מנחת פתים חושן משפט רלט

סי' א' סעי' ה' ואם יאמר ע' בקצה"ח ס"ק ז' הביא מירושלמי פ"ג דכתובות דבקנס ל"ש חיוב לצאת י"ש והובאו דברי הירוש' ברשב"א ב"ק ע"ד ובש"ק על ירושלמי כתובות הנ"ל כפי הנראה אישתמיט כי' דברי הרשב"א. וע' תשו' חות יאיר סי' קס"ו כתב בפשיטות דמודה בקנס חייב בדיני שמים יעו"ש ולא הזכיר מירושלמי הנ"ל:

סי' ב' סעי' א' בין מיתה ע' באורים ס"ק ב' שפיקפק בזה וכתב דמהאי גברא דקטל נפשא דאמר רב ששת לסמיא לעינא אין ראי' דבסמיית העין ליכא סכנה לגוף כו' יעו"ש ותמהני עליו דבב"ק פ"ד מבואר להיפוך דהא קאמר שם להוכיח דעין תחת עין ממון דדלמא בהדי דעיור נפיק לי' נשמתא יעו"ש:

סי' ז' סעי' ב' אבל הסומא בשתי עיניו ע' פ"ת ס"ק ג' בשם הברכ"י דאם כהו ב' עיניו כשר לדון כיון דאינו סומא לגמרי וצע"ק בירושלמי נדרים פ"א ה"א דמשמע שם דפסול לדין וע' בפ"מ שם ד"ה הקיש:

סי' י"ב סעי' ב' הדין אתם רוצים ע' בסמ"ע ובט"ז דא"צ לרדוף כ"כ אחר הפשרה יותר מהדין וכ"כ באו"ח וכן משמע ברש"י סנהדרין ל"ב ע"ב ד"ה אבל יעו"ש:

סעי' ו' אסור לבקש צדדים, ד"ז מתה"ד וע' בש"ג פ' שבועת העדות שפיקפק קצת על ד"ז:

סעי' א' דפשרה צריכה קנין ע' בתיו"ט פ"א דקדושין מ"ו דמה שנוהגין לכתוב בקנין סודר אגב (היינו בקגאג"ס) היא משום מטבע דאינו נקנה בחליפין רק אגב קרקע:

שם וי"א דוקא בשנים ע' ט"ז שחולק על הי"א וע' תשו' בי"ש חו"מ סי' ג' דאין המוחזק יכול לומר קי"ל כדיעה זו דהכי נהיגי עלמא דפשרה ביחיד:

שם בהג"ה צריך להקנות לו החפץ ע' תשו' בי"ש הנ"ל דאין מדקדקין בזה ומסתמא היא באופן המועיל יעו"ש:

סעי' י' שלא קבעו עליו זמן ובאם יכתב בשטר הפשר זמן ולא קיים צד אחד בזמנו אם יכול השני לבטל הפשר ע' תשו' חו"י סי' קמ"ט דאין הפשר מבוטל עי"ז רק כשנכתב בלשון תנאי וע' תשו' בי"ש חו"מ סי' ע"ט וע' בכנה"ג בהגהות ב"י סעי' י"ב הביא מהמבי"ט ח"א סי' כ"ב ל"ג שאם סירב אחד מלקיים הפשר לא נתבטל עי"ז הפשר כיון שלא קבעו זמן לקיום הפשר ומשמע שאם קבעו זמן אף בלי תנאי וסירב א' לקיים נתבטל הפשר ויש לומר דהמבי"ט מיירי במסרב ממש והחו"י מיירי דלא סירב רק קמדחי לי' בדחיות:

סי' י"ד סעי' א' בהג"ה התובע צריך לילך אחר הנתבע. ונראה דאין הנתבע יכול לומר נסע למרחקים כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' פ"ז:

סי' ט"ו סעי' ה' יש לדיין לדון ע' נה"מ ס"ק ב' דלהוציא ממון אין שום אומדנא מועיל וכ"מ בריטב"א כתובות פ"ה וע' בס' כנה"ג בשם רדב"ז אבל לעיל סעי' ב' לא משמע כן וע' ש"ך לקמן סי' צ' ס"ק י"ד:

סי' י"ז סעי' ג' שמושיבין בע"ד היינו אפילו בגמ"ד וכ"כ הב"ח וריטב"א שבועות ל' יעו"ש:

