מנחת שי על תורה, בראשית מז

רעה צאן עבדיך. ה"א כתיב בסוף תיבותא ע"פ המסורת אע"ג דהוא לשון רבים:

גם אבותינו. הדין לחוד מלא דמלא באורייתא גם אבותינו דויאמר פרעה אל אחיו:

לגור בארץ. בזרקא לבד בצד"י:

הושב. השי"ן בצירי:

הושב. השי"ן בצירי:

מגוריהם. הגימ"ל רפה:

מגוריהם. הגימ"ל רפה:

ויושב. בצד"י:

ויושב. לית מלרע:

בארץ רַעְמְסֵס. כתב ראב"ע ארץ גשן כלל בארץ רַעְמְסֵס פרט והעי"ן נח ולפי דעתי כי רַעַמְסֵס פתוח העי"ן איננה שהיו דרים שם ישראל כי מצרי מסכנות פרעה היתה וכן בפרשת ואלה שמות על פסוק ותמלא הארץ פי' ארץ גשן היא רעמסס בשני שואין הראשון נח והשני נע וגם בפ' בא ע"פ ויסעו בני ישראל מרעמסס כתיב בפתח תחת הרי"ש ושוא תחת העי"ן כן הוא בפ' ואלה מסעי וע"פ את פתם ואת רעמסס כתוב בפתחות העי"ן ואיננו מקום ישראל ועיין מה שאכתוב גם כן בריש סדר ואלה שמות:

בארץ מצרים ובארץ כנען. הבי"ת רפה ומאריך באל"ף:

ביתה פרעה. הפ"א רפה:

כל מצרים. הכ"ף רפה:

נגדך. הדלי"ת דגושה:

גויתנו. הגימ"ל דגושה וכן גם אדמתנו:

אדמתנו ואדמתנו. לסוראי כולהון חסר ולנהרדעי כולהון מלא בתראי וקדמאי חסר עד דייתי עזרא כן מצאתי במסורה כ"י אבל הרמ"ה כתב בערך אדם בלשון הזה אם גויתנו ואדמתנו חסר וכולהון כתיבין כן באורייתא ובפסוק למה נמות לעיניך גם אנחנו כתוב ג' פעמים אדמתנו קדמאה ותניינא לא נסיב וא"ו בריש תיבותא ותליתאה נסיב וא"ו כל ימיך על אדמתך חסר וכולהון כתיבי כן:

ותן זרע. התי"ו בסגול:

ולאשר. האל"ף בחטף פתח:

וישם. בגלגל:

ויחי. אין כאן הפסק פרשה כלל לא סתומה ולא פתוחה כמו שדרשו רז"ל וכמ"ש בריש פ' ויצא וכן במקר' כ"י אע"פ שיש שם היכר להתחלת הפרש' כתוב שם בתורה לא פסיק:

אנכי אעשה. בס"ס הישנים מצאתי העי"ן בשוא לבדו ובמקצת גליוניהם כתוב עליו יפה נקוד בשוא ע"כ וכ"כ בעל א"ת:

ויאמר השבעה לי. מלת השבעה מלרע: