מחנה חיים חושן משפט חלק ב רעח

מישראל דיין להרוג אותו כאשר כתב המ"ל וז"ל וא"כ ה"נ ברודף אחר הערוה שניתן רשות להורגו הוא אחד מדיני עונשין עכ"ל שעשה הקב"ה בישראל כמו בב"נ שנהרג בע"א ודיין אחד הוא העד והוא הדיין עיין חכם צבי סי' פ"ד וא"כ הוה המיתה כפרה על מה שעבר וחטא (הגם שלא התודה כחכז"ל נתנו נבלת עבדיך) ולכך רשב"י וראב"ש דנקטו המחלל שבת והעובד ע"ז מותר להמית אותן אז שפיר כתבו תוס' בד"ה חד דהוה תיקון ולא מקלקל אבל ברודף אחר הערוה והרואה הורג אותו קודם שחוטא בודאי אין כאן חילול שבת דהוה מקלקל בחבורה ושפיר פסק הרי"ף הרודף אחרי נערה מאורסה ביוכ"פ הורגין אותו דהוה מקלקל ודוק

ואסברא טעמא דמילתא למה אמרו המחלל שבת והעובד ע"ז ולא אמרו הרוצה לחלל שבת ולעבוד ע"ז דבשלומא בהנך דהווין רק רע לשמים וגם אם עברו יוכל הב"ד להרוג אותם רק רשב"י וראב"ש סוברים דהנך חמורין וראוי' שימות זכאי ולא ימות חייב א"כ הגם שרודף אחרי חילל שבת או עבוד ע"ז אמרי' עביד אינש דגזים ולא ועשה דהא יש לו חזקת כשרות מעיקרא והגם שאיתרע חזקתו שהתרו בו שלא ירדוף ולא שמע לקולם עיין רמב"ם פ"א מהל' רוצח ואעפ"כ אי אפשר להרוג אותו דדלמא לא יעשה העבירה עיין תוס' נדה דף ב' הגם דאינה בחזקת טהורה אבל גם אינה בחזקת טמאה יעו"ש וה"ה הכא דרודף אחרי העבירות בכל זאת לא אבד לגמרי חזקת כשרות וצדקות דנהרוג אותו אבל אם כבר חילל שבת או עבד ע"ז ומבקש לעבור עוד אז סובר רשב"י וראב"ש דמותר להרוג אותו שלא יעבור עוד חומר איסור שבת וע"ז אבל ברודף אחר נערה המאורסה או רודף אחרי חבירו להורגו שהתיר הקב"ה להורגו בעבור להציל את הנרדף כי אלקים יבקש את הנרדף א"כ בכל ספק שבעולם התיר הקב"ה להרוג את הרודף דמשעה שמרים יד על רעהו הוא נעשה רשע כי איך נקל ונאמר שמא לא יהרוג או שמא לא יבעול הלא יהי' מעוות שאין באפשרות לתקן אח"כ וא"כ אם נהרוג טרם שעבר עבירה הוה מיתתו קלקול וההורג ורודף אינו מחלל שבת ודוק

ואין להקשות מגמ' סנהדרין דף ע"ב דהקשה אין לו דמים בין בחול בין בשבת ואמרו בגמ' קס"ד מידי דהוה ההורג ב"ד דבשבת לא קטלינן ליה קמ"ל וקשה לפי סברא שלי בשלומא סנהדרין הורגין אחרי שנגמר דינו בעבור עבירה א"כ הוה המיתה תיקון גברא דהמיתה מכפר עליו אבל הבא במחתרת דנהרוג קודם שעבר העבירה א"כ הוה מת זכאי ולא הוה המיתה תיקון וא"כ פשיטא דהורגין אותו בשבת ולמה לי קרא דאין לו דמים להרוג אותו אפילו בשבת וצע"ג

ואחר העיון נ"ל כיון דהבא במחתרת הפקיר הקב"ה דמו לענין אם נפל עליו הגל אין מפקחין עליו כדילפי' אם זרחה השמש דמים לו בין בחול בין בשבת ואמרו שם בסנהדרין דף ע"ב לענין מפקחין עליו את הגל ופי' רש"י בד"ה לפקח אבל מי שבא על עסקי נפשות אין מפקחין דהא גברא קטילא יעו"ש א"כ הוה במחתרת מיתתו כפרה דמשעה שבא במחתרת נתחייב מיתה אבל ברודף אחרי למלאות תאותו ונהרג הוא מת זכאי ודוק

