מחנה חיים אבן העזר חלק ב קפד

זצ"ל נודע לשבח לשם ולתפארת, הגם שאני לא זכיתי לספרו, ועל כן אמלא שאלתו להשיב מיד כאשר בעיניו יראה שאין לחוש להבת כלל והי' לי להאריך רק אני חלוש וטרוד מאד מאד הדורש שלומו ושלום כל למודי ד'

אודות אשר שאל ממני להטריח עצמי שנית לשאול אם אמת הדבר בענין אשה אשר שלחתי גביות עדות מפה בשנה אשתקד אשר התיחדה פה במלון עם איש יהודי שהאמינו שהמה זיווג בעל עם אשתו ואח"כ נגלה כי היא אשת איש פלוני אלמוני ודפקו על דלתי החדר עד שבאו בלאמפען (מנורות) לחדר ומצאו הנואף יצא ממטתה הכל כמבואר בגב"ע והאשה הזאת כבר מתה תהי' מיתתה כפרתה וכעת שאיש חשוב רוצה ליקח בתה וחושש על בזיון וכו' וביקש ממני אחרי שהאשה הזאת שיצא עליה שם רע הזה היתה מוחזקת בכשרות וצניעות ככל בנות ישראל ואמרה שהיא יורדת בארץ מחמת השם הרע הזה ונשבעה שהמעשה שקר וגם מחריש בהיתר שהבת כשירה שרוב בעילות אחר הבעל ואולי העדים בשקר העידו עכ"ד

תשובה תהי' מיתתה כפרתה אשרי לבעלה שהצילו ד' והגם שרמזתי שם בגב"ע שהכל שלא בפני האשה כי ברחה מפה ואיך אגבע עדות בפניה רק שלחתי הגב"ע שהב"ד במקום דירתה יחקרו ויפסקו הדין לאמיתו. בכל זאת עד האחד מהעדים שדר פה קראתיו והודעתי לו שמתה האשה הזאת ואם הדבר אינו כמו שהעיד יודיע לי (והגם שלא נעלם ממני תל"י הדין כיון שהגיד בב"ד אינו חוזר ומגיד בכל זאת חפצתי לשמוע מפיו אולי ישנה דיבורו ונהפך הוא אמר כמו שהעיד) ולא שינה את טעמו אשר ראה בעיניו בעוה"ר ויוכל לסמוך שתלי"ת ששלחתי גב"ע רק לשם שמים שכל נשים כשירות בישראל ולא יזידון עוד ח"ו ודי בזה. ואשר חקר שבת כשירה מחמת שרוב בעילות אחר הבעל תמה אני עליו שעזב דרך הפשוט דעיין בח"מ סי' ל"ד בעד זומם ועיין בש"ך יו"ד סי' א' סק"ח וכן בש"ך ביו"ד סי' קי"ט והכלל היוצא מכל הפוסקים דיש הבדל אם שכח הדינים אז, עיון בתב"ש (סימן ב' סקל"ב] שהחמיר דהוה כמקוה חסר ואתאי והשיג על הש"ך שכ' דאם בשאט נפש נעשה רשע לעבירה אמרינן עד עכשיו הי' יהודי כשר ועתה נתפקר אפי' המיר ר"ל ובאותו יום ניקר חלב וכדומה לא חשדינן למפרע יעו"ש

והגאון בשב שמעתתא שמעתא ג' פ"ד נתן תבלין בטעם לשבח אם הספק הוא על מעשה ידוע באיזה זמן נתהוה אם בזמן קרוב או בזמן רחוק מלפניו אז יש להחמיר אבל אם ידענו מעשה רע שנעשה בזמן קרוב ואנו חוקרים לאמור כשם שאיתרע עכשיו במעשה עבירה כן חטא במעשה עבירה זמן זמנים טובא אז אמרינן עכשיו איתרע ועשה עבירה אבל מקודם לא חטא דפח"ח ועיין כו"פ סי' י"א סק"ד ובתומים סי' י"ד

ואנכי הוספתי להמתיק דברי הגאון שב שמעתתא דכל כח חזקה הוא דמחליטין שלא נשתנה מכמו שהיה אבל מעולם לא מחליטין כח חזקה שלא ישתנה בעתיד, דוגמא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן הגם שסוף כל אדם למות אבל שאר דברים אפשר שיעמוד לעולם, בכל זאת כל חזקה מנגע ילפי' ושם הוא בהוה ולא בעתיד ולכן אם אנו מסופקים על מעשה ידוע באיזה זמן נעשה הריעותא יש להחמיר אולי כבר נפסקה החזקה זמן זמנים טובא ואין לומר] דנפסקה במעשה אחד מקודם יען דראונו שנפסקה החזקה זה אינו דהא גם מעיקרא לא החזקנו החזקה שתהי' קיימת בעתיד בודאי ודוק