סעי' ח' עד שיטעון ויאמר עד אחד אינו נאמן עלי ע' בכפ"ת סוכה ל"ד בזה. ויש להעיר מסנהדרין כ"ג עידו למאי אילימא לממון רחמנא פסלי' יעו"ש ומוכח דאין הבע"ד צריך לפוסלו רק ממילא פסול ואולי מיירי הכא כשאין הבע"ד מכחיש העד ובגוונא דלא הוי משואיל"מ כגון שתובעו עפ"י עד אחד בדבר שהעד גופא אומר שלא היה הדבר במעמד הנתבע דל"ש שום שבועה ע"ז ע' ש"ך לקמן סי' ע"ב ס"ק נ"א ובזה היא דצריך הנתבע לומר אין העד נאמן עלי דאם מאמין לו צריך לשלם כמ"ש השער משפט סי' ל"ג סוף ס"ק א' דכמו דדבר שבערוה אמרינן בקדושין ס"ו אי מהימן לך זיל אפקה ה"כ בממון יעו"ש שהביא כן מהש"ג פ' ז"ב בשם הראב"ד וכ"ה במבי"ט ח"ב סי' קמ"ח וע' בפ"ת לקמן סי' רנ"ג ס"ק א' הביא מתשו' שבו"י ח"ב סי' קס"ט שתמה על המבי"ט ולפלא שלא הביא בדברי הראב"ד שבש"ג הנ"ל. והנה השער משפט הוסיף להביא ראי' לדין הנ"ל מהא דב"ב נ"ב דאתי לקמי' דרב ואמר לי' אי מהימנא לך עשה כפירושה ואי לא עשה פירוש לפירושה יעו"ש ולענ"ד אין זה ראי' כלל דנהי דבעובדא דרב דרבה בב"ח גופא בעלה אתא לקמי' דרב שפיר יש לומר הטעם בדברי השע"מ הנ"ל דאי מהימנא לך א"כ הוא מחיוב לעשות כן אבל שם בברייתא איתא נמי ואם לאו יעשה פירוש לפירושה שפירש רשב"ם נמי על אופן זה דאי מהימנא לנפקד יעשה כפירושה ואם לא מהימנא לי' יעשה פירוש לפירושה יעו"ש ובזה ל"ש כלל סברת השער משפט הנ"ל דמה בכך דמהימנא לנפקד הא מסתמא הממון של בעל ומה כוחו יפה של הנפקד לומר שמאמין לה וא"כ ע"כ דשם טעמא אחרינא איכא דאין אנו מחזקינן בסתמא כל כך שהמעות שהפקידה אינה שלה זולת בלא מהימנא וא"כ גם מדברי רב אין ראי' לנדון אחר ובפרט להוציא ממון. ועפ"י דברי השע"מ הנ"ל היה מקום לקיים הגירסא שהובא ברשב"ם שם בברייתא די"א דיעשה פירוש לפירושה ורשב"ם דחה הגירסא דא"כ רב דאמר דלא כמאן ולהנ"ל יש לומר דרב סובר כי"א דיעשה פירוש לפירושה ואין חילוק כלל בין מהימנא לנפקד או לא כיון דאין הממון שלו מה יועיל מה שהוא מאמין אבל בעובדא דרב שבא רבה בב"ח בעלה גופא קמי דרב שפיר א"ל אי מהימנא לך עשה כפירושה כיון דאנו דנין שהממון שלו ואם הוא גופא מאמין לדבריה מחויב להוציא הממון כמו בקדושין ס"ו דמחויב להוציא וא"ש ודוק. אמנם ללישנא בתרא שם דרב אמר אי אמידא לך כו' א"כ משמע דגם במאמין לה כיון דלא אמידנא אינו מחויב ליתן הממון למרתא ובני ברתא ונפלאתי על שע"מ שלא הרגיש בכ"ז:

סעי' י"ב אין לו לדיין לפסוק יותר ע' טור לקמן סי' קנ"ד סעי' י"ב וצע"ק. וע' ש"ך ס"ק ט"ו שהביא דברי הריב"ש מכ"מ כיון שראובן עומד בתביעתו כו' ומשמע לדבריו שאם גם ראובן חוזר בו ואומר כיון שאינך רוצה בזה גם אנכי אינני רוצה לוותר הדין עמו ולפי"ז מכ"ש במי שתובע לחבירו שלא בפני ב"ד פחות ממה שמגיע לו ולא רצה הנתבע ליתן ובאו לדין ותובע התובע עתה בפני ב"ד יותר שהדין עמו ולא הוי מחילה כלל מה שתובעו מעיקרא פחות כי דימה שיתן לו תיכף רצה לוותר נגדו לא כן כשלא רצה ליתן לו ובאו לדין והיא פשוט דלא כמ"ש בתשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' ק"ג דפשיטא לי' דבכה"ג הוי