אך מה אעשה שהרמב"ם וגם רש"י במתני' דף ע"ב כתב הרוצה לעבוד ע"ז ולחלל שבת משמע שגם בזה איכא רבותא דלא ניתן להצילו בנפשו ולשון המתני' דנקט המחלל שבת ועובד ע"ז וכן רשב"י וראב"ש נקטו המחלל שבת והעובד ע"ז א"כ הי' לרש"י ולרמב"ם לנקוט ג"כ המחלל שבת והעובד ע"ז דהא הלכה כן אפילו הוא מחלל או עובד אבל ברוצה לחלל שבת ולעבוד ע"ז ליכא מאן דסובר כן והארכתי שם עוד בטעם הדבר למה הבעה"ב לא צריך להפקיר ממונו ולא יחלל שבת להרוג להבא לחתור שבא רק בעבור ליקח ממון והפלאתי על מג"א שנתקשה למה מתיר תרה"ד לחלל שבת בעבור אם בא גייסות ליקח ממון הלא יוכלו לראות ליקח ממונם יעו"ש וקשה א"כ גם במחתרת יפקיר ממונו ועכ"ח דשאני התם דהבא במחתרת חושב שבעל הממון יעמוד נגדו שלא יקח וא"כ יהרוג לבעל הבית ושפיר הפקירה התורה את דמו משום הבא להרגו ולא יעשה הבעה"ב עבירה כלל לכן הקשה המג"א עכ"פ למה נתיר לחלל שבת הלא יש בידינו להפקיר הממון ויש לי פלפול בזה על הגהת מהר"ש לאנדא בנב"י מהד"ת ח"מ סי' ס' יעו"ש כי העיר דמוכח שאומרים ברודף חטא בשביל שיזכה חבירו ולדעתי אין כאן חטא דתורה הפקירה דמו ולא דמי להרשב"א שהביא המג"א סי' ש"ו ודוק

ובזה יישבתי דברי הרמב"ם בפ"א הל' רוצח הל' ז' שכתב וז"ל ואעפ"י שלא הרג ונתקשה הכ"מ הלא אם הרג א"כ אין כאן דין רודף יעו"ש ואמרתי לא מיבעי אם הרודף להרוג שמעון כבר הרג ראובן ורודף גם אחרי שמעון שאז בודאי התיר הקב"ה דמו של רודף דכבר נעשה רשע למות אבל אם לא הרג דיש לו חזקת כשרות מקודם ואפשר דגזים ולא עבר אעפ"כ כיון שמתרים בו ולא שומע בקול התראה הגם שלא התיר עצמו למיתה הוא יהרג על הרדיפה לבד דאי אפשר לעמוד ולראות בספק דם הנרדף

גם הערותי אז על המ"ל שחקר אי מותר להרוג אותו אפי' בשבת הלא לר"י דבעבור פגמה התורה התירה דמו ואי אמרת הניחו לו דמי' להרודף א"כ איך יהיה מותר בשבת הלא אמרי' בכתובות דף מ' כיון דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל אפי' אמרה בעינא אין עשה דוחה לל"ת וה"ה כאן אי אמרה הניחא ליה ליכא עשה כלל וצע"ג

ואמרתי לחלק שם מותר לה לומר לא בעינא ליה וליכא עשה כלל אבל כאן אטו רשאי היא לאמור הניחו לו הלא הבעילה היא איסור הגם שבעבור האיסור לא התורה התורה דמו של רודף רק בעבור פגמה עכ"פ אינה רשאי לה לומר הניחו לו וממילא חייב על פגמה נדחה שבת בעבור פגמה ולא דמי לב"מ דף ל' פעמים שאתה מתעלם כגון כהן בבית הקברות יען שיש בידו למחול על ממונו ולא יהיה עשה בעולם עיין בש"מ ודוק וגם שם הוה מכח עשה דלו תהיה לאשה שידחה הל"ת אבל כאן מה שמותר להרגו שלא לפגמה לא הוה מכח עשה דוחה ל"ת אלא דהותר דם של איש הרודף לפגום אותה וא"כ לא שייך אי אמרה הניחו לו פטור א"כ גם בלא ניחא לה בפגם יהיה אסור להרגו דהא אם לא היה מקפדת על פגמה לא הותר דמו ולא נדחה שוב ראיתי במ"ל שמטעם אחר ניחא לר"י דאם לא ניחא לה א"כ רודף רוצח הוא ויש לחלק עוד ואין פנאי להאריך ואם יעזרני ד' לשום עיני ולבי על הענין אברר קונטרסי שים עיניך על הדברים לטובה לברר אותם כי קשה עתיקא מחדתא ולא באתי אלא לשעשע באמרות ד' אמרות טהורות ואל תשת עלי חטאת אם שגיתי ברואה אחיך הנאמן.