מנחת שי על תורה, במדבר ח

העלה נרתיה. בס"ס אין בגו"ן מאריך:

עד ירכה עד פרחה. חד מאל"פא בית"א מן כ"ב לא נסבין וא"ו בריש תיבותא ומטעון בהון וסימן במסרה רבתא:

הלוים. הה"א בלא קדמא ובלא מאריך וכן בספרים כ"י כולם בלא מאריך כמ"ש בפרשת במדבר סימן א':

נתנים המה לי. עיין מ"ש בפרשת במדבר סימן ג' אצל המה לו:

כל בכור. כ"ף כל רפה וכן השני שבפסוק:

ואתנה את הלוים נתנים וגו'. בדין פסוק ה' פעמים ישראל ואהרן והלוים כנגד ה' ישראל שעומדים בכל שבת בס"ת וכהן ולוי:

להם בני ישראל. שבסוף פסוק בלא מקף באמצע: