מנחת שי על משלי כד

ימלאו. בס"א כ"י ימלאו. ואין לחוש עליו דבהדיא כתב רד"ק במכלול דף ע"ג שנשאר עם השוא כאשר הי' בלתי הפסק והראוי בצירי:

בעוז. הבי"ת קמוצה ברוב הספרים ועיין מ"ש במלאכי ב' אצל ומה האחד:

צר כחכה. מלא ה"א בסוף תיבה ובזוהר פרשת ויצא קנ"ג ופרשת וישלח דף קע"ד נדרש צר כח כה:

הלא תכן לבות. הה"א בגעיא בס"ס:

אויביך. אויבך קרי:

ובכשלו. משפטו ובהכשלו ונפלה הה"א מהמכתב:

עם שונים. בס"א כ"י מוגה ועם בוא"ו וכן בדפוס שונצין. והכי איתא בסוטה פ' הי' נוטל ובמדבר רבה פ' ט"ו ובתנחומ' וכן הוא בתרגום ובמפרשים רבים אבל ברוב הספרי' הוא בלא וא"ו וכן בשרשים ומאיר נתיב ובמסורת שונים ב' בתרי לישנא ומלא וסימנהון עם שונים אל תתערב וכלים מכלים שונים:

הכר פנים. במקצת ספרים הכר פנים בציר"י הכ"ף והטעם בה"א ויש ספרים הכר פנים הטעם בכ"ף ועיין לקמן בסימן כ"ח:

אמר לרשע. במקצת ספרים ישנים הלמ"ד בקמץ וברוב הספרים בשוא:

ועתדה בשדה. הה"א במפיק כנוי למלאכה שזכר כמ"ש בשרשים ולפיכך הבי"ת דגושה וכן כתב בעל מקנה אברהם:

אחר ובנית ביתך. התי"ו בקמץ:

קמשונים. במקצת ספרים חסר וא"ו:

נהרסה. ברוב הספרים הה"א בחטף סגול:

רישך. ביו"ד:

ומחסריך. ביו"ד ועיין מה שכתבתי בסימן ו':