונו. ועיין בר"ן ואין הכרח דאה"נ דפסול לקידוש וכיון דדבש ביין נט"ל וכ"ש שאור לא גרע מטעמו פגמו. מה גם דרבנו מנהג קאמר שנהגו במערב להחמיר גאין עליו תפיסה ועיין פ"י מה' איסורי מזבח ה"ט ופי"א מהמ"א ה"י ובב"ח י"ד סי' רכ'"ג. שם הי"ו כל שהיה מלא עיין השגות ודברי המ"ע תמוהים ועיין במ"מ

שם הי"ח הכ"ב הכ"ה כ"ו כ"ז עמ"ש ח"א. פרק ל

ה"ד הי"ב הי"ג עמ"ש ח"א.