תבנא לדינא כיון שהאשה שהלכה לעולמה היתה מוחזקת לאשה כשיר' ובשנה העבר' איתרע חזקת' בעוה"ר אבל לא איתרע חזקת כשרות שלה על שנים קדמוניות וא"כ על הילדים שנולדו לפני שנים אין חשש פסול ח"ו, והא דמצריכים לומר רוב בעילות אחר הבעל היינו אם נתעברה בשנה שנחשד' אעפי"כ אמרינן רוב בעילות אחרי הבעל והולד מבעלה ולא מן הנחשד לנואף והבן

ואעתיק מה שכתבתי בגליון שב שמעתתא שם שמביא ראי' מפי' משניות דשוחט בשבת שחיטתו כשרה דקודם שישחוט הרוב הוה מקלקל ולא נעשה מומר עד שגמר השחיטה משו"ה השחיטה כשרה, ואם נימא דמחזיקים ברשע למפרע א"כ כיון דחילל שבת אימר הרשיע מקודם. כתבתי על הגליון לכאורה נראה כשגגה ח"ו לו יהיה שהרשיע גם מקודם אבל עכ"פ לא חילל שבת בפרהסיא ולא נעשה מומר שיהיה שחיטתו שחיטת אינו בר זביחה והוה מומר לדבר אחד לא הוה מומר לכל התורה כולה רק באותו תירץ לא מחלקינן בין בצינעה בין בפרהסיא ודו"ק. דברי הדש"ת הק' חיים סופר ג. ב"ה. בענין קטן אוכל נבילות

ראיתי קו' גדולה שהקשו שני שרי צבאות ישראל אדמ"ו חת"ס סי' פ"ג והמהר"ש לאנדא בשיבת ציון סי' ד' מאי הקשה הגמ' ביבמות דף קי"ד אם קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו למה יוציא את אשתו בגט אם פקח נשא חרשת או חרש נשא פקחית תיתיב גבי' ומשני משום איסורא דידה אם הוא פקחית ומשום איסורא דידי' אם הוא פקח, וקשה בלא"ה הא ליתן איסור בידים אסור מן התורה הגם שאין ב"ד מצווין להפרישן הפקח ספי בידים איסור לחרשת או הפקחית ספי בידים איסור לחרש ובשיבת ציון לחדש יצא דבחרש שאינו עומד להתפקח אפי' ספי בידים מותר ונעלם ממנו לפי שעה דברי רשב"א גיטין דף נ"ה שהביא מרן חת"ס שאסור לספות בידים איסור לחרש יעו"ש והקו' פלא

ונלע"ד בב"ק דף ל"ב איבעי אם הזיק הבעל אשתו בתשמיש המטה אם חייב או לא ורצה לפשוע מן המשנה של זה רשות להלך פטור ומשני הכא איהו קעביד מעשה והיא לא והא כתיב ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ומשני הנאה לתרווייהו אית להו איהו מעשה הוא דקעביד ובתוס' שם בד"ה איהו קעביד מעשה וז"ל מיהו לענין חטאת ולענין מלקות חייבת דרחמנא אחשבה להנאת מעשה עכ"ל

העולה מזה דאשה חייבת במלקות וקרבן דהנאה נחשבת למעשה אבל גוף הביאה לא הוה מעשה, וא"כ הכי הוא נותן הנאה הלא גופה נהנית מן ביאתו והיא עשתה מעשה בהנאתה אבל גוף הביאה מה שנבעלת היא קרקע עולם ולא נותן לה איסור כלל כי הנאה אשר יש לה היא האיסור ולא נתן לה בידו אותה הנאה רק היא עבדה ואם קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו למה לא יבעול אותה, וצריך לשנות מפני דידי' הוא שעושה מעשה בבעילה עובר עבירה, וכן אם הוא שוטה והיא פקחית מה עשתה איסור שנבעלת הלא היא קרקע עולם ולא עשתה מעשה להכשילו ומתרץ דהיא עוברת דהנאה שלה פועל להיות כמעש' ולענין שהיא עוברת עבירה אבל לולא כן לא הוה כספי בידים ודוק.