מנחת אלעזר חלק ד קסז

שאלות ותשובות מנחת אלעזר סימן א'

נתתי אל לבי בענין אינו ראוי או ראוי מדרבנן אם הוי כמו כן בדאורייתא אשר ניתן הענין להענות בו בגדולי האחרונים ז"ל והמרו את מקורו טהור בש"ס ותוס' וראשונים כנודע מהמשנה למלך ועיי' בס' מלא הרועים (אות א') ועיי' בדברי אאמו"ר בשו"ת צבי תפארת (סי' ה' כ"ג וכ"ה) וכן נדפס עתה בזה קונ' מיוחד והוא מזה כחצי הס' חמדת ישראל (להה"ג מדווארט ברו"פ) נקרא ''תורה אור'' מ''ש מד' הש"ס בסדר זרעים ומועד אולם מדבריו נמצא מראה פנים לכל צד לפעמים נראה דא"ר מדרבנן הוי א"ר מה"ת ובמק"א נראה להיפך דהיינו שהוא ראוי מה"ת וקיי"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן בפרט בד' הש"ס לומר דסוגיות חלופות וחבילות פלוגתות הן בש"ס, לא זו הדרך של הלימוד, רק בע"כ צריכין למצוא, היכא דאפשר, חילוק א' או איזה חילוקים אשר יספיקו ליישר העמקים כדי שלא יהיו הני מילי בש"ס סתרא"י נינהו ושלא לעשות פלוגתות חדשות כנ"ל

והנה ראיתי לאאמו''ר זי"ע בשו"ת צבי תפארת (סי' ה') חילוק ישר ונכון בזה וז"ל ולפענ''ד נראה לתת גבול וחילוק בין הענינים האלו באופן שלא יהי' סתירה בענין זה, והוא שיש חילוק בין אם דנין על האדם על משך ימי חיי האדם כגון אם דנין על איש אם הוא בעלה של אשה זו, ועל האשה אם היא אשתו שדנין על כל משך ימי חייהם אז מסתבר לומר דאפי' אין חזי רק מדרבנן הוי כאלו איתחזי מדאורייתא דאל"כ הרי כל ימיהם הם עומדים לניגוד דברי חכז"ל מש"ה מסתבר שפיר לומר כיון דאוושא מילתא כ"כ העמידו דבריהם ועשאום כשל תורה בכח הלאו דלא תסור משא"כ אם דנין על דבר שאינו בהתמד כל ימי חיי האדם רק באקראי פעם א' או שתים שאירע כן, בזה י"ל דלא גזרו חז"ל להחמיר כ"כ ולעשות דבריהם כשל תורה ובזה שפיר אמרינן דאינו ראוי מדרבנן הוי ראוי מדאורייתא, וסמוכין לסברא זו י"ל עפי"ד הפמ"ג (בפתיחה כוללת לאו"ח חלק ג' אות ז') שכתב הסברא דאינו ראוי מדרבנן מיקרי אינו ראוי מדאורייתא שכן תיקנו חז"ל כי היכא דלא אתי למיסרך ולעשות כן תמיד ולעבור על דבריהם עיי"ש לדרכו והנה זה נודע מ"ש התוס' והר"ן (בשבת דף קל"ט ובעירובין דף מ' ע"ב) שיש חילוק בין הא דתענית צבור מברכין על הכוס ונותני' הכוס לתינוק לשתות ולא חיישינן דילמא אתי למיסרך ובין זמן דיוה"כ דלא מברכין על הכוס ליתנו לתינוק דחיישינן דילמא אתי למיסרך כיון דיוה"כ הוי קביע וקיימי בכל שנה ושנה שייך דילמא אתי למיסרך משא"כ מילה בת"צ דלא הוי רק באקראי ולא הוי קבוע לא שייך לומר דילמא אתי למיסרך עיי"ש ובטוש"ע (או"ח ס' תקנ"ו) ובמג"א שם ריש הסי' (ולהלן סי' תקנ"ט) ובש"ע (סעי' ז') ובמג"א (סק"ט) ובמחצית השקל (שם) עיי"ש ותבין. ובזה הכל. על מקומו יבא בשלום ולא יהי' סתירה משום קושיא דבשלמא בהא (דחולין שם) שדנין על כסוי הדם דשחיטת עוף הזה שפיר קאמר דאם אמרת דאין שחיטה לעוף מה"ת ניבעי כיסוי דאע"ג דאינו חזי מדרבנן מיקרי ראוי מדאורייתא דבכה"ג לא גזרו חכז"ל לעשותו כדאורייתא כיון דלא הוי דבר הנמשך דהחיוב חל תיכף לאחר שחיטה ותיכף לאחר הכיסוי אזדא למצותה לכן אף אם יכסה לא הוי אוושא מילתא שיהי' זמן רב לנגד תקנות חז"ל ולא שייך דאתי למיסרך ולעשות כן תמיד וכן בהא (דש"ס כתובות וב"ק שם) דאמרינן דלהמ''ד דמעשה שבת אינו אסור רק מדרבנן שחיטה ראויי' הוא מה"ת וכן מ"ש הרמב''ם (בהל' גניבה שם) דהשוחט חולין בעזרה דאם אינו ראוי מדרבנן מיקרי ראוי מה"ת הוא ג"כ מטעם הנ"ל וכן בהא דש"ס סוכה שם דעושה סוכתו ע"ג האילן או ע"ג הגמל דהוי ראויי' מדאורייתא ואעפ"י שאינה ראוי' מדרבנן משום שהנידון אינו על משך זמן רב כימי חיי האדם ואינה רק לשבעה ימי החג דלא אוושא מילתא כ"כ ובכה"ג י"ל דלא גזרו חז"ל להחמיר כ"כ וכנ"ל משא"כ היכא שדנין על משך כל ימי האדם שפיר אמרי' דאף דאינו ראוי רק מדרבנן אפי"ה לא הוי ראוי מה"ת וכו' עכ"ל בצבי תפארת והאריך עוד שם בזה עיי"ש והעתקתי לשונו הזהב כי ממנו יתד וממנו פינה בעה"י לשדד את המסילה ולא לעשות פלוגתא בזה. ומה שיש להוסיף לענ''ד נראה. א'). דמ"ש אאמו"ר בדבר שנוהג כל ימי חייו אז אמרי' דאינו ראוי מדרבנן הוי אינו ראוי מה"ת לאו דוקא כל ימי חייו אלא דעובדא דאונס לא יוכל שלחה כל ימיו הכי הוי דמיירי שם בכל ימי חייו וכן כיוצא אבל באמת זיל בתר טעמי' לשבח שחילק וכ' היכא שהוא דבר תמידי הנוהג לזמן מרובה אז כדי שלא יהי' עובר על דברי חכמים לזמן רב ע"כ העמידו דבריהם שלא יהי' ראוי מה"ת משא"כ בדבר הנוהג רק פ"א ואח"כ אזדו לי' מצותי' דאז יש לחלק דגם כשהוא אינו ראוי מדרבנן מ"מ מה"ת הוי ראוי נמצא עכ"פ בדבר הנוהג לזמן מרובה (ולאו דוקא בכל ימי חייו) והוי אוושא מילתא י"ל ג"כ דהוי א''ר מדרבנן גם מה"ת אינו ראוי. – חלוקה ב'). צריכין לידע כי גם במקום שהוא לזמן מרובה לא נאמר דהוי א"ר מדרבנן גם מה"ת א"ר אלא במקום שלא יגיע מזה שיצטרכו לעקור הדבר של תורה בקום ועשה וזה אין באפשרי לחכמים כמסקנא דסוגיא ביבמות (דף פ"ט)