מנחת שי על דברי הימים א יב

לציקלג. ברוב המדוייקים מלא יו"ד:

ומשמאלים. בנוח האל"ף:

ובחצים. בפתח הבי"ת לא בשוא כמו שהוא בדפוס ישן:

השמעה. בדגש השי"ן ברוב הספרים:

ויזואל. ויזיאל קרי וכן הוא למערבאי:

הענתתי. בדגש הנו"ן:

וישמעיה הגבעוני גבור בשלשים ועל השלשים . כאן הוא סוף פסוק בכל ספרים כ"י ובדפוסים ישנים וראש פסוק שלאחריו וירמי' ויחזיאל וגו':

החריפי. החרופי ק':

מן הגדוד. קא שכיחן ספרי דכתיבין טפי מן ארבע מאה שנין וכתיב בהן הגדוד בשני דלתי"ן ובשורק ואיכא נוסחי דכתיבין הגדור בשורק ורי"ש וס"א בחולם ורי"ש:

למצד. הוקל המ"ם כדלעיל סימן י"א ולקמן בהאי סי' והלמ"ד בלא מאריך מכלול דף נ"א:

ערכי צנה ורמח. בכל ספרים מדוייקים וישנים כ"י וגם מהדפוס כתוב ורמח ובדפוסים אחרונים כתוב צנהומגן ובודאי כי טעות נפל בהם ולקמן נמי בהאי פרשתא כתיב בני יהודה נשאי צנה ורומח והכי מייתי להו בעל מאיר נתיב:

וכצבאים. האל"ף נחה למשך והיו"ד נעה והוא למ"ד הפעל ויו"ד הרבים חסרה ושרשו צבי מכלול דף רל"ט ושרשים ועיין מ"ש בתילים סימן ק"ד וסימן קי"ו:

משמנה. במקצת מדוייקים מ"ם ראשונה בחיר"ק ובמקצתם בפתח:

גדיותיו. גדותיו ק':

למצד. הוקל המ"ם כחברו של מעלה ר' יונה בספר הרקמה ונשתנה זה להיות בקמץ הצד"י וכן מסור עליו ב' חד קמץ וחד פתח וסימן למצד מדברה פתח. עד למצד קמץ:

השלושים. השלישים ק':

עדנח. בחי"ת במקצת מדוייקים ובמקצתם עדנה בה"א ואם הוא בחי"ת הנו"ן בפתח. ואם בה"א הנו"ן בקמ"ץ:

עד למחנה גדול כמחנה. הנו"ן בציר"י בשניהם במדוייקים:

ושמנה מאות. במקצת מדוייקים מלא וא"ו אחר מ"ם. וכן משמע ממסורת דסוף ירמיה ואע"ג דהתם קאמר שמונה ג' מלאים בנביאים בלא וא"ו בראשית המלה ומסיים בה וכל ד"ה דכוותא מלא מסתברא דהה"נ ושמונה כיון דחזינן בספרי דיקי דכולהו מלאים בד"ה:

הראובני. נקוד הרי"ש שורק והאל"ף נחה כמ"ש עתים רבות:

באו חברונה. בכל מדוייקים מלא וא"ו וכן במסורת יהושע י' נמסר חברונה ט' ח' מלאים וא' חסר והתם חשיב לכולהו ולא מסיק בה מילתי הי ניהו החסר אמנם בשמואל ב' ריש סי' ב' על ויאמר חברנה נמסר לית חסר:

כל שרית ישראל. לית וחסר אל"ף כמו שארית. ולשון רש"י לכך חסר אל"ף ר"ל אפילו שארית לא היה שלא נשתיירו כי אם מעט כי כולם באו לחברון בשמחה:

מאכל קמח. בטעם פזר גדול ואינו סמוך:

וצמקים. י"ס וצמוקים מלא וא"ו: